כשהגיע רגע האמת, האזרחים בתוניסיה הצילו את המהפכה

על רקע החדשות רוויות האלימות והייאוש שמגיעות מהמזרח התיכון הבוער, החדשות המגיעות מתוניסיה הן דווקא מעוררות השראה ותקווה: בשבוע שעבר הושבע נשיאה החדש של תוניסיה קייס סעיד (قيس سعيّد), פרופסור למשפט חוקתי שנבחר בבחירות דמוקרטיות שהתקיימו החודש.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

סעיד גרף כ-73% מקולות הבוחרים וגבר על המתחרה שלו, איש עסקים מהעשירים בתוניסיה, ששמו נקשר בפרשיות שחיתות ואף נכלא ושוחרר בסמוך לסבב השני של הבחירות.

הצלחתו של קייס סעיד לא הגיעה משום מקום, אך היא גם אינה תוצאה של קמפיין עתיר תקציבים. הצלחתו הגיעה מהעם התוניסאי המשכיל והמלומד ברובו, שבנה את הדמוקרטיה ביזע ודם במהלך מהפכת היסמין שהציתה את האביב הערבי ב-2011, וגם מקייס סעיד עצמו, שדורות על גבי דורות של בני ובנות העם התוניסאי קיבלו השכלה וחינוך ממנו.

קייס סעיד, נשיאה החדש של תוניסיה (צילום: Nawaat)

לאחר בחירתו, תואר סעיד בידי עמיתיו, מכריו ותלמידיו, כאיש חוק הגון ומורה נערץ. הם ציינו גם את צניעותו ופשטותו לעומת המתחרה שעמד מולו: פוליטיקאי ובעלים של תחנת טלוויזיה, שכפי שצוין למעלה אולי ימצא את עצמו בקרוב מאחורי סורג ובריח.

קייס סעיד הוא רק אדם אחד, אך מאחוריו עומדים כ-3 מיליון תוניסאים. אלה הם התוניסאים שבשנת 2011 יצאו לרחוב וקראו קריאה פשוטה: העם רוצה להפיל את המשטר (الشّعب يريد إسقاط النّظام،). המשטר אז היה הגנרל זֵין אלעאבּדין בן עלי, ששלט בתוניסיה ביד מברזל מאז נובמבר 1987, לאחר שביצע הפיכה צבאית והדיח את הנשיא אלחביב בורגיבה. לפני ההפיכה, בן עלי מילא תפקידים שונים במודיעין ושימש כשר פנים אלים במיוחד שדיכא הפגנות פועלים וכראש ממשלה כושל.

העם התוניסאי, שהדיח את הרודן, נחשב לעם ערבי משכיל יחסית, עם מעמד ביניים רחב. כמה מהסופרים והסופרות הערבים הנחשבים הם ילידי תוניסיה. העם הזה פקח את העיניים בבחירות האחרונות, וכשהרגיש שהמהפכה עלולה לחמוק מידיו וקיים חשש ממשי שמנהיג מושחת ישתלט עליה בכלים דמוקרטיים, המצביעים יצאו מהבתים ונהרו כדי לתת את אמונם בבן העם, האדם הנקי מרבב, ומנעו מהמושחת להתקרב לקודש הקודשים של העם התוניסאי – למהפכה.

התוניסאים מנעו ממושחת להתקרב לקודש הקודשים – המהפכה. חייל ופרחים מהפכת היסמין בתוניסיה ב-2011 (צילום: Wassim Ben Rhouma)

ססמת הבחירות של קייס סעיד היתה פשוטה: "העם רוצה" – אותה סיסמה של המהפכה: "העם רוצה להפיל את המשטר". בבחירות העם רצה לשמור על המהפכה ועל הדמוקרטיה, שתמשיך לתפקד ושתמשיך לשרת את העם.

תוניסיה אינה נמצאת במצב כלכלי טוב. בשבע השנים שחלפו מאז שבן עלי ברח מהמדינה, התמקדו בתוניסיה בבניית הדמוקרטיה, בחיזוק מוסדות השלטון ובטיהורם משחיתות ומושחתים, ובכינון חוקה למדינה, חוקה דמוקרטית חזקה המקדשת את החירות ואת כבוד האדם ושומרת על הזכויות של האזרחים. על הנשיא הנבחר הופקדה משימה קשה עם משק שסובל מאבטלה של 15% (בחלק מהערים היא מגיעה אף ל-30%), אינפלציה של כ-7% (ב-2018) וחוב לאומי גבוה לצד מטבע מקומי חלש מאוד.

לצד המשימות מבית, קייס סעיד לא פוסח על הסכסוך הערבי הישראלי – והצהיר בנאום ההשבעה כי יפעל לקידום פתרון צודק לעם הפלסטיני ולסיום הכיבוש. הוא הדגיש כי הבעיה היא לא עם היהדות או היהודים, אלא עם הכיבוש. יהיה מעניין באילו דרכים הוא יקדם את הצהרתו זו בפני העם התוניסאי' שמפגין חיבה מיוחדת לעם הפלסטיני, כמו יתר העמים במדינות המגרב בצפון אפריקה.

את נאומו בפני הפרלמנט פתח סעיד בפנייה למופתי, לרב הראשי של יהדות תוניסיה ולראש הכנסייה במדינה. זו היתה הצהרה שבה הנשיא אמר שכולנו כאן יחד, כולנו שווים וכולנו תוניסאים למען המולדת והמהפכה הדמוקרטית.

אז ישראל היא כבר לא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. לא רחוק ממנה שוכנת מדינה דמוקרטית, שבמדד הדמוקרטיה של שנת 2018 נמצאת יחד עם ישראל בקטגוריה של "דמוקרטיות פגומות", כשישראל נמצאת במקום ה-30 בעולם ואילו תוניסיה במקום ה-63. אבל ייתכן שב-2019 התוצאות יהיו שונות והפער יצטמצם בעקבות השינוי הפוליטי בתוניסיה וההידרדרות בישראל. נחכה ונראה.