מורות ומורים, דברו חופשי. קיש הוא נמר של נייר

האיומים שלו ריקים מתוכן. דוכן של יאב קיש בבחירות הפנימיות בליכוד ב-2019 (צילום: נועם ריבקין פנטון / פלאש90)

בפני מורות ומורים הומניסטים, המאמינים בשוויון מהותי של ערך האדם וחתירה לשלום, ניצבים שלושה חסמים. פחד השררה לנוכח האיומים של שר החינוך, פחד ההמון לנוכח פרשנות לא מבוססת של "רצון העם", וקדושה מטופשת של עקרון הניטרליות והאיזונים בחינוך הפוליטי.

אלא שהשר קיש עצמו, וודאי גם זרמי החינוך הדתי הבדלניים, מצפצפים על האיזון הפוליטי, ומנצלים את החינוך לתעמולה פוליטית.

חסם פחד השררה

השבוע קרא ד"ר זאב דגני, מנהל הגימנסיה העברית הרצליה, לתלמידיו להעלות להפגנה ביום רביעי בירושלים. שר החינוך השיב בסרטון מאיים בו טען שדגני עבריין, שכן ביטול יום לימודים נוגד את חוק לימוד חובה. "לא ניתן לקחת את מערכת החינוך לזירה הפוליטית", הכריז השר.

מנגד, בחודש יוני האחרון, כמדי שנה, הושבתו הלימודים במגזר הממלכתי דתי, כדי לאפשר לבנות ובני הנוער להשתתף במצעד הדגלים בירושלים. אלפי תלמידות ותלמידים צעדו ברחובות העיר העתיקה, על רקע קריאות נוסח "שיישרף לכם הכפר", "מוחמד מת" ו"אנקמה נקם אחת משתי עיניי מפלסטין".

מפקחת ממטה משרד החינוך שיבחה את "הנוער המקסים של החמ"ד". שר החינוך לא הזדעזע מהפסד יום הלימודים או מכך ש"לקחו" את החינוך לזירה הפוליטית. שנתיים קודם לכן, על רקע אותם שירים, הוא הצטרף לחוגגים במצעד הדגלים ודיווח שהוא מתמלא גאווה "להיות פה עם באמת חבר'ה מדהימים" (העילגות במקור). אף מורה לא פוטר, ואף מנהל לא זומן לשימוע.

האיסור על חינוך פוליטי במשרד החינוך הוא דבר גמיש. "בעד הדמוקרטיה" זה פוליטיקה, אבל "מוות לערבים" זה לא.

חסם הפרשנות הפופוליסטית

אז איך יודעים מה נחשב פוליטי ואסור ומה נחשב חינוכי ומותר? בשבוע שעבר הודיעו נשיאי האוניברסיטאות על כוונתם לשבות, אם הממשלה תפטר את היועצת המשפטית. השר קיש נזף בהם והסביר: "דמוקרטיה אמיתית מתקיימת כאשר רצון הציבור בא לידי ביטוי, ולא נחסם שוב ושוב על ידי גורמים שאינם נבחרים".

"להיות עם חבר'ה מדהימים באמת". נערים במצעד הדגלים בירושלים תוקפים עיתונאים, 5 ביוני 2024 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

בשיחה עם תלמידים, לפני שבועיים בתיכון בליך ברמת גן, נשאל השר מדוע הממשלה מתנגדת להקמת ועדת חקירה ממלכתית. קיש השיב: "חייבים להפיק את הלקחים… אבל אני לא מוכן שזה יהיה תפור… ואם חצי עם אומרים לך שחיוּת [אסתר חיות, לשעבר נשיאת בית המשפט העליון] תהיה, אז זה תפור, אז אתה לא יכול לשים אותה. לא יכול להיות שחצי עם לא יאמין לוועדה הזאת".

בשתי הדוגמאות, מניח השר קיש שתפקידו לפעול בשירות העמדה, שהוא עצמו מגדיר אותה כעמדת "העם". לשר החינוך אין שום כלי מהימן שבעזרתו הוא מגדיר מי נכלל בקבוצת "חצי העם", ובוודאי שהוא אינו יודע מה רצונם המשותף, אם בכלל יש כזה.

השר קיש מביע את דעתו שלו, ומכיוון שהיא כל כך מופרכת, הוא מתחבא מאחורי "רצון העם". באופן אבסורדי יוצא שקיש עצמו הוא העם. ככה, מהר, פופוליזם הופך לדיקטטורה.

אפשר היה להניח ששר החינוך יפעל כמנהיג ויוביל אחריו את ההמונים למחוזות הראויים, אבל קיש אינו מנהיג.

אפשר היה לצפות שישקול באופן ממלכתי וישרת את מגוון העמדות בחברה הישראלית, אבל קיש אינו ממלכתי.

אפשר היה לקוות שיפעל באופן מקצועי על פי עמדת המומחים בכל תחום, אבל קיש אינו איש מקצוע.

אפשר היה לפנטז שיגן דווקא על צורכיהם של המודרים והמוחלשים ביותר מבין אזרחי המדינה. אבל קיש אינו הומניסט.

חסם האיזון הקדוש

גם במקרים שבהם נשות ואנשי חינוך יוזמים חינוך פוליטי, הם מתנדבים להגביל את עצמם, בשם עקרונות האיזון והניטרליות. ממש כמו שהציגו בחמישה הקאמרית לפני שלושה עשורים: "רצח רבין – בעד ונגד".

המלכודת הזאת מנוסחת בחוזר מנכ"ל משרד החינוך, משנת 2016. לכאורה "מטרת החוזר לעודד את המורים לנהל בכיתה שיח בנושאים השנויים במחלוקת", אבל רק בתנאי שהדיון אינו קורא "לדה-לגיטימציה של המוסדות הממלכתיים של המדינה", אינו מציג "תפיסה פוליטית מפלגתית מסוימת", ונעשה מתוך "חיפוש אחר אפשרות להסכמה ומציאת בסיס משותף".

המורות והמורים נדרשים "להציג עמדות לגיטימיות שונות הקיימות בציבור הישראלי", ותפקידם הוא "לשמש נציג הוגן של החברה, המביא לכיתה מגוון עמדות המאזנות זו את זו".

האגודה לזכויות האזרח בישראל הפיקה בשנת 2023 חוברת הסבר לגבי כל מה שמותר למורה לומר בכיתות, וזה לא מעט. אבל עדיין, בפברואר 2023 הורה משרד החינוך למורות ולמורים שלא לעסוק במהפכה המשטרית בכיתות, שכן "אתם שומרים על הילדים בבועה הערכית, הממלכתית והמאוזנת".

המראות שיואב קיש רצה לחסוך מהתלמידים. ההפגנה נגד הממשלה בירושלים, 19 במרץ 2025 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

הרשו לי להדגים כיצד נראה האיזון הממלכתי במערכת החינוך. מנהל החינוך הדתי הפיק חוברת לימוד מהודרת המציגה את "חזון החינוך הממלכתי דתי בראי מחשבת ישראל". העמדה ההומניסטית מוצגת שם כך: "השמאל הישראלי בשורשו כל כך יהודי בתביעתו הלא מתפשרת לצדק עולמי… אלא שבהיותו מנותק מלאומיותו היהודית, אורבת לו, לצדק הזה, סכנת המחיקה העצמית". סוף דבר.

פלסטין או פלסטינים לא מוזכרים בחזון הממלכתי הדתי המאוזן, אלא בעקיפין. בתיאור היסטורי מופרך של תולדות ארץ ישראל מוסבר לתלמידים שהרומאים "חפצו לעשותה מדבר, ארץ לא נושבת", וכתוצאה מכך "ימים רבים שממו עליה פראי הערביים".

השמאל מחוק, והערבים פראים. ככה נראה איזון בחוברת "חזון" של משרד החינוך.

ההשכלה מעצימה ומשחררת

החינוך באמצעות השכלה מקדם רעיונות הומניסטיים, דמוקרטיים וליברליים משתי סיבות. ראשית, עצם מעשה ההוראה והלמידה הוא מעשה של נתינה. המבוגר המשכיל והמנוסה מלווה את התלמידה והתלמיד הצעירים ומחזק את אישיותם ועצמאותם. שנית, הלמידה מפתחת את כישורי החשיבה הגבוהים של התלמיד, לקראת היותו אדם תבוני, השופט את סביבתו באופן רציונלי.

זה לא שכל המשכילים הם הומניסטים או רציונליים, אבל במבט על, זה הכיוון. לא במקרה בסקרי "מדד הדמוקרטיה הישראלית", שנערכים על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, נמצא קשר ישר בין השכלה פורמלית לבין מדדים כגון אמון במוסדות המדינה, תמיכה בעקרונות הדמוקרטיה, נכונות לשילוב רב תרבותי וכדומה.

הוראה א-פוליטית היא הוראה מסורסת, המדגימה לתלמידות ולתלמידים את דמות האזרח הבוגר הכנוע והאדיש, שאינו מעורב ואינו מניע. המטרה חייבת להיות אמת ולא איזון.

לכן אל למורות ולמורים להתייאש לנוכח הדיכוי שמפעיל עליהם משרד החינוך בכוח השררה, הפופוליזם וקדושת האיזון. ככל שנפיץ השכלה בקרב התלמידות והתלמידים, כן ייטב להם ולכולנו.