newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כך מחנכים אצלנו לאזרחות אינפנטילית ואדישה

מערכי השיעור שפרסם משרד החינוך לקראת בחירות 2022 נועדו כביכול לעודד מעורבות דמוקרטית. בפועל הם מצמצמים את חופש הפעולה של המורים והתלמידים. ארגוני חברה אזרחית מראים שיש גם דרך אחרת

מאת:
משרד החינוך פוחד מחשיבה פוליטית. קלפי בכפר סבא (צילום: פלאש 90)

משרד החינוך פוחד מחשיבה פוליטית. קלפי בכפר סבא (צילום: פלאש 90)

עם פתיחת שנת הלימודים, ולקראת הבחירות לכנסת ה-25, פרסם משרד החינוך לקט של מערכי שיעור שנועדו "להגביר את התודעה לחובה האזרחית לבחור במדינה דמוקרטית". ספק אם יש מורה שעשה שימוש במערכים, אבל הם מסגירים את תפיסת החינוך הנוהגת במטה המשרד: לא תודעה אזרחית ולא תודעה דמוקרטית, רק חינוך לטיפשות ולאדישות אזרחית.

מערכי השיעורים כוללים (לכאורה) דיונים חופשיים וביקורתיים, אבל למעשה הם נשלטים ומוגבלים באחת משתי דרכים: או שתוצאות הדיון מוכתבות מראש, שכן כתוב למורים מה בדיוק עליהם לומר בסיכום השיעור; או שהתכנים שבהם מותר לדון מוגבלים, בכך שמומלץ (למשל) לדון ערב הבחירות על חשיבות הכוח הצבאי, אבל לא על חשיבות השלום.

מערכי השיעורים (כפי שאציג בהמשך) מדכאים כל אפשרות של מרד, או לכל הפחות ביקורת, של בני הנוער כלפי מוסכמות החברה הבוגרת. על כך כתב פרופ' אייל נווה כבר בשנת 2008: "הולך וצומח דור צעיר חף מכל אידיאולוגיה, שנחשף באופן רדוד לצדדים השליליים של התרבות הפוליטית […] דור זה מפתח תגובות עוינות לעיסוק הפוליטי ונמנע מכניסה לתחום הציבורי, לא מממש את זכותו הדמוקרטית לבחור, ומכאן לשלוט על עתידו, ואם עושה זאת הרי פועל מתוך ניכור והעדפת הרע במיעוטו."

בהמשך אביא גם שלוש דוגמאות שאפשר אחרת: מערכי שיעור מעוררי חשיבה ביקורתית ותודעה אזרחית דמוקרטית שפורסמו לקראת הבחירות על ידי "מדרשת אדם", "מכון שלום הרטמן" ו"עמותת קדמה". תודה לד"ר אוקי מרושק קלארמן (מדרשת אדם) שהצביעה על חשיבות פרסום הדברים.

מי שמצביע משפיע

מערך אחד, אינפנטילי במיוחד (הגם שמיועד לחטיבה העליונה), נקרא "מי שמצביע משפיע". די בשמו כדי להבין שיש למשרד החינוך מסר לשכנע בו את הצעירות והצעירים. אגב, יש מערך נוסף בוטה עוד יותר, שנקרא "חובה לממש את זכות ההצבעה".

בחלק הראשון של השיעור מדרגים התלמידים את מידת הסכמתם לשבעה היגדים: חמישה טיעונים בעד הצבעה בבחירות, כגון זאת הדרך לקבל החלטות בדרכי שלום; ושני טיעונים נגד הצבעה כגון 'אני לא מאמין שזה משנה'.

השאלון מדגים את הצד הפתוח של השיעור: תלמיד פלוני יכול להביע הסכמה עם הטיעונים בעד או נגד השתתפות בבחירות.

לא מאפשרים לדון על מדינה דמוקרטית או סיום הכיבוש. צעירים תומכי איתמר בן גביר בביקורו בבית ספר בליך ברמת גן (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

לא מאפשרים לדון על מדינה דמוקרטית או סיום הכיבוש. צעירים תומכי איתמר בן גביר בביקורו בבית ספר בליך ברמת גן (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

בחלק השני של השיעור מתקיים דיון בשתי שאלות: "מה עשויים להיות האמצעים שמדינות דמוקרטיות יכולות להפעיל במטרה להגביר את ההשתתפות הפוליטית בבחירות של האזרחים? מה הייתי עושה בסביבה הקרובה שלי על מנת לשכנע אנשים ללכת להצביע?"

הדיון מדגים את החלק הסגור: כלל לא משנה כיצד השיב פלוני על השאלון, בדיון הוא מתבקש להציע מה המדינה, ומה הוא עצמו, נדרשים לעשות על מנת לשכנע אנשים להצביע.

הסיכום שמוכתב למורה גם הוא אינו מתייחס למה שהתפתח בשיעור. על המורה לומר: "הבחירות הן דרך להשתתפות פוליטית, שמביאה לידי ביטוי את האפשרות של האזרחים להשפיע על המערכת הפוליטית".

מה עם מפלגה שחותרת לשלום? אין כזה שיקול דעת בבחירות על דעת משרד החינוך. אולי: מפלגה שתומכת בשוויון זכויות מלא לכל אזרחיה? גם כזה אין.

גם אם המסר הזה הוא "נכון" או מוסכם, הוא נכפה על המורים והתלמידים מבלי להתייחס כלל לעמדותיהם ולצורכיהם. לכל הפחות, ניתן לומר שאין כאן חינוך לחשיבה עצמאית ולהפעלת שיקול דעת מושכל. שטיפת מוח קונפורמית דווקא יש.

שיקולים למי להצביע?

הפעולה "למי להצביע?" היא יותר מתוחכמת, כפי שניכר בשם הפעולה, המנוסח בסימן שאלה. ניסוח כזה מרמז על דיון חופשי באופן שבו שוקלים באיזה מפלגה לבחור. על כך מצביע גם המסר של השיעור, המנוסח בדברי הסיכום שעל המורה לומר: "בפעילות זו […] עמדנו על חשיבותה של בחירה מושכלת, שמבוססת על מכלול שיקולים".

האמנם חשיבה מושכלת ומכלול שיקולים פתוחים לגמרי? ממש לא. בתרגיל המרכזי בשיעור מתבקשים התלמידים לסמן באיזה מידה הם מחשיבים כל שיקול דעת בבחירה. רשימת השיקולים לדיון היא מוכתבת.

השיקולים לבחירת התלמידים הם כגון: להצביע למפלגה "שמתמקדת בשיקום נזקי משבר הקורונה", "שמחויבת לשמירה על איכות הסביבה", "שמחויבת לשיפור המצב הכלכלי", "שיש בה איזון בין גברים לנשים" ועוד.

המשותף לכל השיקולים שהמשרד מעודד בהם דיון, שכולם בלתי מזיקים. כאלה שאין בהם בדל חריגה מקונפורמיזם עבש. כאלה שגם עמדה בעדם וגם נגדם לא ירעידו את קירות הכיתה.

ויש עוד. הרי אי אפשר בלי: "מפלגה שמחויבת לביטחון המדינה ולהעצמת צה"ל", וכן "מפלגה שעוסקת בשאלת דמותה היהודית והדמוקרטית של המדינה".

מה עם: מפלגה שחותרת לשלום? אין כזה שיקול דעת בבחירות על דעת משרד החינוך. אולי: מפלגה שתומכת בשוויון זכויות מלא לכל אזרחיה? גם כזה אין. מפלגה שמבקשת הפרדת דת מלאום או לפחות דת ממדינה? אין. מפלגה שמערערת על מוסכמות החברה הבוגרת? בטח שלא.

הפגנה שלום שלום עכשיו נגד חומש, מאי 2022 (צילום: אורן זיו)

לא שואלים על הכיבוש. הפגנת שלום שלום עכשיו נגד חומש, מאי 2022 (צילום: אורן זיו)

אפשר אחרת 1: הדיון במורכבות הוא המסר

גם מכון שלום הרטמן פרסם מספר מערכי שיעור לקראת מועד הבחירות. למשל, בשיעור על המושג "בחירה" מוצג המתח, שעלול להיווצר בין חופש האדם לבחור לעשות כרצונו, לבין הפגיעה האפשרית של בחירותיו בבני אדם אחרים.

השיעור מתחיל בעיון במקורות כגון משל הקודח בספינה (ויקרא רבה). במשל זה מסופר על אדם הקודח חור בספינה (כי כך בחר), ובכך מסכן את חייהם של כל הנוסעים. בהמשך מועבר העיון לנושא הבחירות, ובו בוחנים את החופש של כל אזרחית ואזרח לחשוב ולנהוג כרצונם בתחומים: דת, פוליטיקה והעדפה מינית.

בסיום מתקיים דיון בשאלה: "האם הנשאלים מקבלים את עיקרון זכות הבחירה החופשית גם לגבי אזרחים השונים מהם (במגבלות 'משל הספינה') או שהם שוללים אותה?". למרבה הפלא, לא מכתיבים למורים דברי סיכום שיש לומר לתלמידים. הדיון במורכבות ובמתח שבין היחיד לחברה הוא המסר.

אפשר אחרת 2: נושאים מעולמם של הצעירים

גם עמותת קדמה פרסמה מערך שיעור לקראת הבחירות. מטרת השיעור היא "לעודד את בני ובנות הנוער לבדוק את האופן שבו היו רוצות/ים להיות מיוצגות/ים בפוליטיקה הישראלית". שימו לב להבדל: לא ללמד את בני הנוער את השיעור של המבוגרים, אלא ללמד את בני הנוער ללמוד את עצמם!

השיעור מוקדש לבחינת פועלה של הדר מוכתר ומפלגת "צעירים בוערים" שהקימה. המליאה מתחלקת לארבעה צוותי מחקר שכל אחד מהם בוחן היבט אחר: האופן שבו הדר מוכתר מיוצגת בתקשורת, האופן שבו הדר מוכתר מעבירה את מסריה בסרטוני טיקטוק, המצע של המפלגה, והדרך שבה היא עוררה סערה תקשורתית.

לאחר שהקבוצות מדווחות על ממצאיהן, נערך דיון במספר שאלות, כגון: מה אתם חושבים ומרגישים? כיצד אתם מבינים את הפער בין איך שמוכתר מציגה עצמה לבין איך שהיא מוצגת בתקשורת? מה תרומתה ומה השפעתה? במה היא דומה ושנה מכן ומכם?

גם כאן, אין סיכום מוכתב וידוע מראש. חשיפת המציאות המורכבת היא המסר.

מחקרים מראים שככל שהמורים מקדישים יותר זמן להכנת מערכי שיעור, רמתם עולה. בישראל המצב הפוך. למצולמת אין קשר לכתבה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

לאפשר דיון פתוח. מורה בכיתה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

אפשר אחרת 3: חינוך לתודעה דמוקרטית

את השורה התחתונה ניתן למצוא במערכי הפעילויות של מדרשת אדם. החירות של הפרט אינה מובנת רק כחופש לבחור בין חלופות, אלא במאמץ הנדרש לאפשר (ככל שניתן) לבחירות שונות להתקיים האחת לצד השנייה (ולא במקום).

"כאשר נבין שהחלופה שהציע הזולת אינה שלילית, ואנו מייחסים לה ערך שלילי בגלל התנאים המחייבים בחירה, אנו עוברים ממצב של עוינות ותחרות לשותפות במציאת פתרון. הפעילות החינוכית של מדרשת אדם מסייעת להבחין בין סוגי החלופות הנידונות (הבחנה בין טוב לרע והבחנה בין שתי חלופות ראויות) ומפתחת התייחסות חדשה לחלופות מן הסוג השני."

מערכי השיעורים שמפיץ משרד החינוך נוגדים רעיון זה לחלוטין. יש בהם דיון פתוח לכאורה (בגישה הביקורתית), אבל כזה שסופו מוכתב מראש, ונמסר לתלמידים על ידי המורה בשיחת הסיכום (בגישה תעמולתית). לא רק שהם מחייבים לבחור, ובכך לפסול את הבחירה של האחרים, אלא הם גם מורים לתלמידים במה לבחור, בהתאם להשקפת העולם של אנשי המשרד.

הסכנה בגישה המניפולטיבית של דיון פתוח עם מסקנה סגורה היא שהוא מסרס את בני הנוער. כתב על כך פאולו פריירה בספרו "הפדגוגיה של המדוכאים" (הוצאת מפרש): " יכולתו של החינוך לצמצם או לחסל את כוחות היצירה של התלמידים ולטפח את אמונתם בכול, משרתת את האינטרסים של המדכאים, אשר אינם מעוניינים בחשיפתו של העולם או בתמורה כלשהי בו."

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

לא "עניין תרבותי". מחאה נגד הפשיעה בחברה הערבית, 28 באוקטובר 2021, תל אביב (צילום: אביב אבשלום / פלאש90)

הפשיעה היא חלק מתוכנית פירוק העם הפלסטיני. מתי נתפכח?

ישראל מרסקת את הגדה באמצעות התנחלויות, את עזה במלחמה ובמצור, ואותנו, האזרחים הפלסטינים באמצעות ההזנחה והפשיעה. בעודי כותב את השורות האלה, יירצח ערבי נוסף. זהו מאבק על עצם הקיום שלנו, ועליו להיות מאבק לאומי מתמשך  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf