newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למה התפרצתי לכנס של הבית היהודי

מועמדי הבית היהודי חושבים שחיי הזוגיות שלנו הם מתכון לחיסול העם. אני לא צריכה אישור שלהם לחיות את חיי, אבל כשהם גורמים להומואים ולסביות צעירות להתבייש בעצמם - חובתנו להתייצב מולם, וגם להרוס להם כנס

מאת:

בקליפ ההומופוביה שכיכב השבוע ברשתות החברתיות הצהירו המתמודדים בפריימריז של הבית היהודי כי אין שום תוקף לנישואים חד מיניים. הגדילו לעשות כמה מהם, שהסבירו כי הם "לא שופטים אנשים שקיבלו כזאת מכה בחיים" או "אני מכיר המון, חס וחלילה שאני אשפוט". אני שמחה גם להודות לדורון דנינו על האיחול המרגש "שיהיו בריאים" – איחול חשוב במזג אוויר סוער וקפוא שכזה.

לפי החלחלה של חלק מהמתמודדים בסרטון נראה שהזוגות האוהבים שאני מכירה פגעו מאוד במושג "קדושת המשפחה" ומוסד הנישואין הקדוש שלהם.

בעקבות הסרטון הרוחות סערו ברשת ובנט הגיע לחדשות 2 כדי להגיב על הביקורת כלפי מפלגתו. אבל האח – הוא לא מתנצל. אז מה אם מס' 3 שלו, ניסן סלומינסקי, אמר בסרטון "אני חושב שהמשפחה המסורתית של בעל ואישה וילדים זה הדבר הנכון, האמיתי, הבונה את העולם ולא הורס אותו". מבחינת בנט, כל העיסוק בנושא הזה הוא בכלל ספין של השמאל כדי לפגוע במפלגה. המון תחכום יש לשמאל הזה, שהצליח לתכנן אמירות כאלה, לשתול אותן בסרטון של אתר "כיפה" וגם לגרום לערוץ הפריימריז ביו-טיוב ש הבית היהודי לשדר אותן. תכלס, זה די מחדל שהשמאל הזה לא בשלטון עם תחבולות כאלו מוצלחות.

"מזל שאתן לא יכולות להביא ילדים"

אתמול (חמישי) ערך מטה מפלגת "הבית היהודי" ברמת גן כנס בהשתתפות סגן שר הדתות הרב אלי בן דהן, השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך, סגן שר החינוך אבי ורצמן, ח"כ איילת שקד, ח"כ שולי מועלם, ח"כ מוטי יוגב ומתמודדים חדשים דוגמת רונן שובל.

הכנס הזה היה למעשה כנס הדגל של סגן שר הדתות, הרב אלי בן דהן, שהתראיין בקדנציה האחרונה ואמר כי "נישואין חד מיניים הם מתכון לחיסול העם היהודי. כל מה שאני אומר לא קשור ליחס ההומני ולכך שצריך לסייע לאנשים בעלי נטיות, אבל לא לתת לגיטימציה חוקית לתא שהוא איננו תא משפחתי".

הגענו לכנס פעילות ופעיל מהקהילה הגאה וכשהרב אלי בן דהן החל לדבר הוצאנו את דגלי הגאווה כדי להאיר קצת את האירוע החשוך הזה. "אנחנו התא הגאה של הבית היהודי, נשמח אם הרב יברך את התא", היה המשפט הקומי שפתח את המהומה והתחיל את חורבן הערב.

"מה אכפת לנו מה אתם עושים בחדר המיטות?", "למה באתן לפה לעשות פרובוקציות באירוע פרטי שלנו?" ו"מזל שאתן לא יכולות להביא ילדים, יא מגעילות! " היו חלק מהאמירות ברגע שהתחלנו לדרוש בצעקות מהנוכחים והנוכחות במקום לא להצביע למפלגה שחושבת שאנחנו פחות טובות.

ככלל, אני בעד להפריע לכמה שיותר כנסים ואירועים. יש שיגידו שזה לא מנומס. אמר לי את זה אתמול גם אחד מחברי המפלגה. מזל שאני לא עלמה עם גינונים ונימוסים, אלא מישהי שהבינה מזמן שכל דבר במדינה הזאת דורש מאבק. בין אם אלה הזכויות שלי ובין אם הזכויות של מיעוטים אחרים לחיות בכבוד ונגד כל גילוי גזענות והומופוביה. על אחת כמה וכמה מול מי שמנסים לגרוף קולות בשם ההומופוביה.

אגב, גם אלים זה לא. לעמוד ולהשמיע את הקול שלי זה המעט שאני יכולה לעשות נגד פוליטיקאים ועסקנים בגרוש. שום צעקה לא תהיה אלימה יותר ממחזיקי התקציבים של הבית היהודי, שמפנים משפחות קשות יום מבתיהן כדי לשכן מקורבים, ושמנסים למנוע ממני ומבת זוגתי בכוח קואליציוני את הזכויות שלנו. התנצלויות או פחד ממקהלת גברים ששרים "והעיקר לא לפחד כלל", כפי שמצאנו בכנס אתמול, לא תמצאו אצלי. ובכלל, זה די מביך שמפחדים משבע לסביות והומו.

כשנגמרה השירה, הצעתי לח"כ איילת שקד להתחתן איתי. פעמיים. ההצעה, שהייתה מקסימה לכל הדעות, הייתה אמורה לגרום לה לרוץ לזרועותיי או לפחות להגיב על הנושא, אך היא שתקה. מי שלא שתק היה הגבר המבוגר שישב עם אשתו. עד לפני רגע הוא זרק לי הערות בזעם, אבל עכשיו הוא ניסה להבין בחיוך מה הולך בקהילה שלנו "רגע, מה זה, השנייה צעקת שיש לך בת זוג, אז איך את רוצה להתחתן עם שקד? מה, מותר שם כמה? אולי גם אני אצטרף אליכן".

בשם האח

לאלו ששאלו: לא, אני לא מבקשת ולא צריכה שרב יחתן אותי. אני גם לא יודעת אם אני רוצה להתחתן, אבל זה לא העניין. אז למה האמירות בסרטון של הבית היהודי כל כך מרגיזות אותי? הן מרגיזות אותי כי כשחיפשתי דירה לאחרונה עם בת זוגי לא רצו להשכיר לנו כי אנחנו זוג נשים. הן מרגיזות כי ברור לי שכל פעם שחברי הבית היהודי, מפלגה ששואפת להיות מפלגת שלטון, אומרים אמירות כאלה – זה משפיע על הציבור, שמעדיף להשכיר דירה לזוג או למשפחה "אמיתית".

הן מרגיזות אותי כי אני חושבת על אחי הקטן שרואה מתמודדים ומתמודדות לכנסת וחברי כנסת מכהנים אומרים בגלוי שאחותו מסכנה. שהם מרחמים עליה ושהיא צריכה טיפול. גם אם אח שלי לא חושב ככה, חבר שלו או ידידה מהכיתה שבדיוק מגלים את המיניות שלהם ייראו את הסרטון הזה או ישמעו אמירות אחרות של חברי כנסת ויתביישו במי שהם. ואני לא מוכנה לתת לזה לקרות גם אצטרך לצעוק עוד הרבה מאוד בחודשים הקרובים לקראת הבחירות, וגם אחריהן.

> נמסים בגשם: האנשים שמעבירים את הסופה בלי טיפת חום

שאלו אותנו אתמול למה חשוב לנו להתחתן. החברה הפכה את מוסד הנישואין לעניין כל כך מהותי בכל חייו של אדם, נושא שמדברים עליו מילדות. אי אפשר לצפות מזוגות, גם זוגות חד-מיניים, שלא ירצו גם לחוות יום מיוחד כזה ולמסד את הקשר.

ושיהיה ברור, אני לא מבקשת "רשות" מאף אחד לחיות איך שמתאים לי ולא צריכה את הכרתה של המדינה הזאת באהבה שלי. אבל מה יקרה כשאותם מצולמים בסרטון יחזיקו בתיקי החינוך או האוצר, או חלילה אם בנט יהפוך לראש ממשלה, ויחליט פתאום שהאהבה שלי לא חוקית? אלו אשר מחוקקים חוקים גזעניים נגד המיעוט הערבי בישראל יהיו גם אלו שיחוקקו חוקים נגדנו, ואין זמן טוב יותר מהיום להיאבק נגדם בכל הכוח.

גם לפיד לא יותר טוב

אחרי סיכול מוצלח של הכנס יצאנו החוצה ואחרינו יצאו עובדים של מתמודדים שונים שישבו בפאנל שנהרס, כדי להגיד לנו כל הכבוד על המחאה ועל הצלת הערב הכה משעמם שתוכנן. "בואנה עשיתן לנו את הערב. תדעו לכן שאתן עכשיו הלהיט החם בווטסאפ של כל החרדים. הנה, זה אוטוטו גם עולה באתרים שלנו". וגם "וואלה אתן צודקות, לא בטוח שנצביע להם בכלל, אבל מה נעשה שאנחנו צריכים לעבוד במשהו וזה כסף טוב?"

בעוד ששאר הפעילות ממשיכות את השיחה עם יוצאי הכנס שהתפוצץ ומסבירות למה היה חשוב לנו להביע מחאה, ניגשו אליי בני זוג נשואים ומבוגרים שצעקו עליי קודם באולם. הבעל, שבפנים לא הפסיק לצעוק, כנראה פתאום הבין שאני לא מגה לסבית עם שלושה ראשים, ועל אף שרצה כבר לברוח מהמקום אמר שהוא לא רוצה לריב איתי כי הוא יכול להיות אבא שלי.

אשתו המשיכה לפטפט: "שתדעי לך שהאחיין שאני הכי אוהבת הוא הומו ואני מנשקת אותו כל הזמן. אין, אני מתה עליו ושיעשה מה שהוא רוצה במיטה שלו, אבל לא בציבור. בשביל מה הפרובוקציות האלה? יש לכן מספיק מפלגות משלכן. הנה, קחי לדוגמא את המאבק של הכושים. הם היו שם עבדים ולאט לאט הם הצליחו להשתחרר מהעבדות, לא עשו פרובוקציות וככה זה עבד להם". הסברתי לגברת החביבה בנעימות שלמעשה מאבק השחורים בארה"ב התקדם רק בזכות פעולות ישירות ופרובוקציות, נתתי קצת דוגמאות ואמרתי לה שאני בכל מקרה מקווה שהיא מבינה שזאת לא אופציה מבחינתי להסתגר בבית, כמו שהיא לא מסתגרת בבית עם בעלה.

אחריהם באו שני נערים בתלבושת ספורט ותיק כדורסל, שרצו לפרגן על המחאה ולהגיד שהם לא יצביעו הבית היהודי. גם בדרך חזרה לאוטו מישהו צעק לי מהחלון "כל הכבוד". בסוף נפרדו כולנו באיחולי "שבת שלום" מחויכים והדדיים. באנו לחזק ויצאנו מחוזקות.

אני מקווה שהפעילות שלנו אתמול תעורר השראה בעוד אנשים לקום ולעשות פעולות דומות לכל המפלגות שלא מכבדות את כל יושבי ויושבות הארץ הזו ומנסות לרמוס זכויות יסוד וזכויות מיעוטים.

נ.ב.

אשר למר יאיר לפיד, שישר קפץ כדי להגן על כבוד הקהילה ולהגיד כמה הוא אוהב אותנו, אני אישית לא מעוניינת בחיבוק הדוב שלו. יאיר, הרגתם את השכבות המוחלשות בישראל עם קיצוץ הקצבאות וחיסלתם יחד עם הבית היהודי בעקשנות כל זכר שנשאר למודל של דיור ציבורי בארץ. לך תחבק את שר החינוך שלך שאמר ש"זוגות חד מיניים אינם משפחה". אה, הוא התנצל אחר כך? באסה, כי התנצלויות לא מספיקות לנו יותר בשביל לכסות על דעות חשוכות ומדיניות קפיטליסטית דורסנית.

> אני לא שארלי הבדו

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

דחיקתו לשוליים של המאבק הפלסטיני הלא אלים התרחשה עוד לפני אוקטובר האחרון. הבערת צמיגים בשוק של שכם במהלך האינתיפאדה הראשונה (צילום: לע"מ)

מדוע נכשל המאבק הפלסטיני הלא אלים, ומי מכשיל אותו?

לאחר מתקפת 7 באוקטובר ובתום שנה למלחמה העקובה מדם בעזה, רעיון המאבק הפלסטיני הלא אלים נדחק מהתודעה הציבורית. העיתונאי חיאן ג'אבר מנתח את הסיבות לדעיכתו ומסביר מה צריך לקרות כדי שהוא יוכל לחזור להיות רלוונטי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf