דו"ח: מעל לשמונה מאות בתים נהרסו בנגב בשנה אחת

מרבית המבנים שנהרסו: דווקא בישובים הבדואים המוכרים על ידי המדינה. מטרת מדיניות הריסות הבתים היא לדחוק את תושבי הכפרים הבלתי מוכרים אל העיירות הבדואיות, אבל אלו אינן מסוגלות להעניק פתרונות אפילו לתושביהן

מאת:
השאירו תגובה
א א א

דו״ח הריסות הבתים החדש של פורום דו-קיום בנגב שופך אור על אחת התופעות הקשות ביותר עימן מתמודדת הקהילה הבדואית בנגב. תוכנית פראוור אמנם הוקפאה, אך מדיניות הריסות הבתים נמשכת. על פי נתוני משרד הפנים המתפרסמים בדו״ח, בתוך תקופה של שנה מיולי 2013 עד יוני 2014 נהרסו 859 מבנים בנגב, רובם ביישובים בדואים מוכרים.

הדו״ח, שהתפרסם לרגל יום זכויות האדם הבינלאומי, חושף כי 54 אחוזים מהריסות הבתים התקיימו בשטחי העיירות הבדואיות הממשלתיות והכפרים הבדואים שהוכרו על ידי המדינה. נתון זה, שמראה כי היישובים המוכרים נתונים למדיניות של הריסה עוד יותר מהכפרים הבלתי מוכרים בנגב, מציב סימן שאלה מעל מדיניות הריכוז של הבדואים בעיירות על ידי המדינה. היישובים המוכרים אינם מסוגלים להעניק פתרונות לתושביהם שלהם, והמצוקה התכנונית בהם היא קשה.

> שנה ל"יום הזעם" בנגב: תוכנית פראוור בוטלה, ההריסות לא

שיירת ההריסה בכפר הבדואי המוכר כוחלה, 26.02.2014 (יותם רונן/אקטיבסטילס)

שיירת ההריסה בכפר הבדואי המוכר כוחלה, 26.02.2014 (יותם רונן/אקטיבסטילס)

לפי הדו״ח, 78 אחוזים מן המבנים שנהרסו נהרסו על ידי בעליהם ולא על ידי רשויות האכיפה. מדובר בנתון יוצא דופן שנובע לצד הניסיון לחסוך מבני המשפחה את טראומת ההריסה והרצון להציל חלק מחומרי הבנייה בהריסה מבוקרת, מאיומים חוזרים ונשנים של פקחי רשות מקרקעי ישראל כי בעלי הבתים יישאו בעלויות ההריסה. לפי הדו״ח מדובר באיומי סרק, שכן בקשת חופש מידע בעניין חושפת כי עד כה הוגשו רק שלוש תביעות להשתת עלויות על ידי הרשות, וכולן עדיין מתנהלות בבתי המשפט בלא הכרעה.

בפועל, רק 22 אחוז מן המבנים נהרסו בימי הריסה מרוכזים על ידי רשויות האכיפה, נתון חיובי מצדה של המדינה. בדו״ח סיכום הפעילות של מנהלת דרום לתיאום האכיפה של דיני המקרקעין  שהוקמה כחלק מתוכנית פראוור אך לא בוטלה עם הקפאתה, נכתב כי "נמשכת המגמה בה כמות ההריסות העצמיות גבוהה מכמות ההריסות היזומות, עניין המעיד כי ממשיך להתקיים מימד ההרתעה".

> בדרך לקואליציית "רק לא ערבים"

תושב הכפר הבדואי הבלתי מוכר ואדי אל-נעם יושב ליד הריסות ביתו, 18.05.2014 (מרייקה לאוקן/אקטיבסטילס)

תושב הכפר הבדואי הבלתי מוכר ואדי אל-נעם יושב ליד הריסות ביתו, 18.05.2014 (מרייקה לאוקן/אקטיבסטילס)

דרכי פעולתה של מנהלת תיאום האכיפה נחשפות גם הן בדו״ח. מדו״ח סיכום הפעילות של המנהלת עולה כי נעשה שימוש מכוון במדיניות הריסות הבתים כדי לדחוק את תושבי הכפרים הבלתי מוכרים אל העיירות הבדואיות. המנהלת מוציאה צווי הריסה, מחדשת צווים שיפוטיים ומוציאה לפועל הריסות באופן מכוון בקרב משפחות שלא מעוניינות במו"מ עם המדינה.

קטע מתוך דו״ח סיכום הפעילות של מנהלת דרום לתיאום האכיפה של דיני המקרקעין לשנת 2013

קטע מתוך דו״ח סיכום הפעילות של מנהלת דרום לתיאום האכיפה של דיני המקרקעין לשנת 2013

למעשה, הריסות הבתים אינן מבוצעות על פי החוק כלפי מי שביתו מוגדר כ"לא חוקי", אלא הן משמשות כלי במאבקה של המדינה אל מול הקהילה הבדואית סביב סוגיית הבעלות על הקרקעות.

ביום הבינלאומי לזכויות אדם, באזור הנגב אין מה לחגוג. זכויותיה של הקהילה הבדואית ממשיכות להיות מופרות על בסיס קבוע, על ידי רשויות שאינן מספקות כל פיתרון או תחליף להריסות הבתים. מדינת ישראל משקיעה משאבים אדירים באכיפה ובהריסה של בתים, במקום להציע פתרונות ממשיים למצוקות עימן מתמודדת הקהילה הבדואית בנגב. במצב בו רשויות האכיפה של המדינה מרוצות ממצב בו אזרחי המדינה הופכים עצמם לחסרי בית, נראה כי גם ביום זכויות האדם הבא נמשיך לדון בהפרות של זכויות אדם בנגב ולא בהגנה עליהן.

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
אם שעות העבודה יקוצרו באופן גורף, כל המבוגרים העובדים יהיו פנויים יותר לקחת נתח שווה מעבודת הטיפול הביתית. נשים במפעל (יוסי זליגר / פלאש 90)

אם שעות העבודה יקוצרו באופן גורף, כל המבוגרים העובדים יהיו פנויים יותר לקחת נתח שווה מעבודת הטיפול הביתית. נשים במפעל (יוסי זליגר / פלאש 90)

קיצור שבוע העבודה יכול לענות על אבטלת הקורונה ומשבר האקלים כאחד

משבר הקורונה מוביל לקריאות מחודשות לקצר את שבוע העבודה. זה פמיניסטי יותר, יעיל יותר וידידותי יותר לסביבה. אבל על רקע היסטוריה ארוכה של מאבקים, לא ברור אם השעה כבר בשלה לסוף שבוע של שלושה ימים. האלוהים, כתמיד, נמצא בפרטים הקטנים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf