newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כשהמתים מקורונה באים משכבות חלשות, קל לאיילת שקד להכיל אותם

היו מי שטענו שאיילת שקד "אמרה את האמת" כשדיברה על הצורך "להכיל" את המתים מהקורונה. אבל אין שום סיבה להגן על מי שמוכנה להפקיר את השמירה על חיי אדם מפני המחלה בישראל ובעולם

מאת:
משרתת את המדיניות של נפתלי בנט. שרת הפנים איילת שקד (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

משרתת את המדיניות של נפתלי בנט. שרת הפנים איילת שקד (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

ביום שלישי שעבר, בראיון לחדשות 13, אמרה שרת הפנים איילת שקד כי "צריך גם לדעת להכיל חולים קשים וגם להכיל מתים. כי זו מגפה. ובמגפה אנשים מתים. זה קורה כרגע בכל העולם." היא ספגה מייד ביקורת ברשתות החברתיות ופרסמה הבהרה: "כל נפטר הוא עולם ומלואו, וחיי אדם הם ערך עליון ומקודש. כוונתי היתה להסביר את המחיר שבהתמודדות מתמשכת עם המגפה העולמית. מוטב היה אם הייתי מתנסחת אחרת."

ב"הארץ", מתרעמים על ההתרעמות ומריעים לשקד על "אמירת האמת". אך ההתרעמות מוצדקת – הן מטעמים מוסריים פשוטים והן מטעמים פוליטיים.

על פניו, דבריה של שקד בנאליים, משעממים כמעט. משל אמרה "כשיורד גשם, נרטבים." אך צריך לגרד רק מעט מתחת לפני פני השטח כדי לראות את הבעיה: הסאבטקסט הברור של דברי שקד הוא שלא ניתן לצפות מהממשלה למנוע תחלואה ומוות נרחבים, ומי שמאבדים את יקיריהם פשוט צריכים "להכיל" את זה.

donate

המוסר הבסיסי, ואף במידה מסוימת ומסויגת האתוס ההיסטורי של החברה הישראלית, אומר, כפי שהיטיבה לנסח זאת השרה בהבהרתה, כי "כל נפטר הוא עולם ומלואו, וחיי אדם הם ערך עליון ומקודש." ברור הרי שמחלה קשה ומוות הם דברים שלא ניתן להכיל, גם אם ברור בה בעת שבלית ברירה, האסונות הללו קורים ואנו נאלצים להכילם.

הנקודה היא כמה ניתן וראוי להתאמץ למנוע אותם, וזו המשמעות הברורה של דברי שקד: שאין ברירה אלא לקבל תחלואה עודפת ותמותה עודפת, ברמת החברה אם לא ברמה האישית.

אך בפער בין החברתי לאישי מסתתר פן חשוב נוסף של רשעות האמירה הזו: סביר להניח ששקד לא מוכנה להכיל מחלה קשה ומוות של יקיריה, וגם לא תייעץ לחברה קרובה להכיל מחלה קשה או מוות של יקיריה. כפי שניתן לראות לאורך המגיפה, בארץ ובעולם, תחלואה קשה ומוות מכים במידה בלתי פרופורציונלית באוכלוסיות מוחלשות, להן יש פחות אפשרויות להגן על עצמן מהתפשטות הווירוס, פחות אמון במערכות הציבוריות שביכולתן לסייע, ויש להן פחות נגישות לטיפול רפואי איכותי ויעיל.

המוות והמחלה הקשה שאנחנו מתבקשים להכיל מתרחשים בעיקר מחוץ למעגליה החברתיים של השרה שקד ושל קוראי "הארץ" הטיפוסיים. מדובר באסונות בעלי אופי מעמדי מובהק, ולמעמד הזה יש לרוב גם אופי גזעי או מגזרי המפריד בין ה"מכילים" הנבונים לבין הקורבנות.

בין הפקרה למיגור

כפי שהבהירה השרה בהתנצלותה, כוונתה הייתה "להסביר את המחיר שבהתמודדות מתמשכת עם המגפה העולמית". בהיותה שרה בכירה, הכוונה גם להסביר את האסטרטגיה של ממשלת בנט. בראיון המקורי וגם בהתנצלות שקד מצביעה על האופי הגלובלי של המגיפה. אכן ראוי להרחיב את נקודת מבטנו ולבחון את המגיפה העולמית בראי עולמי.

לאורך מגיפת הקורונה ניתן להבחין, בחלוקה גסה, בשלוש אסטרטגיות או גישות להתמודדות עם המגיפה. בקצה אחד ישנה גישה אותה אכנה "הפקרה": מיישמים אמצעיים מינימליים בלבד נגד המגיפה, נמנעים מכל שיבוש בשגרת החיים. בשלבים מוקדמים של המגיפה, בריטניה והולנד נקטו באופן מובהק במיוחד את הגישה הזו ואף הצהירו על שאיפה לתת לווירוס להתפשט ולהדביק עד לכדי חסינות עדר טבעית. במהרה נאלצו ממשלותיהן לשנות כיוון.

בקצה השני של הסקאלה ישנה גישה אותה אכנה "מיגור": עושים כל מה שרק ניתן כדי למנוע מהווירוס להתפשט, גם במחירים כלכליים וחברתיים קשים, במטרה לעצור את המגיפה כליל ואז לשוב לשגרה. מדינות שנקטו גישה זו בשלב מוקדם הן למשל סין, וייטנאם, סינגפור, ואף ניו זילנד, הממשיכה בגישה שכזו עד היום.

בתווך בין שתי נקודות הקיצון הללו ישנן אסטרטגיות שניתן לכנותם "ניהול": משתדלים להגביל את נזקי המגיפה, אך לא שואפים למגרה כליל ועושים מאמץ לא לשבש את שגרת החיים לאורך זמן. באופן כללי ניתן להגיד שזו הפכה הגישה הרווחת בעולם בערך מאז אמצע שנת 2020. ייתכן מאוד גם שאין ברירה אלא לנקוט גישה זו, כעת כאשר נראה כי מיגור עולמי של המגיפה בלתי אפשרי.

אך גם במסגרת אסטרטגיה של ניהול המגיפה, ישנו מנעד רחב של אפשרויות. ניתן לנהל את המגיפה באופן מינימלי הנוטה לעבר הפקרה מוחלטת, או שניתן להמשיך ולשאוף כמה שרק ניתן למגר את המגיפה, גם בלי ניסיון להגיע לעצירתה המוחלטת.

אפרטהייד חיסונים בין העולם השלישי לעולם העשיר. בדיקות קורונה בהודו (צילום: גווידין ויליאמס CC BY 2.0)

אפרטהייד חיסונים בין העולם השלישי לעולם העשיר. בדיקות קורונה בהודו (צילום: גווידין ויליאמס CC BY 2.0)

על רקע זה יש לפרש את דברי שקד הבנאליים לכאורה: היא מפצירה בציבור לוותר על כל תקווה למיגור המגיפה, ומבקשת לתת לממשלת בנט מרחב תמרון גם אל עבר הקצה המופקר של הסקאלה.

די לאפרטהייד החיסונים!

בראייה גלובלית, חשוב לזכור כי השתוללות הווריאנטים, המאיינת כרגע את התקווה למיגור המגיפה, אינה אסון טבע בלתי נמנע, אלא תוצאה ידועה מראש של החלטות שנעשו ונעשות. שכן מיגור עולמי של המגיפה דורש בראש ובראשונה דבר אחד: מאמץ לחסן כמה שיותר בני אדם בכל מקום – ככל הנראה הדרך היחידה האפשרית להגיע לחיסון העדר המיוחל.

במקום זאת, ממשיך לעת עתה אפרטהייד החיסונים הגלובלי, במסגרתו במדינות העשירות מקבלים מנה שלישית של החיסון בעוד במדינות העניות לא מקבלים עדיין מנה ראשונה. בגלל פער זה בדיוק ממשיכים הווריאנטים החדשים להגיע, והם גם לא יפסיקו להגיע עד שייסגר הפער הזה.

עוד באוקטובר 2020 הודו ודרום אפריקה ביקשו באופן רשמי להסיר את ההגנה על פטנטים על חיסוני קורונה באופן זמני. מבחינה מספרית, מרבית מדינות העולם תומכות במהלך, שיסיר חסמים כלכליים וחוקיים וכך יאפשר לספק חיסונים באופן נרחב גם מחוץ למדינות העשירות. כך יוכלו בכל העולם לייצר חיסונים באופן מקומי, או לרכוש אותם במחיר עלות או קרוב לכך, ללא אתנן לתאגידי התרופות שכבר התעשרו כהוגן ממנות החיסונים הרבות שנמכרו עד כה.

למרות היתרונות הברורים עבור כל באי העולם ממאמץ מיגור עולמי שכזה, קומץ מדינות עשירות ובעלות השפעה ממשיכות לחסום את המהלך. ניתן לשאר כי הן מתעדפות את הרווחים של חברות התרופות, שמגיפה אינסופית משמעותה רווחים בלתי מוגבלים עבורן, או את ההגנה העקרונית על פטנטים, במקום את האינטרס הציבורי העולמי במיגור המגיפה.

בתוך ההקשר הישראלי, קשה לראות דרך לשנות את מגמה עולמית מחרידה זו. אך גם אין צורך לקבל אותה בהכנעה כפי שמבקשת מאיתנו, במובלע, השרה שקד. במקום רק להכיל, יש להמשיך להיאבק למנוע כל תחלואה קשה וכל מוות שניתן למנוע. יש לדרוש מהממשלה ליישם אמצעים מגוונים שיכולים לתרום לכך, גם אם הם דורשים השקעה מוגברת בבריאות וברווחה ולכן אינם מקובלים לפי הגישה הניאו-ליברלית של ממשלת ה"שינוי" ונערי האוצר.

ובינתיים, כל פוליטיקאי ופוליטיקאית שקוראים לנו לוותר על השאיפה לשמר חיי אדם ולמנוע סבל – ראויים לכל הבוז והביקורת שלנו, יהיו דבריהם בנאליים ככל שיהיו.

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
תלמידי חטיבות ביניים ותיכון חוזרים ללימודים במתכונת מלאה, בית ספר בתל אביב, אפריל 2021. אילוסטרציה גיל גרטל (צילום: אורן זיו)

בית ספר בתל אביב, אפריל 2021 (צילום: אורן זיו)

הפגיעה בכישורים החברתיים של תלמידים במעבר לחטיבה אינה גזרת גורל

מחקר של OECD מצא כי חלה נסיגה בהערכת התלמידים את עצמם במעבר מילדות לבגרות. הנסיגה חמורה יותר אצל בנות ואצל תלמידים מרקע כלכלי נמוך, ובשלב קריטי זה בחיים היא עלולה לפגוע בעתידם. הפיתרון: מודעות, והפניית משאבים לטיפוח קשרים עם המבוגרים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf