העתירות נגד חוק רדיפת המורים משלימות זו את זו, לא מתחרות
העתירה שהגשנו מתמקדת בחופש הביטוי כערך כללי ואוניברסלי, לתועלת כל קבוצות המיעוט, ולא בנימוק הגזעני. אין מדובר בטענות סותרות, ודי בכך שרק חלקן יתקבלו כדי ששתי הקבוצות העותרות יבואו על סיפוקן. תגובה לגיל גרטל
לא צפוי להבדיל בין ערבים ל"שמאלנים". שר החינוך, יואב קיש, בבית ספר בירושלים, ב-1 בספטמבר 2024 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)
במידה מסוימת של צדק אפסיטמולוגי, צודק גיל גרטל במאמרו על שתי העתירות לבג"ץ נגד חוק הרדיפה על התבטאויות מורות ומורים, כשהוא טוען שכל דובר מדבר מ"פוזיציה" והגמל אינו יכול לראות את דבשתו; ובלשונו: "הפער בין העתירות מדגים עד כמה רחוקים היהודים מהבנת נקודת המבט של הערבים, אפילו הנאורים, הליברליים והאקטיבסטים ביותר מבין אנשי החינוך היהודים".
המאמר משווה בין תוכן העתירה שהגשנו לבג"ץ בשם 55 נשות ואנשי חינוך, רובם – אך לא כולם – יהודים, כנגד החוק לפיטורי מורים עקב הזדהות עם טרור, לעומת תוכנה של עתירה שהוגשה לאחר מכן נגד אותו חוק, על ידי מרכז עדאלה וארגונים נוספים.
לעמדת גרטל, בעוד העתירה שהגשנו התמקדה בחופש הביטוי כערך ליברלי כללי, העתירה השנייה חידדה את הנימוק הגזעני, שלפיו החוק נועד לפגוע במישרין באנשי החינוך הערבים. בניכוי הפער האפסיטמולוגי המובנה, אנו סבורים שמדובר בטיעון מתחכם אבל בעייתי, שאינו מדויק עובדתית. מדובר בעתירות משלימות בטיעוניהן, שאין ביניהן כל סתירה.
ראשית, לגופו של עניין, צוין מפורשות בעתירה שהגשנו גם עניינם המוקשה של אנשי החינוך הערבים. כך, בין היתר, בסעיף 11: "הבעיה הנ"ל חמורה במיוחד נוכח היותה של השפה הערבית שפתם של כחמישית מאזרחי ישראל, ואולם שפה שאינה שגורה בפי חלק ניכר משאר האזרחים, באופן שעלול להביא לאי הבנות ולפרשנות מוטעית של ביטויים או אמירות דתיות שיתפסו על ידי הדרג הפוליטי"; ובסעיף 132: "תכליתו של החוק היה לייצר אוירה מרתיעה בחינוך בישראל בכלל ובמיוחד בחינוך במגזר הערבי, ומשטר של השתקה וסתימת פיות פוליטי"; וכן סעיפים 149 ועוד, שבהם עמדנו מפורשות על הפגיעה הקשה במיוחד באנשי החינוך הערבים: "יש חשש לפגיעה מיוחדת בזכויות מיעוטים בישראל ולהשתקה מוגברת, ובכך לפגיעה נוספת בדמוקרטיה שחופש הביטוי הוא ציפור הנפש שלה".
שנית, החוק מעמיד גם את עובדי ההוראה היהודים, כעמיתיהם הערבים, בפני פוליטיזציה של המקצוע, סתימת פיות וענישה לא מידתית. החוק עצמו אינו מבחין בין יהודים לערבים. מאיר ברוכין ועופר שור הם מורים יהודים שפוטרו מעבודותיהם בשל עמדותיהם. כך גם ביחס למורים יהודים נוספים, שסולקו מעבודתם, לעיתים גם ללא הליך משפטי ובלא קשר לדתם, ולעיתים לאחר מסע רדיפה אכזרי שנוהל נגדם.
אם מישהו חושב ששר החינוך, יואב קיש, יבדיל בין ערבים לבין "שמאלנים", הוא מוזמן לעיין בהגות הימין הפשיסטי, שרואה ביהודים ש"משתפים פעולה" עם הערבים כמזיקים יותר מאשר ערבים שנולדו כאלה. דומה הדבר לריב אפשרי בין יהודים לבין הומואים בגרמניה הנאצית – מי שווה יותר. החדשות הרעות ששתי הקבוצות נרדפות גם יחד, ביחד ולחוד.
שלישית, אין מדובר בטענות סותרות, אלא בטענות מתווספות ומשלימות. לגיטימי שכל קבוצה תייחד את דבריה למה שהיא עצמה חווה. במבחן התוצאה, די בכך שרק חלק מהטענות יתקבלו כדי ששתי הקבוצות העותרות יבואו על סיפוקן. אפשר להאיר סוגיה מסוימת מהיבטים שונים.
כך, למשל, אנחנו, כבאי הכוח של העתירה הראשונה – שהוגשה על ידי קבוצה גדולה של מורות ומורים, ערבים ויהודים – המומחים בתחום דיני העבודה, הארנו את הסוגיות בעיניים מקצועיות מתחום חופש ההתארגנות ומשפט העבודה הקיבוצי, דבר שלא נעשה למשל בעתירה המקבילה.
דווקא הדגשת האופי האוניברסלי של הטיעון – חופש הביטוי, חירות המחקר, זכויות התלמידים לידע – מבטיח כי הזכות תינתן באופן גורף לכל הקבוצות והמיעוטים, גם אם וכאשר הקבוצה הערבית תהיה הרוב במדינה. שיח באמצעות טיעונים של קבוצת מיעוט אחת חוטא ליתר הקבוצות המופלות. השתקה היא השתקה היא השתקה, ועל כן טיעונינו בעתירה הם יותר "אוניברסליים". הדגש בעתירתנו הינו על כינון תרבות דמוקרטית כמרחב להתדיינות ציבורית חופשית, בלתי אלימה ובלתי משתיקה או מדירה.
נוסיף ונספר כי עם פרסום קול קורא להצטרפות אנשי חינוך לעתירתנו, אכן קיווינו שיצטרפו יותר עותרים ערבים, ואולם הדבר לא קרה בהיקפים שלהם קיווינו, ורק מורה ערבייה אחת אמיצה הצטרפה לעתירה שהגשנו. אמת, אנו סבורים שהחוק עלול לפגוע ביתר קלות במורים ערבים, וייתכן בהחלט שזו מטרתו העיקרית, אבל לא רק. בענייני אפליה, המבחן המשפטי אינו מבחן הכוונה אלא מבחן התוצאה, וכאמור – החוק עצמו אינו מבדיל בין יהודים לבין ערבים.
אנו מברכים על העתירה השנייה שהוגשה, וחושבים שנימוקיה חשובים מאוד ואינם סותרים את אלה שלנו. נימוקינו בעתירה היו למען חופש הביטוי באשר הוא ולתועלת כל קבוצות המיעוט, לאו דווקא הערבים. עם זאת, אנו בהחלט מסכימים כי אחת מתכליות החוק היא גזענות לשמה, וכי ראוי שהדבר מצא ביטוי מפורש ומדויק בעתירה שהוגשה על ידי עדאלה וגורמים נוספים.
ד"ר עמית גורביץ' וד"ר מורן סבוראי הם עורכי הדין המייצגים 55 אנשי חינוך בעתירת בג"צ 52884-11-24
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
