ישראלית ושני ילדיה תקועים בעזה בגלל התעקשות על בדיקת דנ"א

"אני לא יודע מה יהיה גורלי או גורלם בעוד כמה דקות". פלסטינים מצטיידים במי שתייה באזור ח'אן יונס, 8 בספטמבר 2024. (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90. מצולמים אין קשר לכתבה)

"אני עומד עכשיו בתור ארוך בדיר אל-בלח כדי למלא כמה ליטרים של מי שתייה בשביל שני ילדיי ואשתי שנמצאים באוהל, ואני לא יודע מה יהיה גורלי או גורלם בעוד כמה דקות", אומר בעלה של ב', אזרחית ישראלית שנאלצה להישאר בעזה כיוון שהמדינה מונעת ממנה להביא איתה לישראל את שני ילדיה, בני 5 ו-2, למרות זכאותם לאזרחות ישראלית.

האמא הזאת היא אחת מעשרות פלסטינים עם אזרחות ישראלית, שנתקעו בעזה לאחר תחילת המלחמה. חלקם הצליחו לחזור: לפי מרכז "גישה" והמוקד להגנת הפרט, כ-140 אזרחים ישראלים נכנסו לישראל במהלך שש פעולות חילוץ. אך בניגוד לאימהות רבות אחרות, המדינה מסרבת לאפשר לב' להיכנס לארץ עם ילדיה, ודורשת ממנה להגיע איתם למעבר כרם שלום, לערוך שם בדיקת דנ"א, לחזור לדיר אל-בלח, ורק לאחר שהתוצאות יאשרו כי שני הילדים הם אכן שלה, לשוב למעבר הגבול ולחצות אותו לכיוון ישראל.

את העמדה הזו הציגה המדינה גם לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים בשבוע שעבר, בעתירה שהגישה עמותת "גישה" בעניינה של ב'. אף שבית המשפט ביקש מהמדינה הסבר מדוע היחס לאישה זו שונה מהיחס במקרים דומים אחרים, הוא קיבל את עמדת המדינה. יש לציין כי המרחק מדיר אל-בלח למעבר הוא יותר מ-20 ק"מ, והדרך למעבר חוצה אזורים מסוכנים מאוד, כמו ח'אן יונס.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

המשפחה דוחה את ההצעה. בעלה של ב' הוא תושב עזה, שעד לסמוך לפרוץ המלחמה אף עבד בישראל. "הדרך מדיר אל-בלח לכרם שלום מסוכנת מאוד", הוא אומר. "אני יכול להסתכן פעם אחת בהעברת אשתי ושני ילדיי, אבל שלוש פעמים זה בלתי אפשרי. הסכנה שנשקפת לחייהם גדולה מדי. מדובר באזורי לחימה. אנחנו עלולים להיות חשופים להפצצות או לירי, ואפילו אם הנסיעה היתה מתואמת עם הצבא הישראלי, יש כנופיות פשע באזורים האלה והמצב הכללי הוא של כאוס.

"אשתי סירבה מתחילת המלחמה לצאת לבד ולעזוב את ילדיה בעזה. עכשיו אנחנו גרים באוהל, בלי תנאי מחייה מינימליים. הילדים חולים ואין לנו את התרופות הנחוצות. אנחנו סובלים ממחסור חמור במים ובמזון, תחת הסכנה שהאוהל או האזור יופצצו בכל רגע".

מארגון "גישה" נמסר: "למרות שהמשמעות של הצעת המדינה היא שליחת ילדים ואימם לתופת המלחמה בעזה לפרק זמן משמעותי ולא ידוע, בית המשפט קיבל את הצעתה, ומעמיד את האם וילדיה בסכנה ממשית. בכך, בית המשפט גיבה את האלימות הבירוקרטית שרשות האוכלוסין נוקטת בה כלפי אזרחים ישראלים, ואת הפרת החוזה הבסיסי בין המדינה לאזרחיה".

"הטענה של המדינה היא שהאם לא רשמה את ילדיה במרשם האוכלוסין הישראלי לפני המלחמה. זה טיעון שאינו מידתי ולא הגיוני", אומרת עו"ד אסנת כהן-ליפשיץ, מנהלת המחלקה המשפטית בגישה, "אם היא היתה רושמת אותם ב-6.10, הם היו מקבלים אזרחות אפילו בלי בדיקה, ועכשיו ההחלטה הזו מונעת מהם להיכנס ומחייבת אותם לערוך בדיקה ולחכות לתוצאותיה. המדינה רוצה שהם יחזרו בדרכים המפחידות והמסוכנות לעזה כדי להמתין לתוצאות הבדיקה, כלומר 'אשמתה' של אזרחית ישראלית – שעלולה לסכן אותה ואת ילדיה – היא שהיא לא רשמה אותם במרשם האוכלוסין לפני 7 באוקטובר.

"לפני המלחמה, המדינה חייבה בדיקת דנ"א רק במקרים חריגים. למשל, במקרה של אישה בת 40 שרצתה לקבל אזרחות בגללה שאמא שלה הייתה אזרחית ישראלית, נערכה בדיקה. לאחר פרוץ המלחמה, הוצאנו משפחות רבות מעזה, אבל היה קל יותר למשפחות לצאת מעזה למצרים דרך מעבר רפיח לאחר הפקדת ערבות. לפני שהצבא נכנס לרפיח וכבש את המעבר, המשפחות היו עוברות דרך סיני למעבר טאבה, שם עברו חקירות שב"כ ובדיקות דנ"א, ואז נכנסו לישראל. זו הפעם הראשונה שהם מבקשים ממשפחה לבוא לערוך בדיקות ולאחר מכן לחזור לעזה ולסכן את עצמם עד לתוצאות הבדיקות. גם בשתי פעולות החילוץ האחרונות מכרם שלום, אזרחים הוצאו דרך המעבר. אף שההגעה למעבר הייתה קשה ומסוכנת, הם לפחות לא התבקשו לחזור לעזה ולהמתין עד להגעת התוצאות.

"הצבא עצמו יודע שהדרך מדיר אל-בלח לכרם שלום מסוכנת, ובתחילה המתפ"ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים) בעזה לא הסכים כלל לעניין, אבל לאחר העתירה הם הציעו פתרון המהווה סכנה גדולה לחיי המשפחה, במעבר בדרך מסוכנת שלוש פעמים. כלומר יש סתירה בעמדות, והפתרון המוצע הוא אכזרי ולא הגיוני. הצבא הרי כבר הפציץ רכבים השייכים לארגוני סיוע בינלאומיים, למרות שהלוגו של הארגונים הללו מודפס על גג הרכבים וטען אחר כך שהפציץ בטעות. הוא בהחלט עלול גם להפציץ את הרכב שמסיע את המשפחה. זו הסכנה המרכזית, אפילו יותר מהסכנה מצד ארגוני הפשיעה שעליהם מדבר האב. כעת המשפחה צריכה להחליט האם לערער על החלטת בית המשפט או לא".

"אני יכול להסתכן פעם אחת בהעברת אשתי ושני ילדיי, אבל שלוש פעמים זה בלתי אפשרי. הסכנה שנשקפת לחייהם גדולה מדי". בניינים הרוסים אחרי הפצצה ישראלית בדיר אל-בלח, 29 באוגוסט 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

המקרה של ב' אינו היחיד; אף שעשרות אזרחים ישראלים הצליחו לצאת מעזה, מדינת ישראל עדיין מונעת את כניסתם של כמה אזרחים ומותירה אותם תחת אש המלחמה. כהן-ליפשיץ: "יש עוד מקרה של אישה בת 24 שנולדה בישראל, ואחיה נמצאים בישראל. מכיוון שאביהם ישראלי, היא רשומה במרשם האוכלוסין הישראלי, אבל לא הונפקו לה מעולם דרכון או תעודת זהות. היא הייתה בישראל עד גיל שלוש, ואז עברה עם אימה לעזה. היא אפילו לא רשומה במרשם האוכלוסין הפלסטיני, יש לה את כל המסמכים, תעודת הלידה ופרטי המשפחה שלה, אחיה מעידים שהיא אחותם, יש עשרות תמונות שלהם יחד מאז ילדותם, ולמרות זאת המדינה מסרבת להכניס אותה. המדינה אפילו דחתה את הצעתנו לערוך בדיקת דנ"א עם אחיה, ופנינו לבית המשפט גם בעניינה".

מקרה נוסף שמזכירה כהן-ליפשיץ הוא של אזרח ישראלי שילדיו בעזה. "הוא ערך להם בדיקת דנ"א לפני המלחמה וזו אישרה שהם ילדיו, אך המדינה מונעת את כניסתם לפני שירשום אותם במרשם האוכלוסין. ברשות האוכלוסין וההגירה מתמהמהים, ובינתיים הילדים חשופים לסכנת מוות בכל רגע ולסכנות בריאותיות רבות".