אז מי מושחת יותר, יהודים או ערבים?

כנראה שאי אפשר בודאות. אבל העובדה כי בחברה הערבית אין ביקורת חזקה או שקיפות, גורמת לשחיתות לשגשג. גם אם לא מדובר בצוללות או בשמפניה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: סוהיל קיוואן

בחברה הערבית, ויכוחים לא מבוססים על שום דו"חות או מקורות בנוגע ל"מי מושחת יותר, אנחנו או יהודים", הם עניין שכיח. רבים מקרבנו טוענים כי אנחנו מושחתים יותר מיהודים, בעוד אחרים טוענים שלמדנו את השחיתות מהם; היינו תמימים ואז הושחתנו.

האמת היא, שלפני 50 שנה גם יהודים וגם ערבים היו פחות מושחתים. הפלסטינים היו עניים מאוד וחלמו על שחרור מולדתם, כך שלא ממש היה להם מרחב לפיתוח שחיתות, וידוע שגם המנהיגות הערבית המקומית לא הייתה עשירה, חלקם אף היו עניים. במקביל, היהודים היו עסוקים בביסוס מדינתם מתוקף רעיון המדינה הציונית. ידוע לכל כיצד מנחם בגין חי בדירה רגילה ופשוטה בירושלים שעלתה פחות מהסיגרים והשמפניות של נתניהו. על מכנסי השורט הצנועים של בן גוריון נכתב גם רבות.

ניתן לקבוע דבר אחד בוודאות: השחיתות משגשגת היכן שהיא מוצאת אדמה פוריה, בה הביקורת חלשה מאוד. כאשר אנחנו, הפלסטינים, משווים את מצבנו לזה של היהודים, אנו רואים כי הביקורת הציבורית אצלנו יותר חלשה. אך מדוע וכיצד?

> האם כל מה שיש להגיד על שלטון נתניהו זה שהוא מושחת?

לנו אין צוללות, אך השחיתו אצלנו קיימת. ראש הממשלה נתניהו על צוללת (צילום: קובי גדעון/לע״מ)

לנו אין צוללות, אך השחיתות אצלנו קיימת. ראש הממשלה נתניהו על צוללת (צילום: קובי גדעון/לע״מ)

כשהמעסיק הגדול ביותר הוא הרשות המקומית

ראשית, נתחיל במועצות המקומיות בחברה הערבית, שמתפקדות על תקן המעסיק הכי גדול בכל כפר, עיירה או עיר אצלנו – עובדה הגורמת לתחרות גדולה על כל משרה פנויה ואף על חצאי משרות. לפעמים התחרות כה מרה שהיא לבסוף עלולה להביא לניתוק יחסים בין המועמדים למשרות וזאת למרות שהם מגיעים מאותה קהילה. נבחרי הציבור באותן מועצות מנצלים זאת ומשתמשים בתעסוקה בעירייה או במועצה כקלף מנצח לגיוס קולות בוחרים – וכך נוצר מצב בו בו נתפרות משרות לפי דרישותיו של מי שהובטח לו תגמול.

נדיר נמצא ראש עיר או חבר מועצה החושף פרשת שחיתות באגף הגבייה למשל, או קשר לא תקין בין קבלן לבין אחראי ברשות המקומית. לרוב, פרשות שחיתות לא מגיעות אל בתי המשפט כי פנייה לערכאות שיפוטיות מובילה אל יחסי עוינות ממושכים – לא רק בין המעורבים הישירים, אלא גם בין המשפחות. בשל כך, רבים המקרים בהם מטייחים שחיתויות כספיות, ופתרון הסוגיה מקסימום מגיע לכדי דרישה להחזר חלק מסכום המעילה. לעתים רבות מדי חושף השחיתות הופך ל"מבוקש" בידי שני הצדדים, והוא זה שנרדף ומשלם את המחיר לבסוף.

ככלל, העיתונות הערבית מתלבטת האם לפרסם את שמותיהם של מעורבים בשחיתות מסיבות רבות, בהן הנזק העלול להיגרם למשפחתו של המושחת. סיבה נוספת היא קשרים אפשריים בין המושחת לבין אמצעי התקשורת השונים. ומה לגבי העיתונות המפלגתית, הפופולרית ברחוב הערבי? הרי מתוקף היותה כזו, היא לעולם לא תפרסם או תקשור את שמו של מנהיג במפלגה ו/או בני בריתו, עם פרסום שלילי שיפגע במפלגה כפועל יוצא. הסיבה הרשמית לחוסר השקיפות של העיתונות המפלגתית היא חוסר נכונות לרדת "לכזו רמה" מאחר והיא עסוקה בסוגיות "הרבה יותר משמעותיות".

נוסיף לעובדה כי ראשי הרשויות המקומיות מסתמכים על קולות של משפחות גדולות, כך שזה לא חכם מבחינתם לסכן מאות קולות פוטנציליים במידה והם מחליטים לפעול נגד שחיתות של אחד הפקידים.

המינויים במועצות המקומיות הם לרוב הבטחות של לפני בחירות. התופעה כל כך רווחת, עד כדי כך שהיא הפכה לנורמה כיום. בכפרים הקטנים, העובדים שקיבלו מינוי מראש המועצה המפסיד/ היוצא יודעים שהם בדרך הביתה לאחר בחירות לא מוצלחות מבחינתם, ולעתים הם מחליטים להילחם על משרתם בבתי משפט כדי לשמור על פרנסתם.

מצחיק לשמוע מנהיגים מקומיים אומרים לעתים כי שיטה זו נהוגה בכל העולם החופשי ובמיוחד בארצות הברית, בה עם זכיית נשיא רפובליקני למשל, הוא מיד דואג למינוים של בני בריתו לתפקידים רבי השפעה. וכך, עובד הניקיון הפשוט במועצה המקומית הערבית מושווה בצורה לא הוגנת ואבסורדית לשר הביטחון האמריקאי היוצא.

כשראש העיר חולה

יחד עם זאת, חשוב לציין כי ריבוי מקרי השחיתות אין משמעו כי הסכומים בהם מדובר הם גדולים יותר מאשר אצל היהודים. מידת השחיתות כמידת העוני. החשדות נגיד מנכ"ל בזק לבד למשל, שהם חשדות במיליארד שקל, גדולים יותר בסכומם מסך כל השחיתות אי פעם ברשויות המקומיות הערביות גם יחד. הסיגרים והשמפנייה של ביבי שווי ערך בסכומם לאיזושהי שחיתות באיזה פרויקט לתיקון תשתית ביוב ברשות מקומית כלשהי. העניין כאן יחסי, הרי אין לנו לא נפט ולא צוללות, אנחנו מושחתים ברמת "למה אין מספיק פחי האשפה", או "למה פרויקט ריבוד כבישים של חמש מאות מטר תקוע כבר חודשים".

עצוב להיזכר כיצד הרשויות המקומיות אצלנו עברו תקופות קשות ביותר בעבר, כשרבות מהן פשוט הודיעו על פשיטת רגל וחוסר יכולת לשלם משכורות לעובדים עד שימונה רואה חשבון או נציג כלשהו ממשרד הפנים שיעזור לפתור את הבעיות. זכורה במיוחד התקופה של ממשלת רבין, אז התדפקו אל פתחי הרשויות סכומי כסף ותקציבים גדולים כתגמול מאחר וחברי הכנסת הערבים תמכו בהסכם אוסלו (אז הממשלה העבירה את ההסכם בכנסת עם רוב של 61). התקציבים הגיעו, אבל אז השחיתות חגגה וכך במקום לנצל את המצב כדי לפרוח ולשגשג הושגה התוצאה ההפוכה: רוב הרשויות קרסו והוכנסו לחדר הטיפול הנמרץ במשרד הפנים.

לנוכח כל האמור, לבי יוצא אל הקבלן הערבי המגיע להסכם עבודה עם מועצה מקומית ערבית, ובמקרים רבים מדי הוא מודיע על פשיטת רגל לאחר מכן. הם מתחילים לעבוד, משלמים על ציוד ומשכורות לעובדיהם, אך סכומי הכסף המובטחים מהמועצה מבוששים לבוא. ואז, הקבלן מפסיק את עבודתו, וזוהי הסיבה למה אנו רואים כל כך הרבה פרויקטים קטנים בכפרים וערים ערביות עומדים ללא סיום כבר שנים. רבים גם המקרים בהם הקבלן כן מצליח לסיים את עבודתו, אבל אז הוא מגלה שרואה החשבון של העירייה בחו"ל או שראש העיר חולה או שהמהנדסת בחופשת לידה או שהבנק המנוול חוסם את החשבון ומונע את העברת הכספים המגיעים לו כדין. בצר להם, קבלנים רבים נאלצים און מעדיפים לשלם שוחד קטן כדי שרואה החשבון של העירייה יואיל בטובו לחתום על איזה מסמך קטן המשחרר להם את התשלום על עבודתם.

השחיתות במגזר היהודי היא שחיתות של עשירים, אך יש שם גם ביקורת חזקה החושפת אותה, למרות שפקידי ממשלה בכירים מנסים להשרישה. כך ששכיח לראות בעיתונות הישראלית פרשיות מעילה כאלה או אחרות רבות. נכון, השחיתות אצלנו היא ללא צוללות או הסכמי סחר נשק, אלא בקנה מידה הרבה יותר קטן, כך שניתן לומר שהקיפוח שלנו בא לידי ביטוי אפילו בהיקף המעילות והשחיתויות.

סוהיל קיוואן הוא סופר ועיתונאי. הפוסט פורסם בערבית במקור באתר
ِArab48 ותורגם על ידי רמי יונס.

> פרס ישראל לרון בן ישי: העיתונות כהמשך המלחמה בדרכים אחרות

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

"בן חמש בחקירה, אין בושה למשטרה", קראו המפגינים נגד אלימות המשטרה בעיסאוויה. ההפגנה הערב מול מגרש הרוסים בירושלים (צילום: אורן זיו)

הפגנה מול מגרש הרוסים: "די לענישה הקולקטיבית בעיסאוויה"

כ-300 איש הפגינו הערב מול תחנת המשטרה במרכז ירושלים במחאה על ההתנכלות המתמשכת לשכונה במזרח ירושלים. "דרך עיסאוויה, רוצים להכניע את כל השכונות במזרח העיר", אמרו המפגינים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf