העציר המינהלי גוסס, והמדינה לא יורדת מהעץ

עתירה דחופה נוספת לשחרורו של מאהר אלאח'רס, השובת רעב כבר 77 יום, הסתיימה ללא תוצאות. באולם התברר שוב כי למדינה שמורה הזכות לעצור אדם ולהחזיקו עד קץ הימים בלי משפט או יכולת הגנה, ואילו לעציר שמורה הזכות להרעיב את עצמו למוות במחאה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

מול אולם ריק למחצה דן הבוקר (שני) בג"ץ בהרכב של שלושה שופטים – יעל וילנר, נעם סולברג ומני מזוז – בעתירה דחופה נוספת לשחרורו של העציר המינהלי מאהר אלאח'רס, השובת רעב זה היום ה-77, מאז מעצרו.

בסיום הדיון, חזרו השופטים על ההצעה כי אלאח'רס יפסיק את שביתת הרעב שלו וישוחרר ב-26 בנובמבר. אלאח'רס דחה את הצעת בית המשפט.

שובת הרעב מאהר אלאח׳רס בבית החולים קפלן (צילום: שיחה מקומית)

שובת הרעב מאהר אלאח'רס בבית החולים קפלן (צילום: שיחה מקומית)

מגבלות הקורונה, עשה רושם, היו סיבה חלקית בלבד לנוכחות הדלה באולם, שהסתכמה בשלושת חברי הכנסת של הרשימה המשותפת – אחמד טיבי, אוסאמה סעדי ויוסף ג'בארין, וכמה פעילות פוליטיות שהגיעו בסולידריות עם אלאח'רס. גם נוכחות תקשורתית לא היתה שם. ישבתי לבד ביציע התקשורת.

גורלו של פלסטיני שחייו אוזלים לאטם במחאה על שלילת חירותו – מבלי שייאמר לו במה הוא חשוד, מבלי שיוגש נגדו כתב אישום ומבלי שתינתן לו האפשרות להגן על עצמו – אינו מעניין את הציבור הישראלי.

אלאח'רס, בן 49, אב לשישה ילדים מהכפר סילת אלדאהר, נעצר ב-28 ביולי. ב-7 באוגוסט הוטל עליו מעצר מינהלי למשך ארבעה חודשים, בטענה כי הוא "פעיל בולט בג'יהאד האסלאמי", טענה שאלאח'רס מכחיש מכל וכל.

הוא פתח בשביתת רעב ביום מעצרו, ומאושפז בבית החולים קפלן מאז 6 בספטמבר, בעקבות הידרדרות חמורה במצבו. בחודש שעבר הקפיא בג"ץ את מעצרו משום מצבו הבריאותי, אך אח'רס ממשיך לשבות בדרישה שהמעצר יבוטל.

לפני כשלושה שבועות, בעקבות עתירה שהגיש אלאח'רס, החליטו שופטי בית המשפט העליון עמית, מינץ וגרוסקופף, כי לאור מצבו הבריאותי הקשה יש להתלות את מעצרו המינהלי ולאפשר לו לקבל טיפול רפואי בבית החולים.

אלאח'רס מסרב לשבור את שביתת הרעב שלו עד אשר ישוחרר מהמעצר המינהלי, ומסרב גם לטיפול רפואי. ב-1 באוקטובר התקיים דיון בעתירה דחופה נוספת שהגישה עורכת דינו, אחלאם חדאד.

donate

העתירה נדחתה על סמך סרטון שלטענת השב"כ פירסם אלאח'רס יום לאחר הקפאת מעצרו ממיטתו בבית החולים, בו הוא כביכול מתגאה בהשתייכותו לג'יהאד האיסלאמי. ואולם כפי שפירסמה הגר שיזף ב"הארץ", אחרי שתמללו ותרגמו את דבריו בסרטון נמצא שטענות השב"כ היו שקריות וכי הוא לא אמר שם את מה שייחסו לו. אלא שזה היה מאוחר מדי. פסק הדין של בית המשפט בעתירה כבר ניתן.

כיוון שהדיון הבוקר הוא השלישי בעניינו של אלאח'רס בתוך פרק זמן קצר יחסית, השופט סולברג תוהה מה השתנה שמצדיק כעת דיון נוסף, "הרי לפני ימים אחדים הופעתם בדיוק עם אותן עובדות בפני הרכב אחר".

"המפתחות לבריאותו נתונים בידיו"

די במשפט הזה לבדו כדי להבהיר את עומק הפער בין בית המשפט לבין באת כוחו של אלאח'רס: מבחינת סולברג, מכיוון שהעובדות המשפטיות לא השתנו מאז הדיון האחרון הרי שהמצב נותר בעינו. מבחינת עורכת הדין חדאד, המצב השתנה באופן דרמטי שכן מרשה נכנס ליום ה-77 של שביתת הרעב שלו ומתקרב בצעדי ענק אל מותו.

היא שוטחת בפני בית המשפט מבואות מהספרות הרפואית על מצבו של אדם לאחר הרעבה כה ממושכת. "הוא בסכנת מוות פתאומי שיכול להגיע בכל רגע עכשיו".

שוב מזכירה חדאד לבית המשפט על מה שובת רעב אלאח'רס: "הוא שובת רעב נגד המעצר המינהלי, שבו האסיר ועורך דינו מאבדים כל כלי להגן עליו. אין לנו גישה למידע החסוי, אין אפשרות לחקירה נגדית של מוסר המידע, של המקורות.

"האיש לא זוכה למשפט. הוא אומר שהוא חף מפשע ולא קשור לכלום. 'תראו לי ראיה אחת שעברתי על החוק ואז תשפטו אותי'. אני מבקשת מכם לתת מענה לאיש, אף אחד מאתנו לא רוצה שהוא ימות, כבר נגרם לו נזק בלתי הפיך".

חדאד גם מזכירה את אותו סרטון "חסוי", שאחר כך התברר שהופץ ברשתות והיה גלוי לחלוטין, שעליו הסתמכה החלטת בית המשפט מ-1 באוקטובר.

עורכת דינו של מאהר אלאח'רס, אחלאם חדאד, עם חברי הכנסת אחמד טיבי, אוסאמה סעדי ויוסף ג'בארין, בבית המשפט העליון, ב-12 באוקטובר 2020 (צילום: אורלי נוי)

עורכת דינו של מאהר אלאח'רס, אחלאם חדאד, עם חברי הכנסת אחמד טיבי, אוסאמה סעדי ויוסף ג'בארין, בבית המשפט העליון, ב-12 באוקטובר 2020 (צילום: אורלי נוי)

"אחרי שבית המשפט הבין שמדובר בחומר גלוי, היה עליו ליידע גם את ההגנה. בין הדיון לבין הגשת התמלול של הסרטון כבר יצא פסק דין שמציין דברים חמורים ולא נכונים, יש פער בין מה שנאמר בפסק הדין לבין התמלול. בתמלול רואים שמדובר בהצהרה שגרתית לשובתי רעב, אין בדבריו כל הסתה ושום שיוך ארגוני. אם היה בפני בית המשפט התמלול, ייתכן שההחלטה היתה אחרת".

בא כוחה של המדינה השיב לדבריה של חדאד בלקוניות: "זאת העתירה השלישית שעוסקת באותו צו מעצר. בית המשפט כבר קבע ששביתת רעב לכשעצמה לא מהווה עילת שחרור".

על כך הקשה השופט מזוז: "לא ראיתי שיצא צו שמגדיר את המגבלות שחלות עליו, כי ברגע שהוא הפסיק להיות עציר מינהלי זה לא רלוונטי, המעצר הושעה. הטענה היא נגד המגבלה שלא יוכל לצאת לביתו. איפה מעוגנת המגבלה הזו ואת מה היא משרתת? אני מכיר צו מעצר, צו הגבלה, יש הרבה צווים. אני לא מכיר יצור שהוא במשתמע בלבד ולא כתוב מפורשות בשום מקום".

כשנציג המדינה הדגיש כי צו המעצר נגד אלאח'רס "הותלה" ולא בוטל, העיר מזוז: "זה אומר שהוא כרגע לא בתוקף, לכן ככל שהמניעה למעצר תסתיים אפשר יהיה להחזיר אותו למעצר. אבל בתקופה שצו המעצר מותלה, מה בעצם המגבלות?"

"אנחנו קוראים את זה אחרת", השיב הנציג. "צו המעצר המותלה לא נעלם, במובן זה שההוראות האופרטיביות שלו מושהות, אבל תחתיו באות הוראות פסק הדין. הוראות פסק הדין הם שהוא ישהה בבית החולים ואפשר לקבל טיפול, הזנה, אם הוא חפץ בכך. המפתחות לבריאותו נתונים בידיו".

על המשפט הזה, "המפתחות לבריאותו נתונים בידיו", יחזרו בהמשך גם השופטים סולברג ו-וילנר. במילים אחרות, למדינת ישראל שמורה הזכות לעצור אדם ולהחזיק אותו עד קץ הימים בצווים חוזרים ללא משפט וללא יכולת הגנה, ואילו לעציר שמורה הזכות להרעיב את עצמו למוות במחאה אם יבחר בכך. אכן, דמוקרטיה לתפארת.

מזוז המשיך להקשות על נציגות המדינה: "הפסיקה לא מייצרת כלים משפטיים חדשים. התליה היא מושג משפטי מוכר. אתם אומרים שאין מעצר, אבל יש צו הגבלה לבית החולים. אני לא ראיתי באף פסק דין את העוגן המשפטי לקונסטרוקציה הזו שאין צו מעצר אבל יש הוראה שאסור לאדם לצאת למקומות מסוימים. הרי לא יצא צו הגבלה".

נציג המדינה לא רק מודה שתקופת הצו המינהלי שרירותית במידה רבה, אלא שהרצון שלא להטריח חלילה את כוחות הכיבוש בצורך להיכנס לגדה ולעצור אותו שוב מצדיק את המשך החזקתו במעצר גם כשחייו הולכים ואוזלים

ואז, במשפט אחד, מזוז כמו ניסח את כל האבסורד שהתחולל באולם: "איזה אינטרס יש למדינה בהוראה הזו?", שאל את נציגי המדינה. "נניח שהיה מוצא צו. יש גם שיקול דעת. ברגע שצו המעצר הותלה, איזה אינטרס משרתת ההחלטה שיהיה דווקא בקפלן ולא בבית או בבית חולים ברמאללה?"

כשעורך הדין מטעם המדינה ניסה להתפלפל שוב על כך שגורלו של אלאח'רס נתון בידיו שלו, מזוז השיב: "אם יקרה לו משהו, כל האחריות היא על מדינת ישראל וכל הפלפולים לא יועילו. אם הוא חוזר הביתה זה אחריותו ואחריות משפחתו. אני פשוט לא מבין את ההיגיון למה מדינת ישראל מצד אחד מתלה את המעצר ומצד שני ממשיכה לשאת עליה את האחריות לגורלו".

כאן הציג עורך הדין טענה לא פחות ממדהימה: "אנחנו לא יזמנו את ההתליה מלכתחילה ומשתדלים לקיים אותה. התליית הצו לא מבטלת את הצו עצמו ומאפשרת למפקד הצבאי לחדש אותו ככל שיהיה סיכון. זאת התלייה עם כוכבית לחדש את המעצר ברגע שמצבו משתפר, והצורך להכניס כוחות לרמאללה כדי לעצור אותו מחדש הוא שיקול מכריע. מבחינתנו לא חל שינוי שמצריך התערבות שיפוטית מלפני כמה ימים".

במילים אחרות, נציג המדינה לא רק מודה שתקופת הצו המינהלי שרירותית במידה רבה, כיוון שיש אפשרות סבירה שהאיש ייעצר שוב או שיוארך צו מעצרו המינהלי כמו שקורה פעמים כה רבות, אלא שהרצון שלא להטריח חלילה את כוחות הכיבוש בצורך להיכנס לגדה ולעצור אותו שוב מצדיק את המשך החזקתו במעצר גם כשחייו הולכים ואוזלים לנגד עיניהם.

אחר כך הפרקליט ציין כי "המשיך להתקבל חומר חסוי שלילי" על אלאח'רס, ואמר כי פרקליטות יהודה ושומרון פנתה לעותר בשאלה אם יפסיק את שביתת הרעב אם גורמי הביטחון יסכימו לא להאריך את צו המעצר מעבר ל-26 לנובמבר, אך הוא סירב.

על כך השיבה עו"ד חדאד במרירות: "מה זה חומר חסוי חדש? עוד סרטונים גלויים? הוא אמר בפה מלא שהוא לא אחראי על מה שמצהירים בשמו בחוץ, הוא לא אחראי על מה שהם מדברים, ולא קשור לשום ארגון. הוא רק רוצה לצאת ולא למות בקפלן".

בנקודה הזו קרה מה שקורה תמיד בדיונים על גורל פלסטינים: נציגי המדינה מבקשים להציג בפני השופטים "חומר חסוי" במעמד צד אחד. וכך, בהסכמתה של חדאד – וכי איזו ברירה יש לה? – יצאנו כולנו מהאולם כדי שלא יופרע הדיון הפנים-יהודי בין השופטים למדינה על חייו ומותו של פלסטיני שגוסס מבלי שיזכה לראות שופט.

מדינת ישראל לא מעוניינת מצד אחד לקחת אחריות על גוויעתו למוות של עציר שמעולם לא הגישה נגדו אפילו כתב אישום, ומאידך גם מתקשה לרדת מהעץ עליו טיפסה. מהי מידת המסוכנות הנשקפת מאיש גוסס מהיום ועד עוד שבועיים שמונעת את שחרורו המיידי? על כך לא השיבו.

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
זריית חול בעיניים. שר האוצר ישראל כץ (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

זריית חול בעיניים. שר האוצר ישראל כץ (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

שלא יעבדו עלינו: גם בסוף השנה חיוני לחוקק תקציב

שר האוצר טוען כי כיוון שתקציב המדינה כבר עבר בממשלה, אין צורך להעביר תקציב בחקיקה. אך התנהלות כזו לא רק מוחקת סעיפים חשובים שאינם בבסיס התקציב, היא מרוקנת בפועל את הכנסת מתפקידה כמחוקקת וגם כמפקחת על הממשלה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf