newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הכלכלנים נערכים לקצץ על חשבונכם בחסות המלחמה

יש מי שרואים בלחימה דווקא הזדמנות: לשנות באופן קיצוני את מבנה הכלכלה, להוריד מסים מהעשירים ולצמצם שירותים לאזרחים. דוקטרינת ההלם, גרסת צוק איתן

מאת:

כתב: נתן שקרצ'י

על דוקטרינת ההלם שמעתם? אם לא, העיתון דה מרקר נותן הדגמה של הנושא שלשום (רביעי), מאנשים שהם מקור ההשראה של העיתון.

בספרה דוקטרינת ההלם מספרת נעמי קליין על מילטון פרידמן, שדיבר על כך שאנשים לא מוכנים לקבל שינויים בקלות, ולכן צריך לנצל משברים או קטסטרופות כדי להעביר שינויים גדולים שממשלה לא הייתה יכולה להעביר במצב רגיל, תוך ניצול ההלם בו נמצאים האזרחים.

אז בכתבתם שלשום ממליצים דניאל דורון ועומר מואב בדיוק על אותו הדבר, או כדברי מואב ודורון: "משברים הם הזדמנות שניתן לנצל לטובה – יש לפעול להתייעלות והנעת רפורמות. האווירה הציבורית כיום מתאימה לכך". לדעתו של מואב יש לצמצם את נטל המס וכך להשאיר את הכסף ביד של הציבור, מה שיוביל לירידה בצמיחה, שתוביל את המדינה להתייעלות. מואב מוסיף על כך ומשווה את הממשלה למפלצת שצריך להרעיב. פעם מישהו, לא זוכר מי זה, קרא לזה השמן והרזה.

התפיסה הכלכלית של מואב ושל דומיו מעוותת ולא מחוברת למציאות. בעיניו מי שמספק לכם שירותי בריאות, חינוך, רווחה, חשמל, מים, תשתיות, ומגוון רשתות בטחון אחרות זה מפלצת. האם גם בעיניכם?

לגבי החיבור למציאות: הכסף יהיה אכן בידיים שלנו, אבל כקונים בודדים. יתרונה הגדול של הממשלה הוא גודלה – היא רוכשת ענקית, ולכן מצליחה להוזיל את המחיר לכולנו. אי אפשר להשוות מיליוני קונים בודדים לקונה גדול יחיד.

כביכול מואב מתחנף אליכם, אומר שתדעו לנהל את הכסף יותר טוב מהמדינה, אבל תנו מבט בטבלה, שנראית מבלבלת לרגע, מתוך מחקר של מרכז המחקר והמידע בכנסת. היא מראה איך בין 2002 ל-2009 ירדה ההוצאה הציבורית בכל התחומים (!), כלומר ההוצאה עליכם, והירידה הזו נבעה בבירור מהאידיאולוגיה שמציע מואב בחסות המשבר: הורדת המסים לעשירון העליון ולחברות העסקיות. אל תתנו לסעיף של תחום החינוך לבלבל אתכם, גם שם אנחנו בתחתית, פשוט בישראל אחוז הילדים באוכלוסייה הרבה יותר גבוה מאשר בגוש האירו וה-OECD. מאז 2009 התרחשה בישראל ירידה גדולה עוד יותר ברוב התחומים, וזה בזמן שבגוש היורו וב-OECD ישנה עלייה.

> עסקים בדרום: הבטחות הממשלה ל"כיפת ברזל כלכלית" ריקות מתוכן

הוצאה ציבורית בישראל 2002-2009 בהשוואה למדינות אירופה וה-OECD (מקור: מרכז המחקר והמדיע של הכנסת)

הוצאה ציבורית בישראל 2002-2009 בהשוואה למדינות אירופה וה-OECD (מקור: מרכז המחקר והמדיע של הכנסת)

החלופה: יותר מסים והגדלת ההוצאה

ממה שמואב מספר אפשר לחשוב שאנחנו בטופ של העולם המערבי בהוצאה החברתית. זה שקר גס! אנחנו בתחתית בהוצאה החברתית, גם מול יוון וספרד, בהפרשים של עשרות ומאות מיליארדים, שלא לדבר על שאר מדינות אירופה.

דורון מדבר על משרדים ממשלתיים מיותרים, ושגם בחלק מהשירותים החברתיים צריך לקצץ, ושמאות אלפי אנשים מיותרים עובדים בממשלה. זאת אומרת: הפתרון של דורון הוא פיטורי מאות אלפי עובדים, ולטענתו זה לא יביא אבטלה.

לאנשים האלו יש השפעה. הם מחנכים את הכלכלנים ואת פקידי האוצר, שדעותיהם זהות לאלו של דורון ומואב. שניהם גם יושבים בגופים שעליהם דיבר מילטון פרידמן ככאלה שייצרו תכניות מגירה לניצול רגעי ההלם של האזרחים: צוותי החשיבה של הימין הכלכלי. מואב היה בכיר במרכז שלם במימון לאודר, אדלסון ואחרים, ודניאל דורון הוא מנהל המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי. אם אתם מחפשים מאיפה מגיעים רעיונות ההפרטה והשבירה של מדינת הרווחה ושל ארגוני העובדים – שם המקום. גופים אלו פונים לא לציבור הרחב אלא למקבלי ההחלטות ולפקידים בכירים.

הגיע הזמן, לאור העובדות של הירידה של ההוצאה עלינו בכל התחומים, כמו שהטבלה מראה במדויק, שנזרוק את הרעיונות האלו מכל המדרגות, וגם נציע אחרים. אחרי מלחמת העולם השנייה נבחר לשלטון בבריטניה לא וינסטון צ'רצ'יל, גיבור המלחמה, אלא קלמנט אטלי, ראש מפלגת הלייבור, שהוביל להקמת שירות הבריאות הציבורי והביטוח הסוציאלי.

אטלי פעל לקידום מדינת הרווחה לפי חזון בוורידג', שבו המדינה לוקחת אחריות לדאוג לאזרחים מהעריסה ועד הקבר (מה שאנשים כמו מואב קוראים לו מדינת האומנת, ואני קורא לו מדינת הערבות ההדדית). למה הבריטים בחרו בזה? כי החיילים אמרו לעצמם בשוחות שאם יש כסף למלחמה, למה שלא יהיה כסף למערכת בריאות ציבורית וכו'?

אבל להגיד מה רע זה לא מספיק, ולכן הנה הנוגדנים לתכנית מואב-דורון:

קידום התפיסה כי העלאת מיסים משמעותה פטריוטיזם והגדלת ההוצאה החברתית גם היא פטריוטיזם. מזה נובע כל השאר: גידול בהוצאה לחינוך, בריאות, רווחה, דיור ציבורי, העברת עובדי קבלן להעסקה ישירה ועוד. כל זה כדי לדאוג שבמדינת ישראל תהיה מדינת רווחה מתוקנת כמו במערב אירופה. המטרה העיקרית שלה צריכה להיות מקסום הפוטנציאל של כל אזרח ואזרח. חיים בכבוד – ולא מלחמת הישרדות! מדינה שבה החזקים עוזרים לחלשים, ולא מנצלים את חולשתם. ערבות הדדית ועזרה לאחר – לא רק בזמן מלחמה!

> העוקץ: דוטרינת ההלם שוב איתנו

> המקום הכי חם בגיהינום: מה עשו בממלכת ההון-שלטון בזמן שלחמתם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
אורנה לנדאו (מימין) ומירי רוזובסקי, העורכות והבעלים של הוצאת "שתיים" (צילום: אורית פניני)

אורנה לנדאו (מימין) ומירי רוזובסקי, העורכות והבעלים של הוצאת "שתיים" (צילום: אורית פניני)

פמיניזם, קהילה ובית: הוצאת שתיים מציעה מודל חדש בשוק המו"לות

העורכות הוותיקות מירי רוזובסקי ואורנה לנדאו הקימו הוצאת ספרים שמנסה להתמודד עם הכשלים בשוק הישראלי. המודל שפיתחו מבוסס על איכות, כשהסופרים (בעיקר סופרות) נשארים בעלים מלאים של הזכויות על ספרם ושותפים בתהליך ההוצאה לאור

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf