newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המשפט הישראלי מציג: עינויים, ראיות חסויות והודאות בכוח

בחינת הפרקטיקות בהן עושה מערכת המשפט הישראלי שימוש כאשר היא רוצה להשיג הודאה או ראיה ממחישה עד כמה היא חסרת בלמים, ובנויה כדי להרשיע. הרהורים בעקבות משפט החשודים ברצח בדומא

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: יובל אילון

ככל שהדברים אמורים במעצרים מנהליים, מערכת המשפט אינה יכולה אלא לשמש כחותמת גומי. כאשר השב"כ מכריז על מישהו כמסוכן, היכולת של שופט לקבוע שהוא אינו מסוכן ושניתן לשחררו, שלא לומר האומץ ליטול את הסיכון והאחריות על החלטה לשחרר, כמעט ואינם קיימים. המשחק בנוי כך שהוא מכור.

אולם אם הדיונים במעצרים מנהליים הם פארסה, אפשר היה לחשוב שנתנחם בכך שלפחות כשיש ממש משפט אז הדברים מתנהלים פחות או יותר בסדר. האמנם? פרשת ההצתה בדומא, בה הנאשמים יהודים, חושפת את צורת ההתנהלות.

> דו"ח: 7,000 פלסטינים פתחו את שנת 2017 בכלא הישראלי

מיצג עינויים בשוק מחנה יהודה בירושלים במחאה על עינויי העצורים בחשד לרצח הנורא בדומא (צילום: נתי שוחט, פלאש90)

מיצג עינויים בשוק מחנה יהודה בירושלים במחאה על עינויי העצורים בחשד לרצח הנורא בדומא (צילום: נתי שוחט, פלאש90)

בידיעה באתר חדשות 10 על חשיפת הודאתו של עמירם בן אוליאל בהצתה בדומא ורצח משפחת דוואבשה נכתב:

במשך שבועיים וחצי יושב עמירם בן אוליאל, הנאשם המרכזי ברצח בני משפחת דוואבשה בכפר דומא, בחדרי החקירות של השב"כ ושומר על זכות השתיקה. בשעה 23:53 מוכנס בן אוליאל פעם נוספת לחדר החקירות, אין לו מושג שבשעות האחרונות כללי המשחק השתנו, חוקריו כבר מצויידים באישור לשימוש במה שמכונה 'אמצעים מיוחדים', כלומר להפעיל נגדו כוח פיזי כדי לאלץ אותו לדבר.

לאחר כמה שעות של שימוש בכוח שכלל בין היתר סטירות, כיפוף ידיים והטיית הגב לאחור, מודה בן אוליאל בהצתת בית משפחת דוואבשה, בכפר דומא, ומתחיל לשחזר באוזני חוקרי השב"כ את ביצוע הפיגוע. […] הוא מוסר לחוקריו פרטי חקירה מוכמנים כמו צבע הגדר שמקיפה את הבית, גובה החלון, מיקום הרשתות והסורגים. החוקרים מתרשמים שעדותו אמינה ונוסעים יחד עם קציני היחידה לפשיעה לאומנית של מחוז שי לשחזר את ההצתה בכפר דומא.

הידיעה, שעוסקת כולה ברצח בדומא, אינה תמימה. בסופה צצה לפתע הפסקה הבאה, מנותקת מכל הקשר: "מנתונים רשמיים של השב"כ עולה כי ישנה ירידה משמעותית בפשיעה לאומנית. אם ב-2015 היו 423 אירועים, ב-2015 ב-2016 ישנם פחות מחצי – 158 אירועים, זאת בין היתר בשל עלייה משמעותית בכמות המעצרים המנהליים שמבצע השב"כ".

מטרת הפסקה ברורה: לפני שאתם קופצים לגבי העינויים והמעצר המנהלי, זכרו שאנחנו מביאים תוצאות. כך, בשם המטרה, נחסם מראש הדיון בלגיטימיות האמצעים, וכמובן שהמחיר נשאר נסתר: כמה אנשים עונו או נעצרו בלי שזה ימנע "אירוע"?

גם בלי מעצר מנהלי: מערכת משפטים ללא בלמים

אולם לפני פסקת ההצטדקות, הטקסט חושף מכלול של רעות חולות, אשר יחד מרוקנות את חזקת החפות ואת עצם הרעיון של הליך הוגן מכל תוכן. מה יש לנו כאן? ראשית, עינויים כשיטה. ושימו לב: לא מדובר על אותם מקרי חירום נדירים שבנדירים, אם לא דמיוניים, בהם ידוע שישנה פצצה מתקתקת, וידוע שהדרך היחידה למנוע את התפוצצותה היא עינויו של פלוני, אלא בעינויים כשיטת חקירה הן למניעה והן לצורך השגת הודאה (ור' כאן ובפרט סעיף 17).

שנית, ההודאה נהנית במשפט שלנו ממעמד מיוחס, מעמד שאין לו שום בסיס אפיסטמולוגי. יתר על כן, גם הניסיון להקנות יתר אמינות להודאות באמצעות "דבר-מה נוסף", כגון מסירת פרטי חקירה מוכמנים לחוקרים, מועדת לטעות. גם חוקרים מנוסים וטהורי-לבב מועדים להטיות ולהסגרת פרטים מוכמנים בדרכים שונות. קשה להעריך את משקל ה"עובדה" שבן אוליאל מסר לחוקריו פרטים כגון צבע הגדר, אולם ככלל אי אפשר לבסס אמינות של הודאה, לא כל שכן הודאה שהושגה באמצעות עינויים, על התרשמות החוקרים – כנה ככל שתהיה.

לדברים הללו צריך להוסיף שבחוק הישראלי אין למעשה כלל של "פירות העץ המורעל", שפוסל ראיות שהושגו בדרכים לא כשרות, את העובדה שהניסיון מלמד ששוטרים או אנשי בטחון שנמצא ששיקרו מעל דוכן העדים לא נענשים על כך, ואת השימוש הנפוץ בראיות חסויות.

השילוב של כל אלה יוצר מערכת שאין בה בלמים, שבנויה להרשיע על בסיס הודאות שהושגו בעינויים, ראיות חסויות, ושקרים. כמעט למותר לציין שמה שנאמר כאן נכון פי שבע כאשר מדובר בנאשמים שהם פלסטינים אזרחי ישראל, ופי שבעים ושבע כאשר מדובר בפלסטינים תושבי השטחים.

ד"ר יובל אילון הוא חבר סגל בפילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה.

> דילמת האסיר הפלסטיני: לחפש צדק בבית המשפט של הכובש?

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

ככל שהתלמידים עולים בכיתות מהיסודי לעל-תיכוני, רמת השיעמום שלהם עולה (צילום אילוסטרציה: college degrees 360)

משעמם לתלמידים בבתי הספר - ולמשרד החינוך לא איכפת

כבר יותר מעשור מראות תוצאות מבחני פיז"ה כי רק שליש מהתלמידים בתיכון נהנים ממה שהם לומדים או שהלימודים מעוררים בהם סקרנות. הבעיה מוכרת וגם הוצעו לה פתרונות, אבל את משרד החינוך כנראה משעמם לטפל בה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf