newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

התשובה לאבנים היא שיקום לנערים, לא החרפת האלימות

מי שפגש נערים שזורקים אבנים בירושלים יודע שהתשובה לבעיה לא יכולה להיות רק ענישה. נערים צריכים מסגרות, חברה מחבקת ואמונה בעתיד טוב יותר. זה נכון לזורקי אבנים יהודים, וזה נכון גם לערבים

מאת:

כותבת אורחת: מור הרניק בלום

מוקדם יותר השבוע קראתי ברפרוף מהיר את הכותרת: "בעקבות חשד לפיגוע בירושלים: נתניהו יכנס דיון חירום על המלחמה במיידי אבנים", ולרגע חשבתי לעצמי: "וואו, צעד חשוב בכיוון הנכון".

כמי שעבדה בשנה האחרונה עם נוער עובר חוק בירושלים, הכרתי נערים רבים שהעבירות שלהם היו עבירות אלימות ממניעים לאומניים. במילים פשוטות יותר ומנומסות פחות: הם הלכו מכות עם ערבים, יידו אבנים על מכוניות של ערבים וכו'.

העבודה עם הנערים אפשרה לי להיחשף לעולם שלם של מניעים, אינטרסים, אידאולוגיות, רעיונות ומחשבות. היא אפשרה לי להכיר את הפנים, השם, החיוך, השאיפות והאכזבות של אותם נערים, שבחדשות כל מה שיכתבו עליהם זה "מבצעי תג מחיר", או "3 נערים ביצעו פשע שנאה היום בירושלים". לרגע חשבתי שנתניהו מתכוון להתייחס לאותם נערים ולמעשיהם, להיאבק באלימות ובשנאה, ולטפל באחת הבעיות החמורות שקיימות בחברה שלנו כיום.

אולם כשהתעמקתי קצת יותר בכתוב, הבנתי שהמלחמה של נתניהו היא רק נגד מיידי האבנים "שלהם", אלה שמיידים אבנים "עלינו". כמובן, אין ספק שיש לנו את הזכות להגן על עצמנו מפני מיידי האבנים כלפינו. עלינו לשמור על עצמנו ולדאוג לביטחוננו. אף אזרח לא צריך לחשוש להיפצע או חלילה להיהרג בדרכו הביתה בחג. לכן, דיון החירום שנתניהו כינס יכול להתברר כמוצדק. אולם כחברה מוטלת עלינו גם חובה ברורה וחד משמעית לחנך, ואם צריך גם לגנות ולהוקיע את האלימות מתוכנו. חברה שלא נחרדת ממפגעים שיוצאים מתוכה, היא לא חברה שראוי לחיות בה.

> הפתרון של נתניהו לקיפאון המדיני הוא מלחמת דת בירושלים

הפגנת אנשי ימין בירושלים 18.11.2014 (יותם רונן/אקטיבסטילס)

נגררים לשנאה. הפגנת אנשי ימין בירושלים 18.11.2014 (יותם רונן/אקטיבסטילס)

יחד עם זאת, ובניגוד לאמירות המקובלות שמגיעות מימין ומשמאל לאחר כל פעולה אלימה של הנוער שלנו, לפיהן "עלינו להוקיע את אותם מפגעים", אני דווקא חושבת שעלינו להוקיע את האלימות, אולם לא את המפגעים. עלינו לחשוב איך אנחנו מחזירים אותם אלינו, לחברה, לקהילות שלהם, למסגרות חינוכיות או לתעסוקה שוטפת.

מניסיון, מרבית הנערים האלה רוצים לחזור לחברה, אולם לא תמיד יודעים את הדרך. חלקם התגלגלו לביצוע העבירה סתם כי זה מה שעושים עם "החבר'ה" או כי אלה המסרים שהם שמעו וקלטו בבית. חלקם עשו זאת מתוך אידאולוגיה מוצקה, וחלקם סתם פעלו מתוך שעמום או חוסר הפנמה.

אני מאמינה שגם אלה וגם אלה יכולים לעבור תהליך משמעותי שבסופו לא יחזרו לבצע עבירות. מעבר לאמונה, ישנן גם סטטיסטיקות שמוכיחות זאת. כך למשל, תכנית "סיכויים", אותה ריכזתי בירושלים, המיועדת לנוער עובר חוק במטרה למנוע עבריינות חוזרת ולהרחיק את הנערים ממעגל הפשיעה תוך שילובם בקהילה, מתגאה בכ-90 אחוז נערים שסיימו את התכנית ולא חזרו לבצע עבירות (הנתון מתוך אתר הארגון "ידידים").

אחד המאפיינים הבולטים של הנערים שהגיעו לתכנית סיכויים, הוא היעדר האפשרויות שהעתיד צופן להם. רובם לא יסיימו בית ספר תיכון, חלקם הגדול לא יתגייס לצבא, ולמעשה מגיל צעיר מאוד הם יתחילו לעבוד בעבודות זמניות ומזדמנות, עבודות בהן המשכורת נמוכה ואין אפשרויות קידום משמעותיות.

אבנים שלנו, אבנים שלהם

ועל זה בדיוק ראש הממשלה נתניהו צריך לכנס דיון חירום. הוא צריך "להילחם" במיידי האבנים הישראלים, כי אסור לנו להכיל ולאפשר אלימות כזו בתוכנו. אבל בד בבד, רצוי גם לשנות טרמינולוגיה, ולהפוך את המלחמה לניסיון אמיתי לשיקום אותם נערים. השיקום צריך לכלול שיח אמיתי וביקורתי על המניעים שהביאו אותם לבצע את העבירות, אבל גם מתן הזדמנויות לעתיד טוב יותר ולחיים שכיף יותר לדמיין בתור נערים. חשוב להדגיש ששיקום לאו דווקא סותר ענישה. חשוב לפעמים גם להעניש, בוודאי שעל מעשים חמורים. ויחד עם זאת, ענישה לבדה לא תחזיר את הנערים לחברה ולא בהכרח תגרום להם לא לבצע עבירות אלימות בעתיד, אלא להפך.

ואולי, אם יתבונן ראש הממשלה בצד השני, יבין שבסך הכל אנחנו די דומים. הנערים שלנו והנערים שלהם, מיידי האבנים שלנו ומיידי האבנים שלהם, כולם עושים זאת מתוך ייאוש, בנקודה בה אין להם הרבה מה להפסיד, כי אין אפשרויות מפתות באופק והעתיד גם כך לא זוהר ומנצנץ כל כך.

אולי הבלבול הראשוני שלי הוא בדיוק העניין כאן. כמו שמלחמה במיידי האבנים "שלנו" רק תדחק אותם סופית לשולי החברה או מעבר להם, וכנראה רק תתדלק את המשך האלימות, כנראה שגם מלחמה במיידי האבנים "שלהם" לא תהיה יעילה כל כך.

אז אולי מוטב שראש הממשלה יכנס דיון חירום בניסיון לכונן כאן הווה ועתיד טובים יותר, לכולנו. הווה ועתיד בהם יהיה גם לנו וגם להם מה להפסיד מיידוי אבנים ומאלימות. הווה ועתיד בהם אנחנו לא רק ממהרים לגנות את האלימות, משני הצדדים, אלא גם חושבים איך מונעים אותה להבא.

מור הרניק בלום ריכזה בשנה האחרונה את תכנית "סיכויים" של ארגון ידידים בירושלים, תכנית המיועדת לנוער בסיכון עובר חוק, במטרה למנוע עבריינות חוזרת.

> מאמר תגובה: יש הבדל חשוב בין זורקי אבנים יהודים וערבים

צעיר זורק אבנים, ירושלים 2010 (אן פאק / אקטיבסטילס)

צעיר זורק אבנים, ירושלים 2010 (אן פאק / אקטיבסטילס)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
פרופ' רפאל גרינברג (צילום: אורן זיו)

"אנחנו אמורים להיות גאים ולבנות עתיד חדש, והעתיקות שלנו מורידות אותנו כל הזמן". פרופ' רפאל (רפי) גרינברג (צילום: אורן זיו)

"האסונות שלנו נחגגים בארכיאולוגיה. אנחנו ממש קבלני חורבן"

ספרם החדש של הארכיאולוגים רפי גרינברג ויאניס חמילקיס עוסק בשימוש הדומה שנעשה בארכיאולוגיה קולוניאלית בישראל וביוון לצורך ביסוס הזהות המערבית ומחיקת שכבות היסטוריות "עודפות" בדרך אל העבר המכונן. אבל הארץ שלנו, מזכיר גרינברג, אינה לבנה. ראיון

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf