לא רק לצרוך מידע, לדעת מה לעשות בו. המשימה של מורי המחר

המיומנות הנדרשת ב-AI היא לאו דווקא טכנולוגית, אלא כיצד לחפש ומה לחפש. (צילום אילוסטרציה CC0 1.0)

אם נדמה לכם שהתפתחות מערכת החינוך נחסמת על ידי רגולציה מיושנת מצד משרד החינוך, ועל ידי תנאי העסקה נחותים של נשות ואנשי חינוך – אתם כנראה צודקים. מחקר חדש של הפורום הכלכלי העולמי זיהה בדיוק את זה.

העוסקים בחינוך יידרשו בשנים הקרובות בעיקר לחשיבה אנליטית בפתרון בעיות מורכבות, יכולת הסתגלות לנסיבות משתנות, אוריינות מידע בעבודה עם בינה מלאכותית, וסקרנות ללמידה עצמית מתמשכת. התלמידות והתלמידים שלהם יידרשו פחות או יותר לאותן יכולות, כאשר יגיעו לשוק העבודה.

>> עזרו לנו להיות המורים שאנחנו אמורים וחולמים להיות

אלא שתנאי העבודה וסביבת העבודה במערכות החינוך חוסמות את המורות והמורים מביטוי ושכלול יכולותיהם בתחומים אלה, ולכן גם נחסמת יכולתם של הלומדות והלומדים להיחשף אליהן בכיתות.

המפתח, להבנתי, הוא בשינוי תכנון הלימודים, שכן אי אפשר ללמוד מיומנויות ללא התנסות בהן. לפיכך, על תוכנית הלימודים להציב את המורים והתלמידים במצבים המחייבים שימוש בחשיבה אנליטית, גמישות, אוריינות מידע ולמידה עצמית.

דוח עתיד התעסוקה 2030

הדוח השנתי של הפורום הכלכלי העולמי עוסק בעתיד התעסוקה בעולם. הוא בוחן את המאפיינים של 22 ענפי תעסוקה (בתוכם גם חינוך) בשנה הקרובה, ומסתכל גם חמש שנים קדימה – ל-2030. המחקר נערך ב-55 כלכלות, כולל זו הישראלית, על בסיס נתונים שנאספו מיותר מ-1,000 המעסיקים הגדולים בתחומים שנבדקו.

המחקר הזה רלוונטי לחינוך משתי סיבות. ראשית, משום שהעיסוק בחינוך נחקר כאחד מענפי המשק. כלומר הדוח עוסק בכישורים הנדרשים מנשות ואנשי חינוך בעתיד הקרוב, בהכשרה שלהם ובתנאי עבודתם.

שנית, הדוח מעיד על המאפיינים של כלל ענפי המשק, שבם יועסקו התלמידות והתלמידים של היום. כלומר ניתן ללמוד ממנו מהם הכישורים שמערכת החינך נדרשת לטפח אצל הצעירים לקראת השתלבותם המוצלחת בשוק העבודה.

המורים זקוקים לשינוי יותר מהתלמידים. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

חינוך כתחום תעסוקה

בתחום החינוך נכללו במחקר המקצועות הבאים: חינוך וטיפול בגיל הרך, חינוך והוראה בבתי ספר יסודיים ועל יסודיים לרבות החינוך המיוחד, חינוך והכשרה במגמות המקצועיות ובהכשרה העל תיכונית, וכן הוראה והכשרה במוסדות להשכלה גבוהה.

בדומה לכלל ענפי התעסוקה, גם בתחום החינוך צופה המחקר כי יותר מחמישית מהמשרות (22%) יעברו שינוי קיצוני: חלקן תיעלמנה וחלקן תופענה כמשרות חדשות שאינן מוכרות כיום. גם במשרות שישרדו בעתיד הקרוב יחול שינוי במחצית מהמיומנויות שנעזרים בהן כעת.

המחקר מצא כי 44% מהעוסקים בחינוך יידרשו לעבור הכשרה מחדש בתחום המיומנויות (upskilling and reskilling) על מנת להתאים עצמם לשינוי הצפוי. 14% מהעוסקים בחינוך ייפלטו ממערכת החינוך עקב חוסר התאמה.

השינוי המשמעותי ביותר בתחום החינוך יתרחש בשל שימוש גובר בטכנולוגיות דיגיטליות, ובראשם שימוש בבינה מלאכותית (AI). כמעט כל המשיבים מתחום החינוך (93%) צופים חשיפה מוגברת לטכנולוגיות AI, היקף גדול יותר מאשר מרבית ענפי התעסוקה האחרים.

בהתאם, הצמיחה הצפויה בתעסוקה תהייה במשרות של נשות ואנשי חינוך שיתמחו בלמידת מכונה, בקיימות, ובהכשרת עובדים במגמות המקצועיות ובהשכלה הגבוהה. הצמצום צפוי, בעיקר, במשרות פקידות ואדמיניסטרציה.

מיומנויות נשות ואנשי חינוך 2025

על פי המחקר, המיומנות הנדרשת ביותר בתחום החינוך ב-2025 היא חשיבה אנליטית. מבין כל 22 ענפי התעסוקה שנחקרו, מיומנות זאת נדרשת בחינוך בהיקף הגדול היותר. מחנכות ומחנכים בעלי חשיבה אנליטית הם אלה שיודעים לא רק כיצד לצרוך מידע, אלא גם מה לעשות איתו.

במושגי חינוך הכוונה היא למחנכים שלא מקבלים תוכנית לימודים או מערך שיעור מהמוכן, אלא יודעים להתאים אותם לעצמם ולתלמידיהם. הם מסוגלים להתמודד עם בעיות מורכבות על ידי פירוק וזיהוי המשתנים המרכיבים את הבעיה, ניתוח ואיתור קשרים בין המשתנים, והסקת מסקנות לגבי הפתרון האופטימלי האפשרי.

במקום השני (ובהפרש קטן) נמצאת המיומנות המוגדרת כ"חוסן, גמישות ויכולת התאמה לנסיבות משתנות (Agility)". מיומנות זאת קשורה למסוגלות עצמית, כלומר לתכונות האישיות. בעבר מיומנויות אלה נקראו "מיומנויות רכות", וכיום נהוג לכנותן "מיומנויות כוח" (power skills).

שתי מיומנויות אלה מובילות בשנת 2025 גם בממוצע של כלל ענפי התעסוקה. כלומר הן לא נוגעות רק לנשות ואנשי החינוך, אלא גם לתלמידות ותלמידים שלהם – כוח העבודה של מחר.

החסם המרכזי הוא מחסור בכוח אדם מיומן לחינוך. ספריה בסמינר הקיבוצים בתל אביב (צילום: משה שי / פלאש90)

מיומנויות נשות ואנשי חינוך 2030

לקראת 2030, כך לפי המחקר, ייוותרו שתי המיומנויות שהוזכרו בעדיפות גבוהה, אבל יאבדו את מקומן המוביל. במקומן, המיומנות שתידרש ביותר בתחום החינוך תהיה שליטה בבינה מלאכותית ובביג דאטה. לא מדובר כאן ביכולת טכנולוגית (כמו תכנות) אלא דווקא ביכולת לעבוד עם טכנולוגיה, כלומר היכולת לעבוד עם נתונים – להגדיר מהם הנתונים הנחוצים, לאתר אותם, למיין, לנתח ולהסיק מהם מסקנות. בפשטות, לעבוד עם המחשב בצורה מושכלת.

במקום השני, לקראת 2030, נמצאת המיומנות של סקרנות ולמידה עצמית לאורך החיים. בדומה לחשיבה אנליטית, גם מיומנות זאת נדרשת בחינוך יותר מאשר בכל ענפי התעסוקה האחרים. למעשה מדובר על עלייה צפויה בעצמאותם של נשות ואנשי החינוך, כך שידעו לנווט את עבודתם מתוך הלמידה והתובנות שלהם עצמם.

בכלל ענפי התעסוקה – מה שכאמור נוגע לתלמידים של היום – דירוג המיומנויות החשובות דומה. בראש ניצבת יכולת עבודה עם בינה מלאכותית ואוריינות טכנולוגית. ואחריהן מיומנויות קוגניטיביות ומיומנויות כוח: חשיבה יצירתית, גמישות, סקרנות ומנהיגות.

חסמים בדרך לשינוי

57% מהמשיבים במחקר העידו כי החסם המרכזי לשינוי הצפוי במערכת החינוך הוא המחסור בכוח אדם מיומן. כלומר, כרגע אין די מועמדים שיש להם מיומנויות נדרשות והם זמינים לעבודה בחינוך. זאת כמובן בעיה מעגלית: כיוון שהמיומנויות שהוזכרו אינן מקבלות ביטוי במערכת החינוך, ממילא אין מספיק בוגרי מערכת שמיומנים במה שנחוץ.

מחצית מהמשיבים טענו כי החסם המרכזי נעוץ בתרבות הארגונית של מערכת החינוך, המתאפיינת בהתנגדות לשינויים. חסם זה דומיננטי במערכות החינוך יותר מאשר בענפי התעסוקה האחרים. החסמים הנוספים, שהוזכרן אצל כשליש מהמשיבים, הם חוסר אטרקטיביות של תנאי העבודה במקצוע ומסגרת רגולטורית מיושנת ולא גמישה.

תכנון לימודים לקראת הוראה ולמידה עצמאיים

המשיבים במחקר טענו כי במערכות החינוך נדרש לשפר את מסלולי הקידום המקצועי ואת השכר, על מנת למשוך ולשמר מורות ומורים טובים. זה כמובן ראוי, אולם נראה לי שהמוקד מצוי דווקא בפער בין המיומנויות שנדרשות מהמורים ומהתלמידים, לבין הרגלי ההוראה והלמידה במרבית מוסדות החינוך.

הפתרון, להבנתי, נסמך על העקרון שהתרגול הוא אבי כל מיומנות. כשם שרכיבה על אופניים לומדים תוך כדי רכיבה על אופניים, כך אוריינות מידע, למידה עצמית, חשיבה אנליטית וגמישות מחשבתית, לומדים במצבים שבהם נדרשת הפעלתן של מיומנויות אלה.

כלומר עלינו ליצור בכיתות סביבת עבודה שבה המורות והמורים יידרשו להיות אורייני מידע וגמישים. הכוונה היא שעליהם לתכנן בעצמם את מערכי השיעורים, תוך התאמות לכיתות השונות שבהן הם עובדים.

ככל שהמורות והמורים יהיו לומדים עצמאיים ובעלי יכולת התאמה לנסיבות משתנות, כך הם יעמידו את התלמידות והתלמידים במצבים דומים, וגם המיומנויות של הדור הצעיר תשתפרנה.

מדובר בשינוי משמעותי שכן מהלך כזה מחייב לזרוק לפח הזבל של ההיסטוריה את ספרי הלימוד האחידים, את הפיקוח המאחד ואת בחינות הבגרות האחידות. זה יהיה קשה, אבל הכרחי, אם אנחנו רוצים לשרוד את השינוי הצפוי על פי דוח המחקר.