newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בתי הספר צריכים ללמוד ממחנות הקיץ איך מחנכים לאזרחות

השיטה הצופית היא חינוך לאזרחות באמצעות קבוצה קטנה ומשימת משחק. זה קורה בהצלחה מרובה כבר מאה שנים, ללא הטפה ומרות וללא ספרים והרצאות

מאת:

בשבועות אלה מתקיימים ברחבי הארץ מחנות הקיץ של תנועות הנוער הצופיות. הגדולה שבהן היא תנועת הצופים, אולם גם תנועות אחרות אימצו בהיווסדן את הצופיות כדרך חינוכית: השומר הצעיר, המכבי הצעיר, האיחוד החקלאי ובמידה חלקית גם תנועות נוספות. מחנות הקיץ הם יישום קולע לשיטת החינוך הצופי. במשפט אחד: חינוך לאזרחות באמצעות קבוצה קטנה ומשימת משחק. הרעיון הפשוט והמקסים הזה זכה להצלחה אדירה כאשר נהגה לראשונה בשנת 1907, והוא מלהיב צעירים רבים ברחבי העולם גם כיום. הנה לפניכם פוסט חיובי על הדרך המוצלחת לחינוך לאזרחות.

רעיון שצמח בצבא: חינוך מעצב מול חינוך מאפשר

בראשית המאה ה-17 עלה לגדולה צבא ארצות השפלה (הולנד) בזכות כמה חידושים, שאחד מהם נגע לשיטת האימון. שדה הקרב מתאפיין בכאוס ובלחץ, דבר שפגע ביכולת התפקוד של החיילים. כדי להתגבר על כך, בחרו בצבא הולנד של אז לאמן את החיילים לתפקד באופן אוטומטי כמכונות. הם פירקו כל פעולה צבאית למספר רב של פעולות קטנות, ותרגלו את החיילים בביצוע סדר הפעולות. כך למשל ירי ברובה פורק לפעולות כגון הרם רובה, החזק מחסנית, הכנס מחסנית, דרוך בריח וכך הלאה. התרגול האין סופי של סדר הפעולות הקטנות, שיפר את התפקוד של החיילים בקרב, והוא נהוג עד היום בכל צבאות העולם.

> הסיפורים האישיים מאחורי נישואי הקטינות בעזה

קבוצה קטנה ומשימת משחק, מחנה קיץ השומר הצעיר, קיץ 2016 (צילום: גיל גרטל)

קבוצה קטנה ומשימת משחק, מחנה קיץ השומר הצעיר, קיץ 2016 (צילום: גיל גרטל)

בשלהי המאה ה-19 הגה רוברט באדן פאול, אז גנרל בצבא בריטניה, רעיון הפוך בתכלית. הוא טען שצריך לתרגל את החיילים להגיב בהתאם לתנאים המשתנים בשדה הקרב, ולא להכינם רק למהלך אחד, שתוכנן מראש. כלומר, על החיילים להיות מאומנים בניתוח המצב שאליו נקלעו, בהערכה של התגובות האפשרויות, בבחירה של התגובה הראויה ובביצוע הפעולה שנבחרה.

ברוח זאת קבע באדן פאול את הסיסמה: הֶיה נכון (Be Prepared), שניתן לייחס לה מספר משמעויות: מוכן במובן "מסכים" לקבל על עצמך את האחריות לפעול; מוכן במובן "ערני" או "דרוך", לשים לב למה שקורה ולהגיב לדברים; ומוכן במובן "מיומן" או "מוכשר" לבצע את מה שנדרש לבצע.

כבסיס לתכנית האימון בחר באדן פאול בתפקיד הצבאי שנקרא "צופה". חיילים אלה נשלחו אל קווי החזית על מנת לספק מידע עדכני אודות כוחות האויב ותנועותיו. לשם כך היה עליהם לנווט את דרכם, להתגבר על מכשולי הטבע, לפעול כך שלא יתגלו, להפיק מידע מתוך התצפיות ולחזור לבסיסם בשלום. בתוך כך הם דאגו לעצמם למזון, שתייה, מחסות לינה וטיפול רפואי. הצופים נדרשו במהות תפקידם להתמודד עם הבלתי צפוי, ולכן בחר באדן פאול בתפקיד הצבאי הזה כבסיס להכשרתם של כל החיילים, ללא קשר לתפקידם בצבא. את תכניתו להכשרת חיילים ניסח בשנת 1899 בספר "עזרה לצופיות".

אפשר לומר כי החינוך הצבאי שנהגה בהולנד נועד לכפות על החייל דרך התנהגות אחידה וקבועה מראש, ולעצבו על פי מודל של דמות בוגר מושלם. לעומת זאת החינוך הצבאי שהגה באדן פאול הוא חינוך שמקנה כלים לשיקול דעת, ומאפשר מעורבות, יצירתיות ויוזמה. חינוך שמותיר מקום ליחיד להביא את עצמו לידי ביטוי. האנלוגיה למערכת החינוך של ילדינו ברורה, אני מניח.

> ללמד עברית כדי שהתלמידים יוכלו לקרוא את הזימון ל"חולות"

קבוצה קטנה ומשימת משחק, מחנה קיץ הצופים, קיץ 2016 (צילום: גיל גרטל)

קבוצה קטנה ומשימת משחק, מחנה קיץ הצופים, קיץ 2016 (צילום: גיל גרטל)

הצופיות כבית ספר לאזרחות

בשנת 1906 סיים באדן פאול את שירותו הצבאי וחזר לאנגליה. הוא מצא שחוברת ההדרכה הצבאית שכתב הופצה בקרב מחנכים ושימשה אותם לארגון משחקי צופיות לבני הנוער. בשנת 1907 ערך באדן פאול מחנה צופי לקבוצה של 22 נערים, זהו מחנה הקיץ הראשון, ובעקבותיו שיכתב את ספרו הצבאי תוך התאמה לחינוך אזרחי. הספר, משנת 1908, נקרא: "צופיות לבני הנעורים – ספר כיס של הוראות לאזרחות הטובה באמצעות מיומנויות השדה".

בעת ההסבה של תכנית האימון הצבאית לתכנית חינוכית לילדים שינה באדן פאול את המטרה, אך לא את השיטה. באדן פאול הבין שתרגילי הצופיות מתאימים לאימון הילדים להיות "מוכנים" לתפקידם כאזרחים בחברה. וביתר פירוט: להכיר בכך שיש להם אחריות ותפקיד במסגרת החברה שבה הם חיים, להיות ערניים למה שקורה סביבם, לזהות את האמצעים העומדים לרשותם, לבחור בדרך הפעולה המתאימה ולבצע את מה שראוי לבצע. הוא כתב:

הצופיות, בתמצית, היא בית ספר לאזרחות באמצעות מיומנויות שדה. […] המטרה של האימון בצופיות היא להחליף את העצמי בשירות החברתי, להפוך כל אחד מהנערים ליעיל, מבחינה פיזית ונפשית, כשהכוונה היא להשתמש ביעילות זו לשירות הקהילה. אינני מתכוון בכך רק לשירות בצבא; אלא אני מתכוון לרעיון של שירות למען עמיתיהם בני האדם.

קבוצה קטנה ומשימת משחק, מחנה קיץ האיחוד החקלאי, קיץ 2016 (צילום: רקפת הימן זהבי)

קבוצה קטנה ומשימת משחק, מחנה קיץ האיחוד החקלאי, קיץ 2016 (צילום: רקפת הימן זהבי)

הקבוצה הקטנה ומשימת המשחק

תכנית ההדרכה הצופית, כפי שנוסחה בידי באדן פאול, כוללת שני מרכיבים פשוטים להפעלה, והם הקבוצה והמשחק.

בקבוצה הצופית יש מספר קטן של חברים, וזאת כדי שכל אחת ואחד מחברי הקבוצה יוכל להביא את עצמו לביטוי. בקבוצה הקטנה כל חניך נדרש לתפקיד כלשהו, ובדרך זאת הוא מתרגל לכך שיש לו מקום ואחריות. זה קורה בדרך טבעית, שכן הקבוצה תתקשה לתפקד ללא הירתמות של כל אחת ואחד מהחברים. הקבוצה היא רב-גילאית והטרוגנית, כדי לאפשר מפגש בין שונים, כך שלכל אחד מחבריה תהייה תרומה ייחודית. למעשה, הקבוצה היא זעיר-אנפין של החברה הבוגרת. הרעיון הוא שהצעיר יתאמן בפעילות הקבוצתית, כך שבעתיד, כבוגר, יעתיק התנהגות זו למסגרת החברה הבוגרת.

המרכיב השני הוא המשימה המשחקית. המשחק הצופי נועד להעמיד את היחיד, במסגרת קבוצתו, במשימות שונות. במקור היו אלו משימות שדה, אולם ניתן לבחור בכל משימה המעמידה אתגר בפני הקבוצה. הדגש אינו בלימוד התוכן של המשחק, למשל, כיצד להקים מחנה, אלא דווקא בהליך פתרון הבעיות שנוקטים הצופים בשעת התמודדות עם אתגר המשחק. במהלך המשחק הם מתרגלים את כל הקשור בלהיות נכונים: לשים לב למה שקורה, להכיר בכך שיש לך תפקיד, לבחור פעולה ולבצע אותה.

שילוב תכנים אזרחיים, מחנה קיץ המכבי הצעיר, קיץ 2016 (צילום רקפת הימן זהבי)

שילוב תכנים אזרחיים, מחנה קיץ המכבי הצעיר, קיץ 2016 (צילום רקפת הימן זהבי)

מחנות קיץ לכל הילדים ובכל השנה

במערכת החינוך מלמדים אזרחות באמצעות קריאה של ספרים והקשבה לדברי הסבר של מבוגרים. זהו חטא היוהרה לחשוב שכך בני אדם מתחנכים. החינוך האזרחי, לשיטתו של באדן פאול, מתנהל מתוך פעולה, שבה מתרגל היחיד את כישוריו החברתיים. אין כאן הטפה מכוח המרות של שר החינוך. הנערים והנערות עצמם, מתוך התנסות קבוצתית-משחקית, מטפחים את ערכם העצמי ואת נכונותם לפעול למען החברה.

> חיפה מפריטה את הכרמלית, העובדים והנוסעים ישלמו את המחיר

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

"המקצועות ההומניים מפגישים את התלמידים עם עולם הרוח האנושית". ספריית האוניברסיטה העברית (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

מי חוסם את לימודי ההומניסטיקה במערכת החינוך בישראל?

רמת העניין של התלמידים הישראליים במדעי הרוח עומד ביחס הפוך למספר שעות הלימוד המוקדשות להם בבתי הספר, ולחשיבותם. המכשול המרכזי הוא התמקדות מוגזמת בידע הדיסציפלינרי, במקום בחוויית הלימודים עצמה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf