newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

נתונים חדשים חושפים: המשטרה לא הפיקה לקחים ממותו של יוסף סלמסה

יוסף סלמסה לא לבד: בין השנים 2014-2016 הוגשו למח"ש 186 תלונות על שימוש בטייזר מצד המשטרה, ורק ב-12 תיקים נפתחה חקירה. באף אחד מהם לא הוגש כתב אישום. המשטרה ממשיכה להתעלם מאזהרות והמלצות מבקר המדינה, ולהצטייד בכמויות נוספות של הנשק הבעייתי

מאת:

הפוסט נכתב בשיתוף עודד רון.

יוסף סלמסה ז"ל היה אמור לחגוג בחודש שעבר את יום הולדתו ה-25. מותו הטראגי, שאירע מספר חודשים לאחר ששוטרים חשמלו אותו באקדח טייזר ללא הצדקה, לא זכה לצדק. התלונה במח"ש נסגרה, וכפי שהנתונים שהאגודה לזכויות האזרח קיבלה ממשרד המשפטים, יחד איתה נסגרו עשרות תלונות נוספות.

למעשה, הנתונים מעלים חשש לליקויים קשים בהתנהלות המחלקה לחקירות שוטרים ואזלת יד חמורה בטיפול בתלונות על שימוש באמצעי הכל-כך בעייתי הזה. בין השנים 2014-2016, מתוך 186 תלונות שהוגשו למח"ש על שימוש בטייזר מצד המשטרה, רק ב-12 תיקים נפתחה חקירה. באף אחד מהם לא הוגש כתב אישום. מרבית התיקים, כמעט 90 אחוז, נסגרו ללא כל חקירה.

יוסף סלמסה, צעיר בן העדה האתיופית, חושמל באכזריות על ידי טייזר בשנת 2014. בתיעוד האירוע נשמע יוסף אומר "תרחמו עליי, הלב שלי לא עומד בזה", לאחר שחושמל מספר פעמים ללא כל אזהרה וללא סיבה מוצדקת. על פי העדויות, סלמסה הגיע למעצר כשהוא מקיא, חבול ואזוק בידיו וברגליו. כך גם נזרק מחוץ לתחנת המשטרה בבנימינה, עד שמשפחתו מצאה אותו והבהילה אותו לטיפול רפואי. לדברי המשטרה, סלמסה הוזהר בטרם השימוש בטייזר והוחזק  מחוץ לתחנת המשטרה כדין ובהתאם לנהלים.

> גם חודשיים אחרי: אין הוכחות לטענות על "אינתיפאדת אש"

בתיעוד האירוע נשמע יוסף סלמסה אומר "תרחמו עליי, הלב שלי לא עומד בזה", לאחר שחושמל מספר פעמים ללא כל אזהרה וללא סיבה מוצדקת (תום ניוברג/פלאש90)

בתיעוד האירוע נשמע יוסף סלמסה אומר "תרחמו עליי, הלב שלי לא עומד בזה", לאחר שחושמל מספר פעמים ללא כל אזהרה וללא סיבה מוצדקת (תום ניוברג/פלאש90)

עוד טייזרים במקום הפקת מסקנות

בעקבות אותו אירוע הגיש יוסף תלונה למח"ש. משפחתו מעידה כי בתגובה, הגיעו שוטרים לביתם, איימו עליהם והפכו את חייהם לגיהינום. לאחר מספר חודשים נמצאה גופתו במחצבה הנמצאת סמוך לבנימינה. במח"ש החליטו לסגור את התיק כנגד השוטרים ואפילו הליכים משמעתיים לא ננקטו נגדם. זאת חרף עדויות המטילות צל כבד על התנהלות השוטרים והממצאים שעלו לאחר בחינה מחודשת של חומר הראיות בתיק אשר לפיהם ישנו חשד כי דו"חות האירוע שמילאו השוטרים לאחר שחשמלו את יוסף "אינם משקפים דברי אמת".

עוד בשנת 2014 הצביע דו"ח מבקר המדינה על ליקויים חמורים בהפעלת אקדח הטייזר. בין היתר, המליץ המבקר כי על המשטרה לנקוט בפעולות שיבטיחו שימוש זהיר ומבוקר יותר באמצעי זה. שנתיים לאחר מכן נראה שדבר לא השתנה וההמלצות לא יושמו, כאשר גם הצוות למיגור הגזענות של משרד המשפטים (דו"ח פלמור) קבע במסגרת ההמלצות המסכמות שלו כי יש "לקבוע מנגנוני בקרה נוספים, שיבטיחו פיקוח ובקרה הדוקים יותר על השימוש בטייזר, אשר יובילו לצמצום השימוש בו עד למינימום הנדרש".

למרות תמרורי האזהרה האלה, משטרת ישראל החליטה לאחרונה להצטייד בעוד אלף אקדחים מסוג טייזר בעלות של כ-13 מיליון שקל. בכך העלתה את החשש שיתקיימו עוד מאות מקרים של הפעלת כוח מופרז, ללא סמכות או פיקוח ובהיעדר בקרה מספקת.

כיום, הנוהל המשטרתי העדכני מתיר את השימוש באקדח הטייזר לא רק לצרכי הגנה עצמית או במקרים שבהם מותר לעשות שימוש בכוח קטלני, אלא גם "כסמכות נלווית לביצוע מעצר" ו"כאמצעי לריסון עצור(ים)" – וזאת ללא כל קשר לשאלה אם החשוד מהווה באותו רגע סכנה לזולת. המשמעות היא שאפילו במקרים שבהם אדם משתולל ועשוי לפגוע ברכוש ולא באדם אחר, יש סמכות להשתמש בטייזר; כלומר אין כל קביעה אשר מגבילה את השימוש באקדח הטייזר למקרים קיצוניים של סכנה לזולת.

האקדח שמופיע במערכה הראשונה, ככל הנראה יירה במערכה השלישית. כלל האצבע הזה, שנכון להצגות תיאטרון, רלוונטי גם למציאות כיום. ככל שהמערכת לא ערוכה לפקח ולבקר על השימוש, האקדח יירה.

הפוסט נכתב בשיתוף עודד רון – מתמחה באגודה לזכויות האזרח וסטודנט לתואר שני במשפטים במסגרת תכנית "תקנה" של הקתדרה לזכויות אדם ע"ש אמיל זולא.

> המשפט הישראלי מציג: עינויים, ראיות חסויות והודאות בכוח

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf