newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"הם פתחו את האמבולנס ושאלו: יהודים או ערבים?"

קריאות "מוות לערבים", התקפה על אוטובוס של מפגינים, מכות קשות, ומעצר רק של מפגינים ערבים. לקט עדויות וסרטונים ממוצאי שבת בחיפה

מאת:

כותבת אורחת: מייסלון דלאשה

אני מביאה לכאן את עדותו של עו"ד וסים חוסרי מאום אל-פחם, אשר נסע אתמול (שבת) להפגנה בחיפה נגד המלחמה בעזה. זה מה שקרה בדרך של כ-20 מטרים ממקום החניה ועד להפגנה, בלשונו הוא:

"אתמול בערב נסעתי יחד עם עוד שלושה חברים להפגנה בחיפה, חנינו את הרכב ברחוב צדדי לא רחוק מההפגנה. שניות ספורות אחרי שיצאנו פגשה אותנו חבורה של בהמות, בלשון המעטה. הם באו מהכיוון הנגדי, ושמעו אותנו מדברים ערבית. ניסו לקרוא לנו ולעצור אותנו, צעקו 'אתם הולכים להפגנה?' ואז 'מוות לערבים'.

"פתאום התנפלו עלינו והחטיפו לנו מכות קשות. אני חטפתי אגרוף קשה לפנים ואחי מכה קשה בכתף. חבר נוסף קיבל אגרוף בעין. שמענו צעקות, נתקפנו חרדה ורצנו לעבר המשטרה, בתקווה שהישועה תבוא אולי מהם. הדרך לשוטרים הייתה ארוכה מדי. הצעקות נמשכו, הפחד לא נגמר רק הלך והתגבר, זרקו עלינו חפצים.

"השוטרים לקחו אותנו לכיוון ההפגנה 'שלנו' והזמינו אמבולנס. האמבולנס נעצר בנקודה הכי מפחידה, בגיהינום שלא יכולתי לתאר. באמצע הפגנת הימין הפשיסטי המתלהם. אלו היו הדקות הארוכות בחיי. אחד הפשיסטים הצליח לפתוח את דלת האמבולנס ושאג פנימה שאלה: 'יהודים או ערבים?!' בהינו בו עד שהפרמדיק האמיץ צעק וסגר את הדלת. הם חבטו והכו בדלתות האמבולנס. צעקו בחוץ קריאות קשות, רצו שנמות, לא הספיק להם ששברו לי את האף, ולאחי את הכתף. רצו עוד דם. ואנחנו בתוך האמבולנס, עצמנו את העיניים. רק קיווינו שייגמר.

"זהו. זה רק מה שרציתי שתדעו. שלא תגידו שלא שמעתם ושלא ידעתם. ומה הלאה? חייבים לנצח את הפשיזם. אין ברירה כי ביחד אין עלינו. ומה זה לעומת כל מה שקורה בעזה? כלום".

> בחיפה ובתל אביב: התקפות על הפגנות נגד המתקפה בעזה

(אוטובוס של מפגיני שמאל מותקף על ידי מפגיני ימין)

(סיסמאות גזעניות ואלימות בהפגנת הימין)

(מכות בין מפגינים, ושוטרים שעוצרים רק את המפגינים הערבים)

דיווחים נוספים:

> העוקץ: הם לא היו כהניסטים. הם היו סתם אנשים / יסמין הלוי

> המקום הכי חם בגיהינום: "להראות שחיפה יהודית" / ארי רמז

> דרכי עצים: רצח בעיניים / גד שפר

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
כ-40 אחוז מתקציב החינוך של מועצת אלקסום מוקדש להסעות של ילדים מהכפרים הבלתי מוכרים. ילדים בדואים בדרך לבית ספר בנגב (צילום יעלה רענן, המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים)

יסחבו פערי התפתחות והשכלה עד אחרית חייהם. ילדים בדואים בדרך לבית ספר בנגב (צילום: יעלה רענן, המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים)

הילדים הלא מוכרים להורים הלא מוכרים בכפרים הלא מוכרים בנגב

אלפי ילדים בגיל חינוך חובה בכפרים הלא מוכרים בנגב לא רשומים לגנים. במקום לספק כיתות, המדינה מתעלמת מהחלטות ומציעה פתרונות גרועים. במשך שנים ישראל מתעמרת בתושבים בתקווה שיעזבו את אדמותיהם, והילדים משלמים את המחיר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf