"קר לך? אין בעיה, תיכף נשרוף כאן איזה יער שתתחמם"
אנס אבו דעאבס נעצר בגלל סטטוסים סאטיריים שפרסם נגד החוגגים את השריפות. בית המשפט האריך את מעצרו שלוש פעמים לפני ששוחרר. עכשיו הוא מספר איך השוטרים ניסו להשפיל אותו ולמה הוא מתעקש להעביר ביקורת על החברה הערבית
בדומה ללודביק, גיבור ספרו של מילן קונדרה, "הבדיחה", גם אנס אבו דעאבס גילה על בשרו שמשטר חסר חוש הומור או אירוניה זאת בעיה גדולה. בשונה ממנו, אבו דעאבס לא איבד את חוש ההומור גם אחרי המעצר הקפקאי בשבוע שעבר, בעקבות סטטוס אירוני שכתב ובו לעג למי ששמחו למראה השריפות המשתוללות ברחבי הארץ. "אצלנו אומרים ברוך פודה אסירים", אני אומרת לו כשהוא מקבל את פנינו בפתח ביתו ברהט, והוא יורה מיד בחזרה "ברוך הוא וברוך שמו".
מאז השתחרר מהמעצר ביום ראשון בערב, אנס ורעייתו הטריה רוקייה סבאח עסוקים בעיקר בקבלת פני המבקרים הרבים הבאים לדרוש בשלומו. הם נישאו לפני שלושה חודשים. הוא עיתונאי ופעיל חברתי, היא מאסטרנטית במסלול מחקרי בחקר אימונולוגיה וסרטן באוניברסיטה העברית בירושלים. "זה ירח הדבש שהם ארגנו לנו", אומרת רוקייה.
ניכר עליהם שהם מותשים מאוד, ובכל זאת הם מארחים בלבביות ובנדיבות, משחזרים את ההשתלשלות המטורפת של האירועים שהובילו אותו לשלושה ימי מעצר על פוסט שבתחתיתו מופיע האשטג "סאטירה_לא_ברצינות" – ושזיכו אותו בהד תקשורתי נרחב.
> לאחר תלונות תושבים הופסקה הכריזה בערבית באוטובוסים בב"ש
"כתבתי את הסטטוסים האלה בסוף יום עבודה, כמעט מהמותן. זה לא שישבתי וחשבתי עליהם יום שלם קודם. הלעג שבהם היה אמור להכאיב למי שזה כוון אליו. את זה החוקרים לא הצליחו להבין. זה כמו שאי אפשר לספר בדיחות שואה בערבית. הקונטקסט התרבותי הולך לאיבוד. כך גם פה. גם אלה [היהודים, א.נ.] שקראו ערבית לא הבינו, זה כל כך רחוק מהנרטיב שלהם שהם פשוט לא היו מסוגלים להבין". אנס, אם חסר בסיפור הזה עוד קצת אירוניה, פעיל ומקדם שני פרוייקטים שונים העוסקים בהנכחת השפה הערבית במרחבים ערביים ובאיתור שלטים בערבית שיש בהם שגיאות.
תשתה בנזין
שעה אחרי שכתב את הסטטוס השני, "המרשיע", כבר התייצבו בביתם שלושה בלשים בלבוש אזרחי, מצוידים בצוו חיפוש. "53 דקות אחרי", מדייקת רוקייה. "לפוסט הזה היו אז פחות ממאה לייקים". "בהתחלה עוד חשבתי שמדובר באי הבנה קטנה, שאסביר להם והכל יסתדר", אומר אנס. "אבל כשהם ביקשו את המחשבים שלנו הבנתי שזה מסתבך. כשניסיתי לשאול בשביל מה הם צריכים את המחשב, הם צעקו עלי 'אה, אז אתה מסרב לשתף פעולה?', ואז באמת נבהלתי".
אחרי שסיימו להפוך את הבית, הם התעקשו לקחת את אנס – אזוק בידיו וברגליו – אל מרחב העבודה המשותף שבו הוא מחזיק בפינת עבודה משלו. לאנס אין ספק שהכוונה היתה בעיקר להשפיל אותו בפני השותפים האחרים במשרד.
בשלושת הימים הבאים, ניסיונות ההשפלה וההפחדה יהפכו למוטיב חוזר. "הגעתי לתחנת המעצר לא מוכן לגמרי לבלות שם את הלילה. היה קר מאוד וביקשתי מהם שיסגרו את הדלת, אז צעקו עלי 'קר לך? אין בעיה, תיכף נשרוף כאן איזה יער שתתחמם'. כשביקשתי כוס מים אמרו לי 'למה מים? אתה לא מעדיף בנזין?'. הרגשתי שהם מנסים בכל כוחם להוציא אותי משלוותי, לגרום לי להתפרץ. הייתי צריך לגייס הרבה איפוק עצמי".
למה דוקא אתה? יש לך סיבה להניח שהם "חיפשו" אותך?
"אחרי החקירה הראשונה ברהט החוקר אמר לי 'תקשיב, יש לך קשרים משפחתיים בעייתיים (אחי אמו של אנס אבו דעאבס הוא ראש התנועה האסלאמית הדרומית, א.נ)". אני מניח שזה קשור גם לפעילות שלי, בין היתר נגד תכנית פראוור".
ואולי צריך גם להזכיר שלאבו דעאבס יש אלפי עוקבים בפייסבוק, קהל שהמשטרה ודאי מודעת לקיומו ואולי ניסתה לשלוח גם להם מסר באמצעות המעצר המופרך הזה.
> גם המאבק באלימות נגד נשים נעלם בלהבות
מהרגע שנלקח למעצר ועד שהובא בפני שופט בפעם הראשונה ביום שישי בצהריים, אבו דעאבס היה מבודד לגמרי ולא ידע דבר על ההד התקשורתי הגדול שעורר דבר מעצרו. "הופתעתי מאוד כשהבנתי שהסוהרים מכירים את המקרה שלי, שמעתי אותם אומרים 'מה, זה הבחור מהפייסבוק? עוד לא שחררו אותו?'. הם אפילו זרקו את החפצים האישיים המעטים שנותנים לעצורים, כמו משחת שיניים, מברשת, מגבת קטנה, כי לא האמינו שיחזיקו אותי למשך הלילה בגלל סטטוס".
"גוגל לא תומך בגרסתך"
כשהגיע לאולם בית המשפט, נדהם לגלות אותו מאוכלס להתפקע בעיתונאים, חברי כנסת, בני משפחה, חברים ותומכים אחרים. רגע לפני שהוכנס לאולם שאל אותו הסוהר אם הוא רוצה לכסות את ראשו במעיל. "בשניה הראשונה לא הבנתי – מה, אני רוצח שצריך לכסות את הראש בבית המשפט? אבל אז הבנתי שני דברים – האחד, שכדי שאוכל לכסות את הראש בעצמי הוא יצטרך לשחרר את האזיקים מהידיים, ולא רציתי שאמא שלי תראה אותי באזיקים. ושנית, שאם יצלמו אותי ככה, אני אהפוך לתמונת התצוגה של כל אייטם שיעסוק מעכשיו בהסתה, גם אם בסוף המשפט ייגמר בלי כלום. אז ביקשתי לכסות את הראש".
הדיונים שהתקיימו בשלב החקירה ובדיונים בבית המשפט בניסיון לפענח את כוונת המשורר, כלומר של אנס אבו דעאבס, בשני הסטטוסים שכתב כלאחר יד, כל כך הזויים עד שקשה להאמין שהם התקיימו. "אחרי שהסברתי את מה שכתבתי כמה פעמים, החוקר בתחנה ברהט מראה לי תרגום גוגל של הסטטוס ואומר לי 'גוגל לא תומך בגרסתך'".
רוקייה מספרת שהיא מיהרה לעורך דינו של אנס עם צילומים של תרגום הסטטוס המדובר כפי שהופיע בשיחה מקומית כי זה היה התרגום המדויק היחיד שראתה, אך גם זה לא עזר. "עורך הדין של התביעה דווקא אמר שהסטטוס הראשון בסדר גמור ושהבעיה בשני, אבל השופט המשיך להתעקש: 'איך אנחנו יודעים שהסטטוס הראשון בסדר?'. ישר חשבתי על דארין טאטור [המשוררת שעצורה זה למעלה משנה בגלל שיר, א.נ.]. גם לא הבנתי אם התובע באמת חושב שהסטטוס הראשון בסדר, אז איך בדיוק הוא חושב שתוך שלוש שעות התהפכתי לגמרי וכתבתי משהו שונה ב180 מעלות?!"
במשך שעות ארוכות ניסה אנס בכל כוחו להסביר לחוקרים, לשופט ולתובע איך עובדת ההמצאה המשונה הזו שנקראת פייסבוק. "החוקר שאל אותי 'אתה יכול לחתום לי שכל מי שקרא את הסטטוס השני קרא גם את הראשון?'. אמרתי לו שאני לא יכול לחתום על כלום כי הפייסבוק לא עובד ככה, אבל כיוון שהראשון זכה לפי כמה וכמה לייקים ושיתופים, סביר להניח שכך המצב. אבל היה ברור שהוא לגמרי לא מבין על מה אני מדבר. לא היה לו מושג מה זה האשטג. הוא שאל אותי 'למה אתה אומר פעם סטטוס ופעם פוסט?'"
"משתדל לכתוב איפה שאני משפיע"
הסבריו הנואשים של אנס אבו דעאבס לא הועילו, מסתבר; בית המשפט האריך שלוש פעמים את מעצרו. בסופו של דבר היתה זו המשטרה שירדה בעצמה מהעץ והסכימה לשחרורו. "יכול להיות שדווקא הנוכחות המסיבית של תומכים ופוליטיקאים ערבים גרמה ללחץ הפוך על השופט. אולי הוא לא רצה שהם יצאו מהאולם שלו ויחגגו", משער אבו דעאבס.
הסיפור הזה מופרך במיוחד כי אם כבר ביקורת, הייתי חושבת שהיא תגיע דוקא מהכיוון הערבי. הלא בשני הסטטוסים האלה אתה מבקר את החברה שלך באופן מאוד נוקב.
"בדיוק! זאת היתה הפתעה עצומה כי גם אני חשבתי כך. הניסיון להסביר את ההבדל בין מאבק פוליטי נגד הכיבוש לבין שמחה למראה חלקי מולדת שעולים באש הוא לא קל. יש לי ויכוח קשה עם החלקים האלה בציבור הערבי, לכן לא העלתי על דעתי שאחטוף דווקא מהצד השני.
"לפעמים אני חושב שזה בזבוז זמן לתקוף את ממשלת הימין. אז אני אדבר על ביבי, על בנט, ואז מה? במה אני אשנה משהו? רוב הזמן אני משתדל לכתוב איפה שאני יכול להשפיע. הקהל שלי הוא הקהל הפלסטיני, השינוי שאני יכול לגרום לו הוא שינוי פנימי. אם אתה רוצה להיות מחובר לחברה שלך, אתה מוכרח גם לקחת סיכונים. תראי למשל את חברי הכנסת הערבים. הם באמת ברובם עושים הרבה עבודה חשובה, אבל הם לא מתווכים אותה לציבור שלהם כי הם כל הזמן עסוקים בלתקוף את הימין.
"אני יודע שהיתה דילמה מסוימת בחלקים מהתקשורת הערבית איך להתייחס לסיפור שלי, כי חלק ראו במה שכתבתי הגנה על ישראל. הם התנגדו לסטטוסים האלה וקיוו שכל העסק ייגמר מבלי שהם יאלצו לתמוך בי פומבית".
כאמור, אנס שוחרר ביום ראשון למעצר בית בתנאים מגבילים. המכשירים הניידים והמחשבים עדיין מוחרמים בידי המשטרה ("אני מקווה מאוד שהם לא ימחקו לי את התזה שעל המחשב", אומרת רוקייה בדאגה), ומישהו כבר הסיר בינתיים את הסטטוס השני, "המרשיע" – לא ברור אם המשטרה או פייסבוק, בעקבות דיווחים. לאנס עצמו אין עדיין גישה לחשבון הפייסבוק שלו, בהוראת בית המשפט. נכון לעכשיו המשטרה סיימה את פעולת החקירה ומסרה את ממצאיה לפרקליטות, וזו אמורה להחליט כעת אם יש מספיק חומר ראיות כדי להגיש כתב אישום.
"אני מבין שמתנהלים כעת דיונים גם בתיקים של המואשמים בהצתות. קשה לי להאמין שהם יעשו משהו, כי זה יחייב אותם לשלם המון פיצויים. חוץ מזה, הגל התקשורתי של ההסתה כבר עשה את שלו, מכאן יש להם רק מה להפסיד".
משהו חיובי שבכל זאת יצא מכל הסיפור הזה?
"אני עוד לא לגמרי מבין את היקף האפקט של זה, אבא שלי המום מזה שחברי כנסת ערבים פתאום מגיעים אלינו הביתה, אבל ברור שארצה לנצל את זה לצורך קידום מעורבות ומודעות. פתאום אנשים גם במעגל המשפחתי הקרוב ביותר שתמיד חששו לדבר על פוליטיקה מדברים במונחים של רדיפה פוליטית. אנשים בגיל של אבא שלי שמספרים איך כתלמידים בבית הספר הם חגגו את יום העצמאות כאילו היה עוד חג בלוח השנה אחרי עיד אל-אדחא ועיד אל-פיטר פתאום מדברים אחרת. זאת בהחלט התפתחות חיובית מאוד".
הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן