newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כְּשֶׁתִּסְתַּיֵּם הַמִּלְחָמָה

מאת:

ח'אלד ג'ומעה, יליד 1965, הוא משורר פלסטיני, יליד העיר רַפַח (רפיח) שברצועת עזה, בן למשפחת פליטים שבשנת 1948 נעקרה מביתה בכפר חַתַא, הסמוך לקריית גת (על אדמות הכפר הוקמו היישובים זבדיאל ואלומה).

ג'ומעה התחנך במחנה הפליטים אלשַּאבּוּרה שבאזור רפיח. הוא פרסם עד כה תשעה קובצי שירה, עשרות סיפורי ילדים, מחזות ומחזות זמר, וכן כתב את המילים למאות שירים של זמרים פלסטינים בולטים – וביניהם מוחמד עסאף, הזמר העזתי שזכה בתחרות "ערבּ איידול". עבודותיו תורגמו לשפות רבות, והוא נחשב לאחד הקולות הבולטים בתרבות הפלסטינית. מתגורר כיום ברמאללה ומשמש מנהל מחלקת התרבות בסוכנות הידיעות הפלסטינית וופא.

הטקס להלן מופיע באוסף "אחרי המלחמה" שכתב בעקבות המלחמה על עזה ב-2014. את התרגום עשו חברי סדרת "מכּתוּבּ" שבמכון ון ליר, המוקדשת לתרגום ספרות ערבית לעברית במודל דו־לאומי דו־לשוני.

מתי כולם יבינו שאין כזה דבר מלחמה מוסרית, שאין "מטרות צבאיות איכותיות" שאם רק יחרבו - הכל יגמר פתאום. ילד בין חורבות בעזה, אחרי הפצצה ישראלית (מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

אֶשְׁכַּח אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל חֲבֵרַי הַמֵּתִים. ילד בין חורבות בעזה, אחרי הפצצה ישראלית (מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

כְּשֶׁתִּסְתַּיֵּם הַמִּלְחָמָה

כְּשֶׁתִּסְתַּיֵּם הַמִּלְחָמָה
לֹא אֶכְתֹּב אֶת שְׁמוֹת הַשַּׁהִידִים עַל לוּחוֹת שַׁיִשׁ
אֶקְבֹּר אוֹתָם כְּפִי שֶׁרָאוּי לָהֶם
אֶלְגֹּם אֶת שִׁכְחָתָם כְּדֵי לְנַקּוֹת אֶת זִכְרוֹנִי
אוּלַי אֶבְכֶּה לִפְנֵי הַתְחָלַת הַשִּׁכְחָה
אוּלַי אֲקַלֵּל דְּבַר־מָה נֶעְלָם
אֶחֱרֹק שִׁנַּיִם בִּשְׁעַת זַעַם
וְאַנִּיחַ לַפְּצוּעִים לְדַמֵּם עַל הָאֲדָמָה
כִּי אֲנִי עָסוּק בְּלִבְכּוֹת עֲלֵיהֶם
אַךְ אֲנִי אֶשְׁכַּח, כְּמוֹ הַמּוֹלֶדֶת שֶׁאֵין לָהּ זִכָּרוֹן,
וַאֲפִלּוּ הָיָה לָהּ זִכָּרוֹן
לֹא יְכוֹלָה הָיְתָה לִחְיוֹת עִם כָּל הַשַּׁהִידִים הָאֵלֶּה בָּהּ.

עשי משהו. עשה משהו. זה גם קורה בשמך. אב נושא את בתו הפצועה בעזה, אחרי הפגזה ישראלית (מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

וְאָז / בַּזִּכְרוֹנוֹת / אֶהְיֶה שׁוּב יֶלֶד מְאֻשָּׁר / שֶׁמֵּעוֹדוֹ לֹא רָאָה מִלְחָמָה. אב נושא את בתו הפצועה בעזה, אחרי הפגזה ישראלית (מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

כְּשֶׁתִּסְתַּיֵּם הַמִּלְחָמָה
לֹא אֲחַפֵּשׂ אֶת קֶבֶר אֲהוּבָתִי
וְלֹא אֶכְתֹּב לָהּ שִׁירִים
אַגִּיד שֶׁעָזַבְתִּי אוֹתָהּ כִּי הִיא לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינַי
אֶמְתַּח בִּקֹרֶת עַל הַתִּסְרֹקֶת שֶׁלָּהּ,
עַל אֹפֶן דִּבּוּרָהּ
וְעַל עֵינֶיהָ הָאֲדֻמּוֹת בְּאוֹמְרָהּ: אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ
אַגִּיד שֶׁעָזַבְתִּי אוֹתָהּ בִּגְלַל כָּל אֵלֶּה
וְשֶׁזּוֹ הַסִּבָּה שֶׁהִגַּרְתִּי לְאֶרֶץ רְחוֹקָה
וּכְשֶׁסַּקְרָנוּתִי תָּצִיק לִי וְתִתְהֶה מָה כָּתוּב עַל קִבְרָהּ
אוֹמַר לְעַצְמִי: זוֹ לֹא הִיא, זֶה סְתָם דִּמְיוֹן בַּשֵּׁם וּבַגִּיל
וְלֹא יוֹתֵר
וְאֶבְרַח לִפְנֵי שֶׁתִּשְׁאַל אוֹתִי:
אָז מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן?

"חייבים להמשיך לחיות, זה מה שמפחיד את ישראל, שאנחנו ממשיכים פשוט לחיות". אישה בעזה על רקע חורבות אחרי הפצצה ישראלית (מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

כְּשֶׁתִּסְתַּיֵּם הַמִּלְחָמָה / לֹא אֲחַפֵּשׂ אֶת קֶבֶר אֲהוּבָתִי / וְלֹא אֶכְתֹּב לָהּ שִׁירִים. אישה בעזה על רקע חורבות אחרי הפצצה ישראלית (מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

כְּשֶׁתִּסְתַּיֵּם הַמִּלְחָמָה
אֶחֱזֹר אֶל טִבְעִי
אֶמְחַק מֵהַנַּיָּד אֶת מִסְפְּרֵי חֲבֵרַי שֶׁמֵּתוּ
אָסִיר אֶת תְּמוּנוֹתֵיהֶם מֵהָאַלְבּוֹמִים
גַּם אֶת אֵלֶּה שֶׁאֲנִי בְּתוֹכָן
אֶשְׁכַּח אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל חֲבֵרַי הַמֵּתִים
אַחֲלִיפָם בַּחֲבֵרִים חַיִּים
וְאֶשְׁתַּחְרֵר מֵהַמַּתָּנוֹת שֶׁלָּהֶם, מִצִּיּוּרֵיהֶם, מִשִּׁירֵיהֶם, מִפִּזְמוֹנֵיהֶם
אֹמַר לְעַצְמִי שֶׁזֶּה לֹא נוֹרָא אִם הֵם לָקְחוּ אִתָּם חֲתִיכָה מִלִּבִּי
שֶׁכֵּן אֶפְשָׁר לִחְיוֹת גַּם עִם רֶבַע לֵב

"חילצתי משם את מה שהצלחתי, אבל את הנפש שלי השארתי שם, מאחור". הריסות בעזה אחרי הפגזה ישראלית, 12 במאי 2021 (עטיה מוחמד / פלאש 90)

כְּשֶׁתִּסְתַּיֵּם הַמִּלְחָמָה / לֹא אֲבַקֵּר בַּבָּתִּים הַהֲרוּסִים. הריסות בעזה אחרי הפגזה ישראלית, 12 במאי 2021 (עטיה מוחמד / פלאש 90)

כְּשֶׁתִּסְתַּיֵּם הַמִּלְחָמָה
לֹא אֲבַקֵּר בַּבָּתִּים הַהֲרוּסִים
וְלֹא בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם הִצְמַחְתִּי אֶת זִכְרוֹנוֹתַי
שֶׁכֵּן מָה שָׁוִים הַזִּכְרוֹנוֹת בְּלִי מְקוֹמוֹת?
אַרְחִיק אוֹתָם מִנִּשְׁמָתִי כְּמוֹ שֶׁמַּרְחִיקִים זְבוּבים טוֹרְדָנִיִּים
וְאַצְמִיחַ זִכְרוֹנוֹת חֲדָשִׁים
עַל דַּף לָבָן
אוּלַי אֲפִלּוּ אֶצֹּר זִכְרוֹנוֹת כִּלְבָבִי
מִי יוּכַל לְהִתְחַשְׁבֵּן אִתִּי כְּשֶׁהַמְּקוֹמוֹת וְהָאֲנָשִׁים כְּבָר נֶעֶלְמוּ
וְאָז
בַּזִּכְרוֹנוֹת
אֶהְיֶה שׁוּב יֶלֶד מְאֻשָּׁר
שֶׁמֵּעוֹדוֹ לֹא רָאָה מִלְחָמָה
שֶׁקְּרוֹבָיו לֹא נֶהֶרְגוּ בַּמִּלְחָמָה
שֶׁאֲפִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה מִלְחָמָה
אֲסַדֵּר מֵחָדָשׁ אֶת זִכְרוֹנוֹת מִשְׁפַּחְתִּי
וְזִכְרוֹנוֹת אַרְצִי
וְכָךְ אֶחְיֶה בְּאֶרֶץ שֶׁאֵין בָּהּ הֶרֶג
זֶה אַלְפֵי שָׁנָה

ילדים מחכים בתור לקבל אוכל בשכונת זייתון בעזה (צילום: מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

כְּשֶׁתִּסְתַּיֵּם הַמִּלְחָמָה /לֹא אָשִׂים לֵב לַיְּלָדִים הַמְּפֻחָדִים. ילדים מחכים בתור לקבל אוכל בשכונת זייתון בעזה (צילום: מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

כְּשֶׁתִּסְתַּיֵּם הַמִּלְחָמָה
לֹא אָשִׂים לֵב לַיְּלָדִים הַמְּפֻחָדִים
אֹמַר לְעַצְמִי שֶׁהַפַּחַד שֶׁלָּהֶם הוּא תּוֹצָר שֶׁל חִנּוּךְ לָקוּי
וְשֶׁצְּמַרְמוֹרוֹת גּוּפָם הֵן מַחֲלַת עֲצַבִּים וְתוּ לֹא
וְשֶׁבִּכְיָם הוּא תּוֹצָאָה שֶׁל פִּנּוּק יֶתֶר
וּכְשֶׁאֶרְאֶה אוֹתָם לְבַדָּם בָּרְחוֹב לְלֹא הוֹרֵיהֶם
אַגִּיד לְעַצְמִי שֶׁכָּךְ נִרְאִים יְלָדִים סוֹרְרִים
שֶׁבּוֹרְחִים מֵהַבַּיִת
אַגִּיד אֶת זֶה לְעַצְמִי
אֲפִלּוּ אִם אֲנִי יוֹדֵעַ
שֶׁהֵם כְּבָר אֵינָם יוֹדְעִים
אֶת הַדֶּרֶך לַבַּיִת
מֵרֹב שֶׁהֵם בָּרְחוּ

 

מערבית: נביל טנוס

עורך תרגום: יונתן מנדל

עורכת לשונית: אמירה בנימיני־נבו

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf