המשפט הישראלי מציג: עינויים, ראיות חסויות והודאות בכוח
בחינת הפרקטיקות בהן עושה מערכת המשפט הישראלי שימוש כאשר היא רוצה להשיג הודאה או ראיה ממחישה עד כמה היא חסרת בלמים, ובנויה כדי להרשיע. הרהורים בעקבות משפט החשודים ברצח בדומא
כותב אורח: יובל אילון
ככל שהדברים אמורים במעצרים מנהליים, מערכת המשפט אינה יכולה אלא לשמש כחותמת גומי. כאשר השב"כ מכריז על מישהו כמסוכן, היכולת של שופט לקבוע שהוא אינו מסוכן ושניתן לשחררו, שלא לומר האומץ ליטול את הסיכון והאחריות על החלטה לשחרר, כמעט ואינם קיימים. המשחק בנוי כך שהוא מכור.
אולם אם הדיונים במעצרים מנהליים הם פארסה, אפשר היה לחשוב שנתנחם בכך שלפחות כשיש ממש משפט אז הדברים מתנהלים פחות או יותר בסדר. האמנם? פרשת ההצתה בדומא, בה הנאשמים יהודים, חושפת את צורת ההתנהלות.
> דו"ח: 7,000 פלסטינים פתחו את שנת 2017 בכלא הישראלי
בידיעה באתר חדשות 10 על חשיפת הודאתו של עמירם בן אוליאל בהצתה בדומא ורצח משפחת דוואבשה נכתב:
במשך שבועיים וחצי יושב עמירם בן אוליאל, הנאשם המרכזי ברצח בני משפחת דוואבשה בכפר דומא, בחדרי החקירות של השב"כ ושומר על זכות השתיקה. בשעה 23:53 מוכנס בן אוליאל פעם נוספת לחדר החקירות, אין לו מושג שבשעות האחרונות כללי המשחק השתנו, חוקריו כבר מצויידים באישור לשימוש במה שמכונה 'אמצעים מיוחדים', כלומר להפעיל נגדו כוח פיזי כדי לאלץ אותו לדבר.
לאחר כמה שעות של שימוש בכוח שכלל בין היתר סטירות, כיפוף ידיים והטיית הגב לאחור, מודה בן אוליאל בהצתת בית משפחת דוואבשה, בכפר דומא, ומתחיל לשחזר באוזני חוקרי השב"כ את ביצוע הפיגוע. […] הוא מוסר לחוקריו פרטי חקירה מוכמנים כמו צבע הגדר שמקיפה את הבית, גובה החלון, מיקום הרשתות והסורגים. החוקרים מתרשמים שעדותו אמינה ונוסעים יחד עם קציני היחידה לפשיעה לאומנית של מחוז שי לשחזר את ההצתה בכפר דומא.
הידיעה, שעוסקת כולה ברצח בדומא, אינה תמימה. בסופה צצה לפתע הפסקה הבאה, מנותקת מכל הקשר: "מנתונים רשמיים של השב"כ עולה כי ישנה ירידה משמעותית בפשיעה לאומנית. אם ב-2015 היו 423 אירועים, ב-2015 ב-2016 ישנם פחות מחצי – 158 אירועים, זאת בין היתר בשל עלייה משמעותית בכמות המעצרים המנהליים שמבצע השב"כ".
מטרת הפסקה ברורה: לפני שאתם קופצים לגבי העינויים והמעצר המנהלי, זכרו שאנחנו מביאים תוצאות. כך, בשם המטרה, נחסם מראש הדיון בלגיטימיות האמצעים, וכמובן שהמחיר נשאר נסתר: כמה אנשים עונו או נעצרו בלי שזה ימנע "אירוע"?
גם בלי מעצר מנהלי: מערכת משפטים ללא בלמים
אולם לפני פסקת ההצטדקות, הטקסט חושף מכלול של רעות חולות, אשר יחד מרוקנות את חזקת החפות ואת עצם הרעיון של הליך הוגן מכל תוכן. מה יש לנו כאן? ראשית, עינויים כשיטה. ושימו לב: לא מדובר על אותם מקרי חירום נדירים שבנדירים, אם לא דמיוניים, בהם ידוע שישנה פצצה מתקתקת, וידוע שהדרך היחידה למנוע את התפוצצותה היא עינויו של פלוני, אלא בעינויים כשיטת חקירה הן למניעה והן לצורך השגת הודאה (ור' כאן ובפרט סעיף 17).
שנית, ההודאה נהנית במשפט שלנו ממעמד מיוחס, מעמד שאין לו שום בסיס אפיסטמולוגי. יתר על כן, גם הניסיון להקנות יתר אמינות להודאות באמצעות "דבר-מה נוסף", כגון מסירת פרטי חקירה מוכמנים לחוקרים, מועדת לטעות. גם חוקרים מנוסים וטהורי-לבב מועדים להטיות ולהסגרת פרטים מוכמנים בדרכים שונות. קשה להעריך את משקל ה"עובדה" שבן אוליאל מסר לחוקריו פרטים כגון צבע הגדר, אולם ככלל אי אפשר לבסס אמינות של הודאה, לא כל שכן הודאה שהושגה באמצעות עינויים, על התרשמות החוקרים – כנה ככל שתהיה.
לדברים הללו צריך להוסיף שבחוק הישראלי אין למעשה כלל של "פירות העץ המורעל", שפוסל ראיות שהושגו בדרכים לא כשרות, את העובדה שהניסיון מלמד ששוטרים או אנשי בטחון שנמצא ששיקרו מעל דוכן העדים לא נענשים על כך, ואת השימוש הנפוץ בראיות חסויות.
השילוב של כל אלה יוצר מערכת שאין בה בלמים, שבנויה להרשיע על בסיס הודאות שהושגו בעינויים, ראיות חסויות, ושקרים. כמעט למותר לציין שמה שנאמר כאן נכון פי שבע כאשר מדובר בנאשמים שהם פלסטינים אזרחי ישראל, ופי שבעים ושבע כאשר מדובר בפלסטינים תושבי השטחים.
ד"ר יובל אילון הוא חבר סגל בפילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן