לא אסלח ולא אשכח: גררו אותי להפגין למען ראש השב"כ
קשה לחשוב על מחזה אבסורדי יותר מאשר הפגנה למען שימורו של השטאזי המקומי בשם הדמוקרטיה. ובכל זאת, כאשר גם יהודים מתחילים לחשוש מדפיקה בדלת, תיתכן ברית עם מי שמכירים את מרתפי השב"כ מבפנים
הישראלים מגלים מה זו החרדה ממציאות שהם יצרו. הפגנה נגד פיטורי רונן בר וגלי בהרב מיארה, ב-23 במרץ 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
החברה הישראלית כמעט לא יכולה להפתיע אותי, אבל בשבועיים האחרונים היא הצליחה, ובענק: עשרות אלפי ישראלים הצטופפו ביום שלישי שעבר ברחבת כיכר הבימה ובשדרות רוטשילד, זועמים, מפגינים למען ראש השב"כ רונן בר, למען ראש ארגון המשטרה החשאית, מתוך חרדה ל"דמוקרטיה". כל מי שיש לו טיפת שכל ישר בין האוזניים רואה עד כמה הסתירה הזו בלתי סבירה.
>> האם יש מקום אצלכם בקמפוס לכאב הערבי שלי?
על הבמה בהפגנה שבה נכחתי הופיע יורם כהן, לשעבר ראש שב"כ, ששלח שוב ושוב את פקידיו לסחוט, לאיים ולרסק את רוחם של הפלסטינים בשיטות מתועבות, אם נתבטא בעדינות. עכשיו הוא מטיף לנו בעזות מצח על ה"סכנות" לדמוקרטיה. ראשי שב"כ, הסמל המזוקק של רמיסת זכויות, ניצבים כמגיני ה"דמוקרטיה". לתפארת מדינת ישראל.
המפלצת הזאת, שאתם, היהודים בישראל, טיפחתם באדיקות במשך שנים, דורות על דורות, מאיימת כעת על האזרח מספר אחת בקיסריה. וגם תושבי מרכז וצפון תל אביב, שעד לא מזמן היו עטופים בשאננות יהירה, מתחילים להזיע מפחד שמא המפלצת תיגע גם בהם. פתאום נדלקות נורות האזהרה ומגיעות צעקות ה"געוואלד": "אל תתנו לשב"כ להפוך לכלי פוליטי". נו באמת, אמרנו לכם.
ראיתי אתכם שם בכיכר הבימה, רגליים רועדות, דפיקות לב מואצות, מגלים, באיחור לא אופנתי, מה זו חרדה ממציאות שיצרתם במו ידיכם. הרי רובכם שמעתם על מרתפי השב"כ האפלים, אבל עד עכשיו דאגתם לארוז אותם במעטפת של "הכרח ביטחוני". ההבדל הוא שלנו, הערבים, כבר דפקו על הדלת, אנחנו מכירים את המרתפים האלה היטב.
התנשאתם עלינו, הסתכלתם עלינו כאילו אנחנו אוויר. עכשיו ה"יהיה בסדר" שלכם מתפורר. הפחד מתחיל לחלחל אליכם. עכשיו, כשיש סיכוי שהממשלה תשתמש בשב"כ כדי למחוץ את כל מי שמעז להתנגד למדיניותה, אתם מגלים דאגה עמוקה לאזרחות שלכם. בעבר חייתם באשליה שמעצרים שרירותיים והאזנות סתר קיימים רק בשטחים הכבושים, ועכשיו אתם מתחילים להפנים שמה שקרה בגדה המערבית ובעזה, עומד לקרות ממש במרכז תל אביב.
ראש המשטרה החשאית מטיף לערכי דמוקרטיה. יורם כהן, לשעבר ראש השב"כ, בהפגנה בתל אביב, ב-18 במרץ 2025 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)
חייתם בבועה, כשהפלסטינים סבלו שנים תחת חקירות משפילות ולחצים שניפצו את חייהם. עכשיו האיום סודק את זכוכית "חלון הראווה" הישראלי-הבורגני, וכולכם צורחים וזועקים.
לא לחינם הפלסטינים בישראל מביטים על המחאה הזו בעין צינית. מצד אחד, הם רואים את "המחאה למען הדמוקרטיה", והם מבינים אותה כי ברור להם שהממשלה משטחת את שאריות המרחב הדמוקרטי. מצד שני, מצופה מהם לצאת לרחובות ולהגן על המשטרה החשאית, שדיכאה אותם מאז ומעולם, להצטרף למאבק למען הדמוקרטיה תוך הזדהות עם מנגנון שמעולם לא היסס לרמוס אותם עד עפר.
אני, ועוד מיליוני פלסטינים כמוני, מתעבים את "שומרי הדמוקרטיה" שלכם – את רונן בר ואת גלי בהרב-מיארה. את הממשלה הנוכחית אני מתעב אפילו יותר: היא גררה אותי להפגין נגד פיטורי ראש השב"כ, יחד עם אהוד ברק, אלופים במילואים, ניצבים בדימוס, כחייל עלוב בשירותם. על זה לעולם לא אשכח ולא אסלח.
אבל דווקא בנקודת השבר הנוכחית מסתתרת הזדמנות. אולי עכשיו עוד ועוד יהודים ישראלים יבינו סוף סוף שכל מה שהם עשו במשך שנים לפלסטינים, משני צידי הקו הירוק, חוזר אליהם כמו בומרנג. כרגע היהודים האלה צועקים: "אל תגעו בשטאזי שלנו. תנו לו לעשות את העבודה". אבל בתנאי חירום, כשהזמן אוזל, אולי הם ייאלצו לכרות ברית, עם מי שמעולם לא חלקו אתם את אותה ראייה מוסרית.
זה לא זמן לניתוחים מעמיקים או למורכבות מיותרת. עכשיו זה הרגע לפעול כדי לשרוד. היהודים צריכים לוותר על גישת ה"יהיה בסדר" שלהם, לוותר על השיגעון, הטיפשות, האדישות וההתנהגות המזלזלת שהם הפגינו לאורך כל השנים. אנחנו חייבים להתארגן במהירות, גם אם זה כואב ודורש פשרות קשות, כי אין שום פריבילגיה אחרת.
מי שרוצה לשמור על מה שנותר מהמערכות והמנגנונים המצומצמים ממילא, חייב לצאת לרחוב. קריאתו של יו"ר חד"ש, ח"כ איימן עודה, להצטרף להפגנות היא חשובה. היא מוכרחה להפוך להתארגנות ולמחאה. כי כבר אי אפשר לסמוך על המיעוט הישראלי-היהודי המפגין: ספק גדול אם יצליחו להציל את עצמם בלעדינו.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
