תמיד תהיה לנו פריז

הערב אירופה והעולם מסתכלים עלינו.. מצפים מאיתנו להגן על רוח הנאורות, שנמצאת תחת איום בכל כך הרבה מקומות…הם מצפים שנגן על החופש, בכל מקום, ועל הנדכאים, הם מקווים שנביא תקווה מחודשת, הומניזם מחודש… הם מצפים שסוף סוף נהיה אנחנו. (נשיא צרפת הנבחר, עמנואל מקרון, אתמול בערב).

צרפת הראתה אתמול איך מנצחים את הטרור: לא משנים את סדר היום הלאומי, לא שוקעים בדכדכת ומיתולוגיה של מפלצות וחרבות. לא נכנעים לייאוש ולפחד. מתחזקים בערכים היסודיים: הגינות, דמוקרטיה, שוויון. צרפת גם הראתה לעולם איך מביסים שדים לאומניים במדינה מערבית מתוקנת: מביטים להם בעיניים בלי להתבלבל ובלי להיבהל, ולא נותנים להם שום דריסת רגל.

הסחף הנורא לכיוון של בדלנות, לאומנות ופשיזם שהחל עם נצחון מחנה הברקזיט בבריטניה וקיבל תאוצה משוגעת עם עלייתו של טראמפ (שכותב שורות אלה משוכנע שעבד בשיתוף פעולה עם הקרמלין, וישלם על כך מחיר כבד ביותר. האמת תצא לאור), הסחף הזה שהואט משמעותית בבחירות בהולנד, נעצר אתמול בחריקה עם נצחון חד משמעי בצרפת.

המדינות והתנועות הליברליות של העולם, ובראשן צרפת וגרמניה, צריכות לעבור כעת ממגננה למתקפה. האוייב הראשי של העולם החופשי יושב בקרמלין, נעזר בצבא עולמי של שכירי מקלדת ואדיוטים שימושיים בשירות לאומנות אלימה, בוטה וגסה, המפוררת את העולם לשבטים חשדניים ועויינים הששים אלי קרב.

יש להניח שנשיא צרפת החדש מבין היטב את התמונה: התעלול שניסו לעשות לו רק שלשום בערב, יום לפני בחירות, עם "חשיפה” של אימיילים שלו, אותו תעלול בדיוק שעשו למפלגה הדמוקרטית בארה"ב, נתקל בחומה בצורה של אדישות מצד הציבור הצרפתי ונחישות מצד פמליית מקרון. הם לא טרחו לטשטש את העובדה שברור להם שוויקיליקס עובדים עבור הביון הרוסי.

> ילדי הפריפריה שבויים בהורדת הידיים בין רגב להוצאות הספרים

שוחרי החופש בכל העולם צריכים לשאוב המון תקווה ועידוד מנצחונו הנהדר והסוחף של עמנואל מקרון. תומכי מקרון חוגגים את נצחונו מחוץ למוזיאון הלובר (יונתן זינדל/פלאש90)

באותו זמן, במקום אחר

בה בשעה שצרפת אמרה לא ברור ונחרץ למסרים של הגרסה המקומית לליכוד בראשות לה פן, ובזמן שהנשיא הצרפתי החדש דיבר על הומניזם, נאורות וחופש, קואליציית הפחדנים והמאובנים אצלנו בחרה לאשר להצבעה את "חוק הלאום”.

מה אומר חוק הלאום? שום דבר מעשי. החשיבות שלו הצהרתית בלבד. הוא פוגע בדוברי ערבית ובמעמדה, אבל זהו תנאי חיוני לכל יוזמה פוליטית של הימין הישראלי. זה החומר שמוכר את הימין.

אין לו שום משמעות לחוק הלאום, מלבד הצהרת המובן מאליו. אבל נדמה שהפוליטיקאים של הימין, הבוגרים כמו ילדים בשלב האדיפלי, מוצאים נחמה ומרגוע בחזרה דמויית מנטרה על אותן שלוש-ארבע קלישאות שמרכיבות את עולמן: אנחנו היהודים, הם הערבים, אנחנו הטובים, הם הרעים, זה שלנו, זה לא שלהם, דוד המלך, רחל אימנו, ערש האומה והתנ"ך (לילה טוב).

כדי להבין מדוע הימניות מעודדת שיח שהולך ונעשה אטום ואלים צריך רק להשוות בין זה לבין המילים של נשיא צרפת אתמול בערב. אלה באים בשם יאדה יאדה היסטורי ומיתולוגיה ילדותית של מפלצות וחרבות; אנחנו, הליברלים, באים בשם חופש, דמוקרטיה, הגינות, מקום לכולם תחת השמש. והם חושבים לנצח עם לה פן ודונלד טראמפ, או הבלתי ראויים לאזכור של הפשיזם הדתי-לאומני בישראל. הצחקתם אותי, פייר.

ורק כדי לנעוץ טיפה יותר את הסימבוליקה, משרד התרבות של המסכסכת האנטי-תרבותית מ. רגב החליט שלא לתמוך יותר באירועי שבוע הספר בפריפריה. ולא שאין הגיון פוליטי מסויים בזה: כדי ללכת שבי אחר המסרים הפשטניים והמטופשים להחריד של הליכוד, כמו של הפנאטים הלאומנים בכל מקום, לא צריך לקרוא. אולי לא צריך אפילו לדעת לקרוא.

עמנואל מקרון נשא את נאום הנצחון שלו בלובר. "כל צרפתי מזדהה עם המקום הזה", הוא אמר.

לא נורא. לפחות עד שישראל תתעשת, כמו שאומר המפרי בוגארט לאינגריד ברגמן בסצינת הסיום של קזבלנקה: we’ll always have Paris.

תמיד תהיה לנו פריז.