ישראל מסייעת לרואנדה לשכתב את ההיסטוריה, ולא במקרה

כותב אורח: איתי  מק

ביום שישי האחרון היתה ישראל המדינה המערבית היחידה שנתנה חסותה להצעה השערורייתית של הדיקטטורה הרואנדית לשינוי הקונצנזוס העובדתי והמשפטי הבין-לאומי על הג'נוסייד שהתרחש שם. מהנרטיב החדש שמבקשת רואנדה לעצב נמחק זיכרון בני ההוטו המתונים שנרצחו בשל תמיכתם בפשרה עם הטוטסי. לאחר שעברה ההחלטה, נשאה נועה פורמן, סגנית שגריר ישראל באו"ם נאום נלהב במליאה אשר מצדיק את תמיכת מדינת ישראל בהצעה וטענה כי כלקח מהשואה, מדינת ישראל מבינה את האחריות הגלובלית לשקף את הפרקים האפלים בהיסטוריה האנושית.

לתמיכת משרד החוץ בהצעה של רואנדה לשינוי ההיסטוריה יש השלכות מרחיקות לכת בתוך רואנדה עצמה. התמיכה הזו נותנת לגיטימציה לפול קגמה, הדיקטטור של רואנדה, להגביר את הדיכוי הפנימי הקשה שהוא מבצע שם. קגמה פועל במרץ לשימור נשיאותו לכל ימי חייו באמצעות עריכת בחירות לא תקינות, מעקב מתמיד אחרי פעילי האופוזיציה ורדיפתם, עינויים, העלמת מתנגדיו ורציחתם, הגבלת חופש העיתונות וההתאגדות. כך למשל, על ויקטורי אינגבייר, מי שעמדה בראש מפלגת האופוזיציה "הכוחות הדמוקרטיים המאוחדים", נגזרו 15 שנות מאסר לאחר שהיא שאלה מדוע במוזיאון ההנצחה לג'נוסייד ברואנדה לא מוזכרים גם ההוטו שנרצחו. שלילת חירויות האדם והאזרח ברואנדה, עלולה להביא להתפרצות נוספת של אלימות על רקע אתני.

> האינטרסים האפלים מאחורי עסקת הפליטים של ישראל ורואנדה

נשיא רואנדה פול קגאמה בבית הנשיא בירושלים בחברת ראש הממשלה בנימין נתניהו והנשיא ראובן רבלין (צילום: לע"מ)

סחבת ומלחמת התשה

לתמיכה של ישראל בהצעה של רואנדה יש גם השלכות מרחיקות לכת על היכולת למנוע ג'נוסייד נוסף בעתיד – התמיכה פוגעת בהבנה של תופעת הג'נוסייד כתוצר של תהליך מורכב ומתפתח אשר אם נזהה את סימניו, נוכל למנוע את ההידרדרות מבעוד מועד. כך למשל, ברואנדה ובגואטמלה מדובר היה במלחמות אזרחים שהידרדרו לג'נוסייד. אם הקהילה הבין-לאומית הייתה פועלת ברצינות ובזמן לעצירת מלחמות האזרחים והזרמת הנשק לשם, ייתכן כי הג'נוסייד היה נמנע. כך גם כיום ישנו חשש שמלחמת האזרחים בדרום סודאן תידרדר לג'נוסייד של ממש, אך למרות זאת מועצת הביטחון של האו"ם מפוצלת ואינה מצליחה להגיע להחלטות על אמברגו נשק, הטלת סנקציות רציניות על האחראים לפשעים והימשכות המלחמה ומיצוי הדין עימם

סגנית השגריר פורמן שיקרה מעל במת מליאת האו"ם, ואני מניח שהיא יודעת זאת. משרד החוץ, אותו היא מייצגת, אישר או העלים עין במשך עשרות שנים של ייצוא נשק ואימונים לדיקטטורות אפלות. התעשיות הבטחוניות הישראליות הגיעו למעשה כמעט לכל מקום ברחבי העולם שבו התרחשו רצח עם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה והפרות חמורות של זכויות אדם: מרובי עוזי לחברי מליצית הטונטון מקוט שרצחו ואנסו המונים בהאיטי בזמן הדיקטטורה של משפחת דובלייר, ועד לנשק ואימונים למליציות בזמן הדיקטטורה של מרקוס בפיליפינים. מנשק, אימונים והדרכה בזמן הג'נוסייד בגואטמלה, ועד רובים ותחמושת בזמן הג'נוסייד ברואנדה.

לא רק שמשרד החוץ אישר או העלים עין ממכירות נשק ואימונים לכל זוועה, וממשיך לעשות זאת גם כיום, הוא גם מנהל מלחמת התשה נגד אלו הפועלים לחשוף את עסקאות הנשק האלו לאור השמש ולידיעת הציבור. כך, בעוד שבועיים יתקיים דיון בבית המשפט המחוזי בת"א, בעתירת חופש מידע שהגשתי יחד עם חוקר הג'נוסייד פרופ' יאיר אורון, בדרישה לחשוף את המסמכים ממכירות הנשק לרואנדה בזמן הג'נוסייד במדינה באמצע שנות ה-90 – מאבק משפטי שנמשך כבר ארבע שנים. משרד החוץ מתנגד לחשיפת המסמכים, זאת למרות שכבר נחשף במכתב שקיבלנו מפרקליט המדינה שהמשרד "פספס" את מועד תחילת הג'נוסייד בשישה ימים, במהלכם נרצחו כ-20 אלף איש רק בבירה קיגלי, עד אשר מנכ"ל משרד הביטחון הורה להקפיא את הייצוא הביטחוני לשם, ולמרות שישנן ראיות מוצקות כי הייצוא הביטחוני הישראלי המשיך במהלך כל תקופת הג'נוסייד.

משרד החוץ נוקט בשיטות של "סחבת". הטכניקות מגוונות, אולם לדוגמא, לא פעם בוטלו ברגע האחרון דיונים בהליכים משפטיים בעניין הייצוא הביטחוני, מאחר שנציג משרד החוץ היה צריך לנסוע בפתאומיות לחו"ל. באופן הזה הטיפול בבקשות המידע נמשך שנים. כך למשל, מזה כשנתיים אנחנו ממתינים שמשרד החוץ יסיים לבדוק האם ניתן לחשוף את המסמכים שאותרו ממכירות הנשק לחונטה בארגנטינה, שרצחה או העלימה כ-2,000 יהודים ויהודיות. בערעורים שהגשנו לבית המשפט העליון המדינה דרשה שנפקיד כערבון עשרות אלפי שקלים רק כדי שנוכל לנהל את ההליך לחשיפת האמת.

> משהב"ט מכר נשק לחונטה בארגנטינה, וטוען: לא ידענו, לא שמענו, לא ראינו

אם הקהילה הבין-לאומית הייתה פועלת ברצינות ובזמן לעצירת מלחמות האזרחים והזרמת הנשק לשם, ייתכן כי הג'נוסייד היה נמנע. ילדים פליטים מרואנדה במחנה בגומא (צילום: משלחת הסיוע של האו"ם לרואנדה)

מה למדו במשרד החוץ על השואה?

משרד החוץ מתנגד לחשוף מסמכים ממכירות הנשק והאימונים לחונטה של פינושה בצ'ילה, שהייתה אחראית לעינויים אכזריים שלא היו מוכרים כדוגמתם, ובזמן מלחמת האזרחים בסרי לנקה, שם נרצחו עשרות אלפי אזרחים תוך חודשים ספורים, בין היתר מירי מטוסים וספינות קרב תוצרת ישראל. משרד החוץ מסרב לחשוף מסמכים ממכירות הנשק והאימונים למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה, וגם ממכירות הנשק והאימונים לסרבים ולכוחות הבוסנו-סרביים בזמן המלחמה והג'נוסייד בבוסניה. משרד החוץ ביקש איסור פרסום על פסק הדין בעניין מכירות הנשק והאימונים לבורמה בזמן אמברגו נשק אמריקאי ואירופאי. משרד החוץ ביקש איסור פרסום על ההליכים בבג"צ בעניין הנשק ומערכת מעקב שנמכרו לדרום סודאן, אשר לפי מועצת הביטחון של האו"ם משמשים שם לפשעים נגד האנושות.

כאשר שגריר בורמה בישראל חזר וטען בראיונות לתקשורת הישראלית כי מדינת ישראל ממשיכה למכור נשק לבורמה, וכי העסקה עם ישראל נועדה לעקוף את האמברגו האמריקאי והאירופאי, משרד החוץ נזף בו על הדברים שאמר. אך טרם שמענו את משרד החוץ או שגריר ישראל באו"ם מביעים ביקורת פומבית על הפשעים שמבצעים כוחות הביטחון הבורמזים, ובמיוחד הטיהור האתני של מיעוט המוסלמי, הרוהינגיה.

באופן דומה, על אף קיומה של קהילה ארמנית ועל אף מאבק ציבורי, אקדמי ופוליטי מתמשך בישראל, משרד החוץ מונע מזה עשרות שנים הכרה ישראלית רשמית בג'נוסייד הארמני, בין היתר, כדי לא לפגוע במכירות הנשק לאזרבייג'ן ולטורקיה.

במקום "לשכב על הגדר" בשביל צרכי הפוליטיקה הפנימית ברואנדה, מוצע שאנשי משרד החוץ יפעלו על מנת לתקן את החרפה הרודפת את מדינת ישראל. יש צורך בהגברת השקיפות על הייצוא הביטחוני הישראלי בעבר ובהווה, ובמיצוי הדין הציבורי והפלילי עם הישראלים שסייעו לפשעים חמורים ברחבי העולם, כולל בכירים לשעבר במשרד החוץ. צריך גם לתקן את חוק הפיקוח על הייצוא הביטחוני הקיים, כך שתימנע מכירת נשק ישראלי לכוחות ביטחון זרים אשר מבצעים פשעים חמורים, כגון העלמת אנשים או שימוש באונס כנשק מלחמה. ח"כ תמר זנדברג וח"כ יהודה גליק מנסים מזה מספר שנים לקדם הצעת חוק כזו בכנסת, אך בינתיים משרדי החוץ והביטחון חוסמים אותה.

משרד החוץ ונציגיו לדורותיהם, אשר היו שותפים למכירות הנשק והאימונים ששימשו לזוועות ברחבי העולם, ולהסתרה מהציבור הישראלי של המסמכים המתעדים אותן, לא רק שלא למדו את לקחי השואה, אלא הם מבזים את זיכרון השואה, הניצולים ומשפחות הניצולים.

איתי מק הוא פעיל ועורך-דין לזכויות אדם, הפועל להגברת השקיפות והפיקוח הציבורי על הייצוא הביטחוני הישראלי.

> המאבק בגירוש: למה הרופאים מתעסקים בדברים שלא נוגעים להם בכלל?