העלאת שכר המינימום: הכי הרבה שאפשר היה להשיג, ולא מספיק
פיזור הכנסת טרף את הקלפים בשתי חזיתות המאבק על העלאת שכר המינימום, וחייב חתימה על הסכם פשרה. ההסכם בפירוש ייטיב עם העובדים החלשים, אבל מה בדיוק הוא אומר, ומה הלאה במאבק?
נתחיל מהסוף: מרגע שהוכרז על הקדמת הבחירות היה ברור שהמאבק להעלאת שכר המינימום חטף מכה קשה ולא יוכל לממש את מטרותיו באופן מיידי.
המאבק התנהל לאחרונה בשתי חזיתות: מצד אחד ישנו קמפיין "מינימום 30", שהתחיל ארגון "כוח לעובדים", שהתפתח לידי הצעת חוק של יותר משישים חברי כנסת. ההצעה עמדה לעלות וסביר להניח שהייתה עוברת בקריאה טרומית בשבוע הבא. עם פיזור הכנסת, שאמור להיות מאושר סופית מחר, נקברת הצעת החוק, ויוזמיה יצטרכו להתחיל לקדם אותה מחדש בכנסת הבאה.
פחות או יותר במקביל להצבעה הטרומית הייתה אמורה להתחיל שביתה כללית במשק ביוזמת ההסתדרות, שיצאה למאבק למען שכר מינימום של 5,300 שקל לחודש (כ-28 שקל לשעה). ההסתדרות הכריזה לאחרונה על סכסוך עבודה כללי במשק, שמטרותיו הן העלאת שכר המינימום, קליטת עובדי קבלן לשירות הציבורי והגברת העסקת בעלי מוגבלויות לשירות המדינה.
בעוד שהנושא השלישי אושר על ידי הממשלה, המשא ומתן בין ההסתדרות לאוצר בשני הנושאים הראשונים לא התקדם כלל, ונראה היה שהכיוון (המוצדק לגמרי) הוא הפגנת שרירים באמצעות שביתה כללית, שהייתה מחייבת את האוצר להתגמש יותר בהצעותיו במו"מ. ברגע שהתברר שהולכים לבחירות ואין יותר שר אוצר – ברור שגם את המטרות האלה לא ניתן היה להשיג, ושאין כל טעם בקיום שביתה כללית מול ממשלה לא קיימת. (אגב, החדשות הטובות הן שפיזור הכנסת גם קובר לעת עתה את הצעת החוק הממשלתית שהייתה מונעת קיום שביתות למען מטרות כאלה בדיוק).
כך שמנקודת מבטה של ההסתדרות היו שתי אפשרויות: להודיע שמקפיאים את הקמפיין, או לחתום על ההישגים המוגבלים שהציעו לה נציגי המעסיקים. בהקשר הזה ההחלטה שהתקבלה – לחתום על ההסכם שמעלה בשלוש פעימות את שכר המינימום ל-5,000 שקל לחודש ולהשאיר בתוקף את הסכסוך הכללי במשק כנשק ליום שאחרי הבחירות – היא בהחלט הגיונית, טובה, ותיטיב עם העובדים החלשים ביותר במשק. גם מנגנון עדכון שכר המינימום שופר במסגרת ההסכם כך שיעמוד על 52 אחוז מהשכר הממוצע במקום 47.5 אחוז כיום. על שני הדברים האלה בהחלט צריך לברך.
> המהפכה האחרונה של פירון: איך לקחת כסף מחלשים ולצאת חברתי
שעות נוספות לידי המעסיקים
עם זאת, צריך להצביע גם על כמה פגמים בהסכם שנחתם עם המעסיקים. פגם ראשון לא נמצא בהסכם אלא ביישומו: ההסכם מחייב חתימה של שר הכלכלה כדי שייכנס לתוקף, וזה ככל הנראה לא מתכוון לחתום עליו לפני הבחירות. אחרי הבחירות ייקח זמן עד שתורכב ממשלה, כך שלא בטוח שיהיה שר שיחתום על ההסכם ויכניס אותו לתוקף לפני תאריך היעד של הפעימה הראשונה: הראשון באפריל 2015.
מעבר לכך ההסכם עלול להקשות יותר על מי שירצו לקדם את הצעת החוק להעלאת שכר המינימום באופן משמעותי עוד יותר, ל-30 שקל לשעה, בכנסת הבאה. ההסכם גם לא מביא פתרון לעובדי הקבלן שמועסקים בתנאים פחותים מחבריהם בשירות המדינה, לרבות מורים, עובדים סוציאליים ורבים אחרים.
בעיה נוספת שטמונה בהסכם, ולא זכתה להרבה תשומת לב, היא ההסכמה העקרונית שנתנה ההסתדרות לחישוב שעות נוספות על בסיס חודשי [עדכון: כך לפי דה-מרקר]. זהו עניין עקרוני שארגוני המעסיקים מנסים לקדם מזה זמן רב, וההסתדרות התנגדה לו בעקביות, ובצדק. משמעות החישוב החודשי היא בהכרח פגיעה בזכויותיהם של העובדים: כך עובד שמועסק ארבעה ימים שבע שעות במקום שמונה, יכול להיות מועסק ביום החמישי בשעות נוספות מבלי לקבל תשלום מוגדל על השעות הנוספות האלה, כי הן לכאורה מתקזזות בחישוב חודשי עם השעות שלא עבד בימים אחרים. זה מנגנון שמקל על מעסיקים להעסיק עובדים שעות נוספות, ושוחק את הפיצוי הקבוע בחוק על השעות האלה.
הסכמת ההסתדרות היא עקרונית בלבד כרגע, והצדדים עוד צפויים לעבד את הפרטים, אבל אי אפשר להתעלם מהמחיר הזה שישלמו העובדים על העלאת שכר המינימום. אמנם נהוג להעריך שדרישה זו של המעסיקים רלוונטית בעיקר לעובדים בענפים כמו ההיי-טק, שהעובדים בהם משתכרים היטב ממילא, אבל כל פרצה כזו מזמינה ניצול מוגבר במשק כולו.
[עדכון, 8.12: בהסתדרות מכחישים מכל וכל שניתנה הסכמה על הסעיף של שעות נוספות. לפי דוברות ההסתדרות, הוסכם רק על הקמת צוותי עבודה בנושא פריון במשק, שידונו גם בסוגיית השעות הנוספות – אך לא ניתנה שום הסכמה כזאת].
אז מה עכשיו?
המאבק על העלאת שכר המינימום ועל קליטת עובדי קבלן לא נגמר. ההסתדרות תצטרך לוודא לא רק שההסכם ייחתם אלא גם שהוא ייושם בשטח. בנוסף, העלאת שכר המינימום יוצרת קשיים מיוחדים למעסיקים קטנים ובמיוחד לאנשים פרטיים שמעסיקים מטפלים סיעודיים. כאן המדינה צריכה להתערב, להגדיל את תקציבי הביטוח הלאומי לחולים וקשישים סיעודיים ולהקל על עסקים קטנים בדרכים שונות (הצעות חוק ברוח זו הוכנו על ידי ח"כ דב חנין במסגרת היוזמה לקדם את "מינימום 30", אך ייקברו גם הן עם פיזורה הכנסת).
עוד לפני הבחירות צריכים ארגוני העובדים לדרוש מכל המפלגות לפרסם את יחסן לסוגיית שכר המינימום ולהעסקת עובדי קבלן על ידי המדינה, וביום שאחרי הבחירות תצטרך ההסתדרות לשוב וללחוץ על הממשלה בנושא קליטת עובדי הקבלן – אם צריך אז גם באמצעות מימוש סכסוך העבודה ופנייה לשביתה כללית במשק. במקביל אפשר לקוות שבכנסת החדשה עדיין יהיו מספיק ח"כים שיקדמו מחדש את הצעת החוק להעלאת שכר המינימום עוד יותר.
המאבק השיג בינתיים מטרה אחת, אבל הדרך ממש לא נגמרה.
והערה לסיום:
את ההישג החשוב של העלאת שכר המינימום, ואת ההישג של החלטת הממשלה בדבר קליטת עובדים בעלי מוגבלויות, צריך לקרוא בתוך תהליך ההתחדשות הטוב שמתחיל לקרות בהסתדרות, שבא לידי ביטוי בין היתר במאבק העיקש והמוצלח על עובדי הדואר שנוהל לאחרונה. המיצוב המחודש של ההסתדרות בתור "הארגון החברתי הגדול במדינה", במילותיו של יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, הוא צעד חשוב בדרך לרענון וחיזוק מעמדו של ארגון העובדים הגדול במדינה כגוף מרכזי ומשפיע עבור העובדים ועבור החברה כולה.
יש עוד הרבה מה לתקן ומה לשנות בהסתדרות. סיפורי עופר עיני מהתקופה האחרונה הדגישו את הצורך בהליכי דמוקרטיזציה ובעיקר בשקיפות תקציבית. לא ברור מדוע ההסתדרות מתעקשת להמנע מחשיפת תקציביה תוך היאחזות במעמד החוקי המיוחד שמקנה לה היותה "אגודה עותמאנית". ועדיין, צעדים כמו העלאת שכר המינימום מסמנים את הדאגה של ההסתדרות לעובדים החלשים ביותר, ואת הנכונות לצאת למאבקים שמגייסים את העובדים החזקים ביותר גם לטובת העובדים שאינם מאוגדים, וזו עמדה חשובה שיש לקוות שתשמע ותיושם יותר ויותר.
* גילוי נאות: הח"מ הינו חבר הנהגת ארגון העיתונאים בישראל, שהוא גוף בתוך ההסתדרות הכללית.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן