newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דו"ח: מעל לשמונה מאות בתים נהרסו בנגב בשנה אחת

מרבית המבנים שנהרסו: דווקא בישובים הבדואים המוכרים על ידי המדינה. מטרת מדיניות הריסות הבתים היא לדחוק את תושבי הכפרים הבלתי מוכרים אל העיירות הבדואיות, אבל אלו אינן מסוגלות להעניק פתרונות אפילו לתושביהן

מאת:

דו״ח הריסות הבתים החדש של פורום דו-קיום בנגב שופך אור על אחת התופעות הקשות ביותר עימן מתמודדת הקהילה הבדואית בנגב. תוכנית פראוור אמנם הוקפאה, אך מדיניות הריסות הבתים נמשכת. על פי נתוני משרד הפנים המתפרסמים בדו״ח, בתוך תקופה של שנה מיולי 2013 עד יוני 2014 נהרסו 859 מבנים בנגב, רובם ביישובים בדואים מוכרים.

הדו״ח, שהתפרסם לרגל יום זכויות האדם הבינלאומי, חושף כי 54 אחוזים מהריסות הבתים התקיימו בשטחי העיירות הבדואיות הממשלתיות והכפרים הבדואים שהוכרו על ידי המדינה. נתון זה, שמראה כי היישובים המוכרים נתונים למדיניות של הריסה עוד יותר מהכפרים הבלתי מוכרים בנגב, מציב סימן שאלה מעל מדיניות הריכוז של הבדואים בעיירות על ידי המדינה. היישובים המוכרים אינם מסוגלים להעניק פתרונות לתושביהם שלהם, והמצוקה התכנונית בהם היא קשה.

> שנה ל"יום הזעם" בנגב: תוכנית פראוור בוטלה, ההריסות לא

שיירת ההריסה בכפר הבדואי המוכר כוחלה, 26.02.2014 (יותם רונן/אקטיבסטילס)

שיירת ההריסה בכפר הבדואי המוכר כוחלה, 26.02.2014 (יותם רונן/אקטיבסטילס)

לפי הדו״ח, 78 אחוזים מן המבנים שנהרסו נהרסו על ידי בעליהם ולא על ידי רשויות האכיפה. מדובר בנתון יוצא דופן שנובע לצד הניסיון לחסוך מבני המשפחה את טראומת ההריסה והרצון להציל חלק מחומרי הבנייה בהריסה מבוקרת, מאיומים חוזרים ונשנים של פקחי רשות מקרקעי ישראל כי בעלי הבתים יישאו בעלויות ההריסה. לפי הדו״ח מדובר באיומי סרק, שכן בקשת חופש מידע בעניין חושפת כי עד כה הוגשו רק שלוש תביעות להשתת עלויות על ידי הרשות, וכולן עדיין מתנהלות בבתי המשפט בלא הכרעה.

בפועל, רק 22 אחוז מן המבנים נהרסו בימי הריסה מרוכזים על ידי רשויות האכיפה, נתון חיובי מצדה של המדינה. בדו״ח סיכום הפעילות של מנהלת דרום לתיאום האכיפה של דיני המקרקעין  שהוקמה כחלק מתוכנית פראוור אך לא בוטלה עם הקפאתה, נכתב כי "נמשכת המגמה בה כמות ההריסות העצמיות גבוהה מכמות ההריסות היזומות, עניין המעיד כי ממשיך להתקיים מימד ההרתעה".

> בדרך לקואליציית "רק לא ערבים"

תושב הכפר הבדואי הבלתי מוכר ואדי אל-נעם יושב ליד הריסות ביתו, 18.05.2014 (מרייקה לאוקן/אקטיבסטילס)

תושב הכפר הבדואי הבלתי מוכר ואדי אל-נעם יושב ליד הריסות ביתו, 18.05.2014 (מרייקה לאוקן/אקטיבסטילס)

דרכי פעולתה של מנהלת תיאום האכיפה נחשפות גם הן בדו״ח. מדו״ח סיכום הפעילות של המנהלת עולה כי נעשה שימוש מכוון במדיניות הריסות הבתים כדי לדחוק את תושבי הכפרים הבלתי מוכרים אל העיירות הבדואיות. המנהלת מוציאה צווי הריסה, מחדשת צווים שיפוטיים ומוציאה לפועל הריסות באופן מכוון בקרב משפחות שלא מעוניינות במו"מ עם המדינה.

קטע מתוך דו״ח סיכום הפעילות של מנהלת דרום לתיאום האכיפה של דיני המקרקעין לשנת 2013

קטע מתוך דו״ח סיכום הפעילות של מנהלת דרום לתיאום האכיפה של דיני המקרקעין לשנת 2013

למעשה, הריסות הבתים אינן מבוצעות על פי החוק כלפי מי שביתו מוגדר כ"לא חוקי", אלא הן משמשות כלי במאבקה של המדינה אל מול הקהילה הבדואית סביב סוגיית הבעלות על הקרקעות.

ביום הבינלאומי לזכויות אדם, באזור הנגב אין מה לחגוג. זכויותיה של הקהילה הבדואית ממשיכות להיות מופרות על בסיס קבוע, על ידי רשויות שאינן מספקות כל פיתרון או תחליף להריסות הבתים. מדינת ישראל משקיעה משאבים אדירים באכיפה ובהריסה של בתים, במקום להציע פתרונות ממשיים למצוקות עימן מתמודדת הקהילה הבדואית בנגב. במצב בו רשויות האכיפה של המדינה מרוצות ממצב בו אזרחי המדינה הופכים עצמם לחסרי בית, נראה כי גם ביום זכויות האדם הבא נמשיך לדון בהפרות של זכויות אדם בנגב ולא בהגנה עליהן.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf