האסיר שמאחורי "הזמן המקביל" עונה מהכלא: "תפקידם של היוצרים לריב עם השומר"
"מי שחושב שזו היא עוד התקפה על הערבים, עוד גילויי הפליה, שקשורים בתוכנה של הצגה זו או אחרת, אינו מבין שאנחנו בעידן חדש של גזענות, עידן מיסוד הפשיזם". האסיר וליד דקה כותב מהכלא, לראשונה מאז החלה הסערה סביב תיאטרון אל-מידאן
היום (שבת) תעלה בתיאטרון אל-מידאן בחיפה ההצגה "הזמן המקביל".
בשבועות האחרונים דובר רבות על ההצגה, המועלית הפעם בתמיכתה של מפלגת בל״ד. בין הכותרות בדבר הסרת ההצגה מסל התרבות על ידי שר החינוך נפתלי בנט לבין הקפאת הכספים לתיאטרון על ידי שרת התרבות מירי רגב, במרבית כלי התקשורת הישראלית, איך לא, שכחו כרגיל להתייחס לדברים הזניחים הקרויים אמת ועובדות ודיברו רבות על "הצגה שנכתבה על ידי מפקד חוליית טרור שחטף ורצח את החייל משה תמם".
> הקפאת כספי אל-מידאן: מי מפחד מהתיאטרון הפלסטיני?
מתוך ההצגה "הזמן המקביל", תיאטרון אל-מידאן (אורן זיו / אקטיבסטילס)
אז זהו, שלא. דקה, פלסטיני אזרח ישראל, נשפט והורשע ב-1986 בבית משפט צבאי בלוד, במעורבות בחטיפת ורצח החייל, ולא בפעולת הרצח עצמה. דקה לא היה נוכח בזמן הרצח. הוא הואשם שנתן את הפקודות לחוליה, כשהיה פעיל בחזית העממית. דקה מכחיש את מעורבותו בחטיפה. לאחר זמן המפלילים שלו טענו כי הודאותיהם נלקחו בעינויים אולם בקשתו של דקה למשפט חוזר מעולם לא התקבלה. מאז הספיק דקה לשנות את עמדותיו, הצטרף לבל"ד בשנות ה-90 וכיום רואה את ניהול המאבק הפלסטיני בצורה אחרת לחלוטין. (וכאן המקום לגילוי נאות שלאחרונה התחלתי לשמש כיועץ פרלמנטרי ודובר של חברת הכנסת חנין זועבי מ"הרשימה המשותפת").
את ההצגה "הזמן המקביל", כתב הבמאי בשאר מורקוס, והיא מבוססת בחלקה על מכתביו של דקה מהכלא, ועוסקת ברגשות אנושיים שכל אדם חווה – בין אם היה אסיר או חייל. לא מדובר בסיפור חייו.
כעת, לראשונה, וליד דקה מגיב על סערת ההצגה, דרך טקסט קצר שהוא הצליח להוציא מהכלא.
כך מתמסד לו הפשיזם
כותב אורח: וליד דקה
בהתחלה המנהיגות משרה אווירה של פחד וחוסר תקווה, תוך כדי סימונה של קבוצה דתית או לאומית כמקור הפחד בעיני הרוב, וכאחראית לחוסר התקווה. "הערבים נוהרים", היא מאיימת. לאחר מכן תוקפים נקודות שמהוות עוצמה פוטנציאלית עתידית. שעלולות להפוך לנקודות אור, או חלילה למכפלת כוח למיעוט. תרבות היא טרנספורמטור כזה, שהופך את המיעוט ליותר מסך כל פרטיו.
אבל לא רק מסיבה זו תאטרון "אל-מידאן" מותקף. יצירת תרבות בכלל ותרבות הומניסטית בפרט, היא עיסוקם של מעטים, בדרך כלל של אליטות חילוניות, שלא קל להן לגייס את חברי קבוצתן קשיי היום למאבק מסוג זה. לכן השליט סבור שקל לבודד אותן, ולטעון נגדן שהן עוסקות בטפל במקום לעסוק בבעיות האמיתיות של המיעוט. בדיוק כפי שטוענים כל הזמן נגד הפוליטיקאים הערבים שהם עוסקים בפוליטיקה פלסטינית ולא בבעיות "האמיתיות" של ציבור בוחריהם כי גם עשייה פוליטית היא עיסוקן של אליטות.
אבל פועלן של אליטות אלה הוא שהופך ציבור לעם, ומאובייקטים לסובייקטים שיש להם תודעה עצמית ועמוד שדרה ערכי ומוסרי. כל אסיר מתחיל מכיר על בשרו את האסטרטגיה הזאת.
הערבים בישראל כותרו פיזית ומנטאלית ונכלאו בתוך גטאות. עכשיו המטרה היא למנוע מהם להפוך את חווית הגטו לתודעה עצמית. מי שחושב שזו היא עוד התקפה על הערבים, עוד גילויי הפליה, שקשורים בתוכנה של הצגה זו או אחרת, אינו מבין שאנחנו בעידן חדש של גזענות, עידן מיסוד הפשיזם, שהחל עם "הערבים נוהרים בהמוניהם", ולא יעצור בערבים כשם שלא עצר שם בשום מיעוט.
מי שרוצה לאכול ענבים ולא לריב עם השומר, אינו מבין שעיקר תפקידם של יוצרים ואנשי תרבות הוא דווקא לריב עם השומר, תמיד לריב עם השומר.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
