לא לבית ספר לילדי זרים בדרום תל אביב
רק פיזור מבקשי המקלט יוכל להקל על תושבי השכונות. חובתו של השמאל לתמוך גם בהם, ולהצטרף לקריאה להעתקת בית הספר לצפון תל אביב. מאמר אחרון של בן דיין לפני כניסתה לבית האח הגדול
כותבת אורחת: אורטל בן דיין
לאחרונה התברר כי עיריית תל אביב מתכננת לבנות בית ספר בגינת לוינסקי בדרום תל אביב עבור ילדי מבקשי המקלט. אין ספק שעל העירייה מוטלת החובה לספק שירותי חינוך לכל ילדי העיר ללא הבחנה, תוך שימת דגש לצרכים המיוחדים שמאפיינים קהילה של מהגרים, כמו שאלת ידיעת השפה. יחד עם זאת, ההחלטה להקים את בית הספר בשכונות הדרום אינה מעידה כלל וכלל על המחויבות של העירייה לזכויות הילדים, אלא מעידה בראש ובראשונה על המוטיבציה של העירייה להבטיח שקהילת הזרים לא תתפשט צפונה לשכונות האשכנזיות הבורגניות.
ההחלטה על הקמת בית הספר בדרום מעידה על כך שפיזורם של מבקשי המקלט מחוץ לשכונות כלל לא מסתמן באופק, ומעולם לא נשקל ברצינות. עיריית תל אביב, בגיבוי חלק ניכר מארגוני השמאל ויפי נפש אחרים, עושים צעדים ממשיים שנועדו להפוך את שכונות הדרום למחנות פליטים דה פקטו. בשל התנגדותם להקמת בית הספר, האשימו פעילי שמאל את תושבי השכונות בגזענות. זו הצביעות שמאפיינת פעילים אשכנזים ובאה לידי ביטוי בהטפת מוסר צדקני לאחרים בנוגע לסוגיות שלא מצריכות מהם לשלם מחיר אישי.
הפגנה לגירוש מבקשי המקלט. דרום תל אביב (אקטיבסטילס)
הקמת בית הספר בגינת לוינסקי תצטרף לעוד עשרות מוסדות המשרתים את מבקשי המקלט, ביניהם ארגוני הסיוע לפליטים, חלקם בחסות המדינה או העירייה וחלקם עצמאים, אלה גם אלה מעולם לא עסקו במצוקות של מזרחים תושבי העיר.
הנה כמה נתונים כדי לסבר את האוזן:
בסוף שנת 2012 חיו בישראל כ-55 אלף פליטים. אולם פיזור מבקשי המקלט אינו מתפרס על פני כל שטח המדינה, אלא מתרכז במספר קטן של מוקדים. אילו היה מתקיים פיזור שוויוני של מבקשי המקלט ונטל הקליטה שלהם היה הוגן – הייתה תל אביב כולה צריכה לקלוט 120 פליטים. בפועל ב-99.9 אחוז משטח המדינה יש אפס פליטים, ועל פי הערכות בשכונות דרום תל אביב שוהים כיום כ-35 אלף מבקשי מקלט, כשרובם מתרכזים בשכונות נווה שאנן ושפירא.
שכונות אלה מנו בעבר כ-13 אלף תושבים. כלומר, שתיים מהשכונות המוחלשות ביותר בתל אביב נאלצו לקלוט אוכלוסייה פי שלושה מגודלן המקורי מבלי שתשתיות החינוך והרווחה, בריאות, תעסוקה ושאר השירותים החברתיים הורחבו בהתאם. בפועל, התשתיות קורסות תחת הנטל, גני משחקים וגינות ציבוריות הפכו לאתרים לטקסי אבלות וטקסי נישואין, והמרחב הציבורי בכללותו הופקע לחלוטין מהתושבים הוותיקים. התושבים הפכו למיעוט בשכונתם. עכשיו נסו לדמיין את כל זה קורה בשכונות האשכנזיות והמבוססות בצפון תל אביב. ניסיתם? אני בטוחה שלא הצלחתם. הרי זהו תרחיש דמיוני.
טקס אבל אריתראי בגינת לוינסקי (אקטיבסטילס)
בדיון הציבורי שקדם לבחירות המוניציפאליות לא מעט אנשי שמאל הסכימו שפיזור מבקשי המקלט ברחבי העיר או הארץ הוא צעד הכרחי בדרך לעשיית צדק עם תושבי השכונות שקורסים תחת נטל הקליטה. זוהי שעת המבחן בה פעילי שמאל נדרשים להוכיח ש"אכפת" להם גם מתושבי השכונות – כפי שהם מרבים להעיד על עצמם – ולעמוד לצדם במאבקם נגד הקמת בית הספר בגינת לוינסקי ובעד העברתו לצפון תל אביב. ללא התניות, ללא הסתייגויות ובלי תירוצים.
> תגובה: האמנם צריך "לפזר" בני אדם, גם אם הם מבקשי מקלט?
אורטל בן דיין היא בעלת תואר שני בסוציולוגיה, תושבת נווה שאנן, בעלת חנות אופנת וינטאג', אקטיביסטית, פייסבוקאית. כיום גם דיירת בית האח הגדול.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
