הפגנה וירטואלית נגד רצח נשים בחברה הערבית

הרשת בערבית לא בדיוק געשה ורעשה השבוע כמנהגה עם הפצת סרטוני החיסול בשידור חי. החיסול הזה עבר בשקט. גם בתקשורת העברית וגם ברשתות החברתיות לקח כמה ימים עד שהדיון התעורר.

זה קרה ביום רביעי אחר הצהרים, באמצע רחוב שהיה אמור להיות ריק מבני אדם, שנמצאים בהסגר בעיר אום אל פחם. בכניסה לסופרמרקט ברחוב הראשי היו הרבה עוברי אורח ולקוחות שהצטיידו למתקפת הקורונה.

פתאום נשמע צרור יריות. צעקות – "תירה בה עוד". הפוגה. גבר ברקע צועק לעבר אמא שלו "תיכנסי פנימה אמא". ועוד צרור נורה מטווח אפס למכונית בכביש.

מיד שלחו את התמונה והשם של האישה השלישית ששלמה בחייה על האלימות המגדרית בחברה הערבית השנה. זו האישה החמישית שנרצחה בישראל והקורבן השישי של אלימות גברית רצחנית, אם נכניס לסטטיסטיקת הדם את התינוקת בת 10 החודשים שאביה דקר אותה ופצע את אמה ואחותה בחודש שעבר.

זמזם מחאמיד מאום אל פחם, בת 19, היתה צעירה מלאת חיים וחן, שככל הנראה עזבה את ביתה לפני שנתיים וניסתה לשרוד בעיר הגדולה חיפה. כמה ימים אחרי הרצח התחילו תמונות וסרטוני האינסטגרם לזלוג לרשת. הודעות קוליות שלה לחברות וחברים, תמונות של צעירה ססגונית שאהבה את עצמה, את השיער הצבעוני שלה ואת החברים ברשת.

זמזם, לפי כל מרכיבי הסיפור של קטינה שבורחת מבית שמרני וכנראה לא ממש מכיל, נקלעה למצוקה כמו אלפי הנערות שמשפחתם הפנתה להן עורף. מערכת החינוך לא הצילה אותה, וגם לא מערכת הרווחה. היא נאלצה לשרוד לבד בעולם אכזרי במיוחד לנערות ערביות בודדות.

כתב לי עיתונאי אחד באתר זוטר: "אני נגד הרצח, את יודעת, אבל ראית איך היא מדברת? מתלבשת? נכנסת לפייסבוק שלה? כל צעירי אום אל פחם אצלה חברים".

באותו לילה לא היה לי כוח להתמודד עם מבול ההערות השוביניסטיות, הפטריארכליות, המדכאות, שהאשימו את זמזם ברצח שלה ורמזו באופן גס שזה סופה של מי שיוצאת מחסות המשפחה.

ככל הנראה, משפחתה של זמזם מסרה לה כי סלחה לה והיא חייבת לחזור הביתה בגלל הקורונה. תחשבו על ילדה בודדה בזמן שכולנו מתכרבלים בבתים החמימים שלנו עם בני המשפחה בזמן המשבר העולמי הזה. כל נערה רוצה הביתה. היא האמינה להם וחזרה לחיק המשפחה, וכך זה נגמר.

כמה נערות ונערים נפגעו מהאנשים הכי קרובים ללבם, ממי שהיה אמור להגן לתמוך לחבק ולעזור, ובצל האלימות והאימה העוני הדיכוי ברחו? כמה בני נוער יש ברחוב היום, כאלה שנמצאים במעגלי הפשע הסמים והניצול המיני והאלימות?

צעירים כאלה לא ימצאו את סופם כמו אלה שנורו בידי אב אח או דוד שכבודו נפגע. גזר דין מוות מיועד רק לנשים שהעזו לברוח על נפשן, ולעולם לא נדע ממה הן ברחו ואיזה סודות ילכו אתן לקבר.

הרשת האשימה את צבע השיער של זמזם, את העגיל בבטן ואת השמועות שהיא המירה את דתה, כל אחד מחיצי האשמת הקורבן בחר לעצמו תירוץ אחר.

זמזם, כאמור, אינה לא הקורבן הראשון של השנה ולצערי לא האחרון. לפני כמה שבועות נרצחה נסרין ג'בארה מטייבה, אמא לחמשה ילדים קטנים, גם היא נורתה למוות באמצע הרחוב. והשנה הארורה הזאת נפתחה עם הרצח של חדיג'ה אבו סבית מערערה שבנגב, אמא לשלושה, חסרת מעמד, אישה שנייה לגבר שנחנקה למוות בידי "אלמונים".

עשרות ניסיונות רצח, דקירה, חניקה, אלימות ואיומים ברצח מרחפים מעל הערים והכפרים שלנו, בזמן שתשומת הלב העולמית נמצאת במקום אחר.

הנשים האלה לא נרצחו על ידי נגיף הקורונה. והתקופה הזאת אף מגבירה את הצורך במאבק באלימות ובדיכוי שחוות הנשים חוות. ההסתגרות בבתים הפכו את חייהן של נשים וצעירות רבות לגיהנום בלתי נסבל. נשים נושאות נטל כבד במיוחד בנסיבות החיים הקשות שאתן מתמודד העולם כיום, והן משלמות מחיר גבוה, חלקן אף בחייהן.

לכן החלטנו – אקטיביסטיות פמיניסטיות מרחבי הארץ – להמשיך את המאבק נגד כל סוגי האלימות והדיכוי. המסע שלנו לחופש ולחיים ממשיך מהעבודה, מהרחובות וגם מהבית. מצב החירום לא ימנע מאתנו להפגין ולהתקומם נגד השוביניזם, הפשע, וכאוס הנשק. במיוחד לנוכח ההסתה המתמידה נגד עבודתנו והפעילות שלנו בארגוני הנשים.

אנו עדיין נאחזות בחיים, כי מגיע לנו לחיות. כי וירוס האלימות עדיין משתולל. ואנחנו צריכות אתכם לצדנו בימים קשים אלה.

הנחיות להשתתפות במחאה נגד רצח הנשים:

משנים את הפרופיל לאחת התמונות שלמטה.

מכינים מסיכה עם איקס אדום או נייר שכתוב עליו "וירוס רצח הנשים לא נעצר". אפשר להכין סיסמאות אחרות לבני/ות המשפחה

ב-17:00 בדיוק פותחים שידור לייב בפייסבוק ובאינסטגרם לשתי דקות עם השלט או המסכה

משתפים בדף המחאה עם האשטג #ווירוס_רצח_הנשים_לא_נעצר

קישור לאירוע כאן

תרומה מאובטחת כאן