newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"ידיעת הארץ" במערכת החינוך: מלאומיות להומניזם ובחזרה

בשנות ה-90, פותחה תוכנית לימודים שמבוססת על תפישה מערכתית של הנוף, שחינכה למורכבות, אוניברסליות וביקורתיות. הנטייה ימינה של משרד החינוך מאז 2001 החליפה את הרעיונות האלה בחינוך לאומי שצר עולמו

מאת:
השאירו תגובה
א א א

ידיעת הארץ הוא תחום לימודים המופעל במערכת החינוך על ידי יחידת של"ח, ומגויס כיום לטובת החינוך הלאומי. "התוכנית מחזקת את הזיכרון הקולקטיבי הלאומי", נכתב שם, לנוכח עיסוקה ב"זהות, הזדהות, זיקה והשתייכות" על מנת "לעודד נכונות למילוי חובות חברתיות ולאומיות" (מתוך מסמכי התוכנית).

בשונה מכל אלה, במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת נשבו רוחות אחרות במשרד החינוך. אז פותחה גם תוכנית ידיעת הארץ אוניברסלית והומניסטית.

הדברים הוזכרו השבוע, בכנס השנתי של הארגונים העוסקים בטיולים חינוכיים במערכת החינוך, שנערך בחסות החוג ללימודי ארץ ישראל במכללת בית ברל. משתתפי הכנס התרפקו בנוסטלגיה על הטיולים של פעם, התעדכנו במחקרים ובהתנסויות חדשות בתחום, והתפלמסו על מה שראוי לעתיד. אחד ממושבי הכנס הוקדש לד"ר טימי בן יוסף שנפטר לפני עשר שנים, ובו התכבדתי לומר דברים על תפישתו החינוכית.

ילדים מטיילים בטבע בישראל, ב-6 באפריל 2008 (צילום: משה שי / פלאש90)

ילדים מטיילים בטבע בישראל, ב-6 באפריל 2008 (צילום: משה שי / פלאש90)

מוקד פועלו של טימי היה בפיתוח התפישה המערכתית של הנוף, והתרגום שלה לתוכנית הדרכה בטיולים. התפישה המערכתית שימשה גם כבסיס לפיתוח תוכנית ידיעת הארץ (שנקראה תחילה לימודי ארץ ישראל) במסגרת אגף של"ח במשרד החינוך.

בתמצית: התפישה המערכתית מעוררת מודעות למורכבות של הנוף; היא מחייבת למידה, עיון וניתוח אינטלקטואלי כבסיס להתרשמות החווייתית; היא הוליסטית, אוניברסלית וחוצה גבולות אנושיים; והיא חותרת לטיפוח מטייל חוקר, אזרח עולם מודע וחופשי.

כל מה שמיוחד בתוכנית הלימודים שטימי עמד בראש צוות הפיתוח שלה הביא גם להפסקת השימוש בה. אגף של"ח במשרד החינוך הלך למחוזות אחרים. למעשה הוא חזר אל המאפיינים ההיסטוריים של ידיעת הארץ כתחום לימודים לאומי, מקומי ומסתגר יותר מאשר מרחיב דעת; פשטני וחד ערכי יותר מאשר למדני ומורכב; ריגושי יותר מאשר עיוני; ומנחיל ערכים ואמיתות יותר מאשר מעודד חקרנות.

ידיעת הארץ הלאומית

השימוש המודרני במונח "ידיעת הארץ", כשהכוונה לארץ ישראל, החל במחצית המאה ה-19 (מתוך עבודת הדוקטורט של טימי). טימי ציין אז את המידע שנאסף בידי משלחות מחקר ממדינות אירופה, שסקרו את הארץ ממניעים אימפריאליסטים ששולבו בהם דת, צבא, כלכלה ומדע.

בסוף אותה מאה נעשה שימוש בידיעת הארץ בתוכניות הלימודים של בתי הספר העבריים, לעיתים כחלופה לשם המקצוע "גיאוגרפיה", וכן בהקשר של תוכן הטיולים החינוכיים.

החל משנות ה-20 של המאה הקודמת החלה הסתדרות העובדים להפעיל "מורים נודדים" לידיעת הארץ. היו אלה מרצים מומחים בהיסטוריה, גיאוגרפיה וטבע, שעברו בין יישובי הארץ, והעבירו הרצאות ערב כחלק מהחינוך והתרבות העממיים. בנוסף, אורגנו טיולים וסיורים ברחבי הארץ, גם הם כחלק מתפישת תרבות הפנאי והנופש של העובדים.

תחום ידיעת הארץ עבר התמקצעות עם הקמתם של ארגונים שזה היה מקור פרנסתם. זה קרה בעיקר לאחר קום המדינה, בארגוני הדרכת טיולים כגון אגד תיור והחברה להגנת הטבע.

קשה לקבוע מתי החלו הטיולים להיות לאומיים. חוקר בן ימינו יכול לפרש כל טיול שמזכירים בו שמות יישובים מהתנ"ך ככזה, מכיוון שכביכול הם מעידים על זיקה לאומית למקום.

בוודאות הטיולים הפכו "מגייסים" לשירות הלאום עם ייסוד תוכנית חג"ם (חינוך גופני מורחב) ב-1939. "הנער והנערה יידעו כי מכשירים הם את עצמם לשירות העם ושחייבים הם להיות מוכנים לכל מאמץ ולכל עול למען חירות העם ושחרורו", כתב על התוכנית ארתור בירם, מנהל בית הספר הריאלי בחיפה.

במהלך השנים הבאות תוכנית חג"ם הפכה לגדנ"ע (גדודי נוער), הגדנ"ע המודרך בידי חיילים הפך לגדנ"ע של מדריכים אזרחיים עובדי משרד החינוך, ותוכנית הגדנ"ע האזרחי הפכה לשל"ח (שדה, לאום, חברה).

לימודי ארץ ישראל בבתי הספר

יסודה של התפישה המערכתית של הנוף במדע האקולוגיה, המביט על העולם הדומם והחי כמארג מורכב שבו הכל קשור לכל. בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת השתמשו מדריכי בית ספר שדה צוקי דוד, שהוקם בהר הגבוה בסיני, בתפישה המערכתית כגורם מארגן של הדרכת הטיולים. טימי למד זאת שם, בקורס מדריכי סיני של החברה להגנת הטבע, והמשיך בפיתוח הרעיון של הדרכת הנוף כמכלול בשנים הבאות.

ב-1989 היה טימי שותף לניסוי ראשון להוראת לימודי ארץ ישראל בבתי הספר. הרעיון היה שהמורה ללימודי ארץ ישראל ידריך את הטיולים, בעוד המורים להיסטוריה, גיאוגרפיה וביולוגיה של בית הספר, יעניקו בשיעורי הכיתות את הרקע העיוני הנדרש לטובת הטיולים.

ד"ר טימי בן יוסף (צילום: דן אבידן)

ד"ר טימי בן יוסף (צילום: דן אבידן)

הניסוי נכשל, שכן המורים היו נאמנים כל אחד לתוכנית הלימודים שבאחריותו, ולא הצליחו ליצור את השילובים הנדרשים. המסקנה היתה שדרוש מורה אחד שיבצע את האינטגרציה בין תחומי הדעת השונים, וכן בין מה שנלמד בכיתה לבין מה שנלמד בטיול.

בשלב זה חברו יחד החברה להגנת הטבע ואגף של"ח במשרד החינוך. טימי הביא מהחברה את רציונל התוכן שלא היו לו מורים, ואילו של"ח החזיקו בציבור גדול של מורים שלא היה להם בזמנו תוכן של ממש, שכן תוכנית הגדנ"ע הייתה כבר בלתי רלוונטית. הוקמו צוותי פיתוח של תוכנית הלימודים החדשה, וב-1993 נערכה הפעלה ניסויית של התוכנית בשבעה בתי ספר, שאף לוותה במחקר הערכה. במרכז עמדה כאמור התפישה המערכתית של הנוף.

התפישה המערכתית של הנוף

התפישה המערכתית משמשת כלי להתבוננות חוקרת בנוף. המטייל חוקר למעשה כיצד העולם עובד? מדוע פני הדברים הם כך ולא אחרת?

כדי לענות על שאלה זו נדרש המטייל לשלושה שלבים של למידה. השלב הראשון הוא שלב הידע, ובו אנו ממפים את כל מה שיש, בהתייחס לכל מה שהיה יכול להיות. למשל שהסלע הוא כורכר ולא כל סלע אחר, והצמח הוא אירוס הארגמן, והיישוב הנראה בנוף הוא מושב עובדים וכך הלאה.

השלב השני מושתת על ההבנה שהעולם אינו רק אוסף של דברים זה לצד זה, אלא מארג של קשרים והשפעות הדדיות. הגשם משפיע על הקרקע, הקרקע על הצמח, הצמח על בעלי החיים וכך הלאה. בשלב למידה זה אין די בשינון מידע אלא צריך להגיע להבנה, המייצרת הסבר כיצד הדברים משפיעים ומושפעים הדדית.

השלב השלישי מורכב עוד יותר, ובמרכזו תפישת העולם לא רק כאוסף או כמארג, אלא גם כמציאות משתנה. העולם כולו תנועה על ציר הזמן ועל ציר המרחב.

כדי לרכוש תפישה מלאה של מקום צריך לראות את התפתחותו לאורך השנים והעידנים, וכן את התופעות הגלובליות שהמקום הוא חלק מהן כגון אקלים, פלישת מינים, נדידת יבשות וכמובן גם כלכלה ותרבות. רק משהגיע המטייל לתפישה שלמה זאת, הוא חווה את המקום למלוא היותו. הוא מגיע לריגוש שבהבנה השלמה, שעה "האסימון נופל", וכל הפרטים מתלכדים להכרה של שליטה במורכבות ובהשתנות.

ארבעה אתגרים

מתוך התיאור ניתן להצביע על ארבעה מאפיינים לתוכנית ידיעת הארץ המבוססת על התפישה המערכתית. ראשית, הידע הוא רב תחומי ומורכב, וזהו אתגר משמעותי למורים ולמדריכים להציג אותו לתלמידים באופן פשוט, אבל לא פשטני.

צריך לזכור שהמורכבות היא מוקד העניין ולכן הצגה פשטנית של הדברים, שומטת את כל היופי שבתוכנית. כבר בתחילת הפעלת התוכנית טענו מפקחי השל"ח "שאין הצדקה להוסיף עוד מקצוע עיוני למערכת השעות" וכי התוכנית שפותחה היא עיונית מדי, ואינה תואמת את תפישת החינוך הבלתי פורמלי של של"ח (מתוך דו"ח ההערכה על התוכנית).

שנית, החוויה והריגוש מופיעים רק בסופו של תהליך הלמידה, לנוכח ההבנה המלאה והשלמה של המקום. אין קיצורי דרך. בשל"ח של ימינו, כחלק מתפישת החינוך הבלתי פורמלי, החוויה היא נקודת ההתחלה. כך מופיע באתר של"ח: "ההתנסות החווייתית תוצב במוקד התהליך […לטובת] טיפוח אחריות אזרחית-מוסרית ודמוקרטית, מימוש עצמי, מעורבות חברתית ומחויבות לארץ ולמדינת ישראל".

כיתה בטיול בעיר העתיקה בירושלים (צילום: סופי גורדון / פלאש90)

כיתה בטיול בעיר העתיקה בירושלים (צילום: סופי גורדון / פלאש90)

מאפיין שלישי של התפישה המערכתית הוא היותה גלובלית, אוניברסלית ורב תרבותית. בשל"ח של ימינו, ההתמקדות היא בחינוך הלאומי, כפי שנכתב: "דגש על תכנים לאומיים ציוניים, הכרות עם אתרים המייצגים את מורשת ישראל בארץ ישראל, המפעל הציוני והקמת מדינת ישראל". מי ששם גבול התעניינות בתכנים אלה ולא אחרים, פרשנות הנוף שלו חלקית ומוגבלת ובוודאי לא תואמת את התפישה המערכתית.

מאפיין רביעי ואחרון הוא שהתוכנית מטפחת מטייל חוקר ועצמאי, אדם חופשי המכיר במקומו במארג הטבע המורכב. במסמך התוכנית משנת 1992 נכתב: "בתוכנית זו התלמיד נתפש כמסוגל, באם ירכוש כלי חשיבה מתאימים, לשאול שאלות נכונות ולאתר באופן עצמאי תשובות".

לעומת זאת, תוכנית של"ח כיום נוקטת בגישה הפוכה. היא נועדה "לחזק בקרב בני הנוער את האהבה ותחושת השייכות לארץ, לעם ולמדינה, לעודד נכונות למילוי חובות חברתיות ולאומיות." החברה הלאומית במרכז, והתלמידים נדרשים להתנהג בהתאם לצו זה.

כללו של דבר, התפישה המערכתית של הנוף שימשה מסד לתוכנית ידיעת הארץ שפותחה במהלך שנות ה-90 באגף של"ח במשרד החינוך. הנטייה הפוליטית של המשרד ימינה, מאז 2001 עת מונתה לימור לבנת לשרה ולאחריה שרי הימין החילוני והדתי, החליפה רעיונות אלה של חינוך מטייל חוקר ואזרח עולם חופשי בחינוך לאומי שצר עולמו. אי אפשר להפעיל תוכנית מורכבת, למדנית, גלובלית וחופשית בעולם פשטני, רדוד, מקומי ונשלט.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
אבו אלקיעאן שוכב מחוץ לרכבו, כ-25 דקות לאחר הירי. התיעוד מווידאו שצלים השוטר ל״מ

אבו אלקיעאן שוכב מחוץ לרכבו, כ-25 דקות לאחר הירי. התיעוד מווידאו שצלים השוטר ל״מ

אום אלחיראן: הקלות הבלתי נסבלת שבה נתנו לפצוע לדמם למוות

במקום לטפל בפצועים ללא קשר לזהותם ומה עשו, הצוות הרפואי לא ניגש לאבו אלקיעאן כי חשב שהוא "מחבל". הסירוב של משרד הבריאות לחקור את הפרשה מעידה על שחיקה של האתיקה הרפואית

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf