newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הציונות איננה ולא יכולה להיות "תור הזהב" של המזרחים בישראל

מקימי "תור הזהב", ביניהם פעילים בולטים ורבי זכויות, מדברים על תנועה חדשה, ייחודית ואמיצה שבאה לעשות דברים אחרת. אך בהתעלמות שלהם מההיסטוריה של המאבק המזרחי בישראל ומחלקם של המזרחים בכיבוש הם קרובים יותר ללפיד ולהרצוג מאשר למהפכה המזרחית המבוקשת

מאת:

כותבת אורחת: תמר בן דוד

המאבק המזרחי צבר כוחות. לא הרבה זמן עבר, ונראה שהמון השתנה מאז "האליטות החדשות". השיח סביב הסללה, פריפריה ומעמדות מוכר ומדובר גם על-ידי אשכנזים, פוליטיקאים מודעים לכוח שיש לנו (אלה שלא משלמים את המחיר), והנה הגיע השלב המתבקש – קמה תנועה שמבקשת להעביר את זה למישור הפוליטי – "תור הזהב". מנהיגיה החלוצים של התנועה מבהירים בכל הזדמנות: זוהי תנועה חדשה, ייחודית ואמיצה שבאה לעשות דברים אחרת.

מובילי התנועה, כפי שמצהירים בעצמם, התאכזבו מהמפלגות הישנות. בבחירות האחרונות הם הצביעו ש"ס, ליכוד וישראל-ביתנו, והיום הם הבינו שמשם לא תגיע הישועה. הם, לעומתם, לא פונים רק לציבור החרדי, ואינם נכנעים לדיכוטומיה בין שמאל לימין. הם משדרים אותנטיות ואכפתיות אמיתית, ובצדק: כרמן אלמקייס היא פעילה מזרחית משמעותית ומשפיעה, ורועי חסן הוא בין המשוררים הבולטים של השנים האחרונות, ששיריו נתנו רוח מחודשת וחיה למאבק.

כתבת החשיפה של "תור הזהב" בערוץ 10:

ועדיין, לא יכול להיות שהמאבק המזרחי עודנו תקוע בלופ אינסופי של תחייה מחודשת. בדומה לסדרת הרשת "נביאים", גם ב"תור הזהב" כמעט ואין הכרה בהיסטוריה של המאבק המזרחי, והיסודות העמוקים שלו כגון צדק חברתי, שוויון, התנגדות לגזענות וקבלת היהדות כמסורת, מוצגים כרעיונות חדשניים, מקוריים וייחודיים לתנועה. אם הפעם התרבות שלנו קמה לתחייה, סוף-כל-סוף, מה קרה לפעמים הקודמות? איפה מאיר בוזגלו, ואיפה ואדי סאליב?

ללא נראטיב היסטורי מזרחי, קל להמשך לברירת המחדל הציונית, ונוצרת לה מעין בלילה בדמות "הציונות המזרחית" – ודווקא היא מתוארת לאורכה ולרוחבה (באתר התנועה), כבעלת שורשים והיסטוריה ענפה. ציונות זו מכירה בפשעים כנגד המזרחים בישראל – הגזזת, חטיפות הילדים, המעברות, העוני והמחיקה התרבותית – חלקים מרכזיים בשמירה על העליונות האשכנזית. לעומת זאת, השמירה על העליונות היהודית בדמות הכיבוש, הנישול, ההפצצות והדמוניזציה – אין לה שום אזכור, ובציונות כמו בציונות, הקולוניאליזם חוגג.

על צלחת חומוס

בכתבת החשיפה בערוץ 10, עומד בניהו שם-טוב, שפרש מש"ס לטובת תור הזהב, ומסביר ש"על צלחת חומוס היה אפשר לסגור את הכל – עם ערבים צריך לדבר בערבית". מסתבר שמושגים כמו משא ומתן, פוליטיקה ואסטרטגיה הם מושגים זרים לעם הפלסטיני. כל מה שצריך זה לאכול קצת חומוס, ויאללה סולחה! אז זהו, שלא. עד שלא נכיר, כמזרחים, בכאב הפלסטיני, בנראטיב שלו ובדרישות הלגיטימיות של העם הזה לצדק, לא נהיה שונים בשום צורה מבעלי הכוח האשכנזים שנכשלו בהסכמי השלום שלהם. אנחנו, כמזרחים, הסתפקנו בפירורי הלחם שזרקה לנו הציונות, ובתמורה לקחנו חלק בדיכוי של הפלסטינים, והיום רגלנו שקועה עמוק בבוץ הציוני. ציונות מזרחית, כך יוצא, זה לסרב להתבייש במוצא שלך אחרי שחווית גזענות על בשרך, ובו-בזמן לאמץ הסתכלות גזענית על מי שנמצא תחתיך בשרשרת המזון הציונית, בשם "מיתון" ו"פרגמטיות", המאפיינים את יהדות המזרח על-פי התנועה.

תנועת "תור הזהב" מציגה עצמה כהבטחה חדשה עם אופק בהיר, אך ההתנערות שלה מהתמקמות על המפה הפוליטית של שמאל וימין מחשידה בדמיון שלה ללפיד, בוז'י, כחלון ו"ארץ חדשה" (זוכרים?); הניסיון להמציא עצמה מחדש תוך השתייכות לציונות מוחק היסטוריה של מאבק מזרחי אנטי-ממסדי ובמקום זאת עסוק בלהוכיח כי "גם לנו יש חלוצים", ושיתוף הפעולה הזה מוביל בקלות להתעלמות מהכיבוש ומהאחריות שלנו לסיימו. אין ספק שחברי התנועה בעלי כוונות טובות, ומהיכרות עם פועלם של אלמקייס וחסן מדובר גם בעבודת קודש, אך זו אינה הדרך.

תור הזהב היה עידן של שגשוג תרבותי יהודי תחת שלטון מוסלמי, בזכות קשרים הדדיים ושערים פתוחים לרווחה בין התרבויות. הציונות, לעומת זו, היא זו שהביאה עלינו את הגזזת. עלינו לבחור.

תמר בן דוד היא אשה קווירית ירושלמית, יהודיה ומזרחית

> גישה אחרת: תור הזהב מדברים מזרח תיכון חדש במלים חדשות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf