newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חזית של התנגדות אפשרית. אלה תנאי הסף שלה

המפלצתיות של השלטון החדש יכולה להוות גם הזדמנות לבריתות חדשות. כדי ליצור אותן, יש להכיר בכך שהשוויון בין האזרחים היהודים והערבים חייב להיות לא רק אזרחי, אלא גם לאומי, ולהניח לרעיון ההפרדה

מאת:

השוויון האזרחי והלאומי צריך להשתרע בכל המרחב שבין הירדן לים. דגלי ישראל ופלסטין מול שער שכם (קובי גדעון / פלאש 90)

היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, אמרה ביום חמישי האחרון בנאומה בכנס חיפה למשפט שנערך באוניברסיטת חיפה, שאם החוקים של הקואליציה יעברו, ישראל תהיה דמוקרטיה רק בשם.

ראוי כמובן להזכיר לבהרב מיארה שישראל מעולם לא היתה דמוקרטיה של ממש: מהנכבה ומניעת השיבה ב-1948 דרך הממשל הצבאי, 55 שנות כיבוש, התנחלויות ואפרטהייד זוחל.

אבל האמירה של בהרב-מיארה היא ביטוי למה שקורה כאשר מפלגות העליונות היהודית הבלתי מתפשרת מקבלות נתח כל כך מרכזי בשלטון, ואולי בעצם הופכות לשלטון עצמו.

בן גביר וסמוטריץ' חושבים שהדמוקרטיה הנוכחית – הנכה אבל הקיימת – ואפילו החילוניוּת, הן מכשול בפני השלמת הפרויקט הציוני, כפי שהם תופסים אותו, פרויקט של עליונות יהודית, שאותו הם רוצים להביא לקצה, להכרעה של הפלסטינים: כניעה או גירוש. במילים אחרות: נכבה חדשה.

אבל דווקא המפלצתיות של השלטון הנוכחי, המזקק את העליונות היהודית לחוקים ותקנות, עשוי ליצור strange bedfellows. הפלסטינים, משני צידי הקו הירוק, הם המאוימים הראשונים, כמובן, אבל גם יהודים רבים שמעולם לא ראו בנוסחה של יהודית ודמוקרטית כבעיה.

כרגע אין קשר אמיתי בין ההתנגדות של הפלסטינים של היהודים הדמוקרטים המעטים ובין ההתנגדות של בהרב-מיארה, של יו"ר לשכת עורכי הדין, של בכירי ההייטק, של בכירים לשעבר בצבא או במשטרה ושל אחרים, שעדיין דבקים במדינה יהודית ודמוקרטית.

השאלה היא איך יוצרים חזית של התנגדות, שגם אם לא תהיה אחת ומשותפת, יהיו לה לפחות קווי מתאר כלליים.

האחריות ליצירת חזית כזו מוטלת קודם על היהודים, בתור הצד החזק והמעוול. גם אם חלקים מהמרכז-שמאל היהודי הבינו שבלי קולות האזרחים הפלסטינים אין להם סיכוי לרוב (בהקשר הזה ראוי לזכור את הסצנה באולפן ערוץ 12 בליל הבחירות, שבו אורנה ברביבאי מ"יש עתיד" כססה ציפורניים בתקווה שבל"ד יעברו את אחוז החסימה), הם לא מבינים שכדי ליצור התנגדות רחבה צריך להעמיד בסימן שאלה אמיתות ישנות, ולהכיר באמיתות אחרות.

החשובה שבאמיתות האלה היא שהסיפור של הפלסטינים בישראל הוא לא רק אזרחי ולא יתוקן על ידי תקציבים ותשתיות. הוא סיפור לאומי.

לכן נדרשת מהיהודים הכרה בלאומיות הפלסטינית, מעבר לקו הירוק וגם בתוך ישראל, הכרה שהפלסטינים הם לאום אחד. חייבת לבוא הכרה שצריך להתקיים כאן שוויון לאומי, לא עליונות יהודית, לא מדינה יהודית במובן המקובל היום. שוויון אזרחי, כמובן, אבל גם שוויון לאומי. כל לאומיה, לא רק כל אזרחיה.

רק דרך הכרה כזו הציבור היהודי הדמוקרטי, במירכאות ובלי מירכאות, יוכל לבקש מהציבור הפלסטיני בישראל שיעזור לו במאבק על שמירה על ערכים ומוסדות דמוקרטיים, או בעצם במאבק לכונן אותם מחדש.

זו העסקה.

אבל יש עוד דבר מאוד חשוב. הדו-לאומיות הזו משתרעת בין הירדן לים, בכל המרחב שיהודים ופלסטינים קוראים לו מולדת. יפו לא פחות מרמאללה, חברון לא פחות מרמת השרון.

השוויון האזרחי והלאומי הזה צריך להשתרע בכל המרחב. שתי מדינות, מדינה אחת, פדרציה, קונפדרציה, שארץ לכולם תומכת בה – הכל על השולחן, כל עוד העקרונות האלה נשמרים. ההפרדה נוסח "אנחנו פה והם שם" לא יכולה להתקיים.

רק משטר כזה, הבנוי על שוויון לאומי ואזרחי, על דמוקרטיה ועל שותפות אמיתית ומכבדת, יוכל לסיים את הכיבוש, להביא להקמת מדינה פלסטינית עצמאית וגם לאפשר את שיבת הפליטים הפלסטינים, ובה בעת גם לייצר ליהודים חלופה לחיות בארץ הזו כקולקטיב, ללא עליונות, אבל בביטחון, ותוך מענה לפחדים העמוקים של הקולקטיב הזה.

זה האתגר.

הדברים נאמרו ביום שישי האחרון, בכנס של מפלגת "כל אזרחיה" בתל-אביב. 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
החיילים בחרו חשודים באקראי. חייל אוחז בתושב ונער בכפר חארס (שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים)

החיילים בחרו חשודים באקראי. חייל אוחז בתושב ונער בכפר חארס (שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים)

עשרות גברים, בחוץ, כל הלילה. כך נראה עונש קולקטיבי

אחרי שאבנים נזרקו על מכונית בכביש 5, הצבא נכנס לכפר חארס, ולפי עדויות עצר גברים וילדים באופן אקראי ברחוב ובבתים והחזיק אותם תחת כיפת השמיים 15 שעות עד ששחרר אותם ללא כל תנאי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf