newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הסרט "שמלת הכלה" הוא שיר הקינה והתקווה של העם הפלסטיני

סרטה התיעודי של מרווה ג'בארה טיבי מתעד את סיפור אהבתם של לובנא מנצרת ועבדאללה מהעיר דורה שליד חברון, אהבה שנלחמת על חייה משני צדי הגבול. זהו שיר הלל לניצחון הרוח על החומר, ועדות לכוחו של העם הפלסטיני לגבור על הניסיונות לפצלו

מאת:
השאירו תגובה
א א א

"נהיית לי תל אביבי מדיי", הכריז אבא שלי באחת משיחות הטלפון הקבועות שלנו, הוא בפרידיס ואני בנווה שאנן בדרום תל אביב. "צריך לקחת אותך לשטיפה חביבי", הוא מוסיף, "יש חמאם טורקי מעולה בנאבלוס, אתה ואני חייבים ללכת לבדוק מה קורה שם". וכאחד שאינו נוטש את מורשת אביו, נעניתי ללא הינד עפעף לבקשתו של אבי שחגג את יום ההולדת ה-60 שלו לא מזמן. תאריך היעד לביקור בנאבלוס (שכם) נקבע לסוף ינואר האחרון, ובמקרה וללא תכנון יצא שזה היה היום שבו הושקה עסקת המאה ששקדו על הכנתה מיטב גאוני הדור.

זוג צעיר שכל חטאו ביקום הזה הוא האהבה (צילום מסך מתוך "שמלת הכלה)

זוג צעיר שכל חטאו ביקום הזה הוא האהבה (צילום מסך מתוך "שמלת הכלה)

כשהתקרבנו לנאבלוס, התחילו להופיע שלטי הביטחון האדומים שהציבה ישראל, עליהם כתוב באותיות קידוש לבנה כי חל איסור על ישראלים להיכנס לשטח A, ושהדבר מהווה עבירה פלילית. למרות האיסור, אבא שלי ואני החלטנו לקחת את הסיכון ולבצע את העבירה הפלילית של לאכול במסעדה, להתרחץ בחמאם טורקי ולזלול כּנאפה לקינוח.

בשבילי ובשביל כל ערבי אזרח ישראל, נסיעה לגדה היא דבר שבשגרה. אמנם יש מחסומים ויש פרוצדורה לא נעימה בלשון המעטה, אבל אין זה מונע מהערבים לנוע בכמויות אדירות לגדה המערבית, ולא רק בשביל קניות או הנאות אחרות; גם מוסדות הלימוד האקדמיים הפלסטיניים למשל, פותחים את שעריהם לבנות ובני החברה הערבית שמגיעים מישראל. לפני מספר ימים זכיתי להכיר את סיפורה של לובּנא עבּד אל האדי מנצרת, שלמדה באחת האוניברסיטאות בגדה, שם הכירה את בן זוגה עבּדאללה סוויטי. הזוג המאושר החליט להתחתן, אך בדרכם עמדה רק משוכה אחת: הכיבוש.

לובּנא ילידת נצרת, ועבּדאללה מהעיר דוּרה הקרובה לחברון, הבינו מההתחלה שאם הם רוצים להקים את התא המשפחתי הקטן שלהם, יהיה עליהם להתמודד עם לא מעט אתגרים ושאלות שמציאות המשטר הצבאי והכיבוש הישראלי מציבה בפניהם, בין אם זה "חוק האזרחות והכניסה לישראל", אותו חוק שקובע כי "שר הפנים לא יעניק לתושב של יהודה , שומרון או חבל עזה אזרחות, ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל", ובין אם זה עצם העניין שעבדאללה אינו יכול להיכנס לישראל ללא היתר, ולפי הסרט, היתר זה נמנע ממנו. לסיפור של הזוג המאושר נקלעה הבמאית מָרווה ג'בארה טיבי, שבמקרה פגשה את האמא של הכלה בעיצומו של שבוע ההכנות לחתונה שתוכננה להתקיים משני צידי מתרס ההפרדה. ג'בארה-טיבי מחליטה לתעד את הסיפור בסרט תיעודי שהופק בתמיכת רשת אלג'זירה, שמעניקה בין היתר תמיכה ליצירה דוקומנטרית.

בסרט בן שעה, מלוות המצלמות את שתי המשפחות ומתעדות את רגעי השמחה סוחטי הדמעות של שתי משפחות חפצות חיים, האחת בנצרת והשנייה בדוּרה, הן מתעדות זוג צעיר שכל חטאו ביקום הזה הוא האהבה; כל חטאם הוא שרק רצו לשמוח. הסרט "שמלת הכלה" (فستان العروس), זוכה פרס הבימוי הטוב ביותר בפסטיבל תאגיד השידור והרדיו של תוניסיה, הוקרן השבוע ביפו בתיאטרון אל-סראיא, בנוכחותם של חלק מגיבורות וגיבורי הסיפור, לצד קהל רחב שהגיע כדי להביע את הערכתו לגבורה ולעשייה. הסרט מתעד סיפור אמיץ ולא זר לנו, הפלסטינים והפלסטיניות בארץ הזו, אך לראשונה הוא מתועד ומסופר בצורה שממחישה שלמרות הדיכוי, עוד לא נולד החוק ועוד לא נולדה העסקה שיוכלו לנצח את האהבה; מי שכן נולדה, היא בתם הראשונה של לובנא ועבדאללה, ג'ולאן קראו לה, כך הכריזה הסבתא הגאה אתמול בתום ההקרנה.

הסרט "שמלת הכלה" – فستان العروس, מציג תמונה חיה של ניצחון הרוח על החומר, ניצחון האהבה על המלט, על הגדרות ועל חוטי התיל. והוא הוכחה ניצחת לכך שלמרות שנים רבות של ניסיון הפרדת העם הפלסטיני ופיצולו, נראה כי הדבק העממי עודנו עומד איתן. אין הפלסטינית הגרה בחיפה שונה מהפלסטינית ילידת ג'נין, הן בנות אותו עם וימשיכו להיות כן, הן יחלקו את אותם הטקסים ואת אותם המנהגים ואת אותם החלומות. הן בנות אותו סיפור וחולקות את הכאב ואת השמחה, ולהן אותה תקווה קטנה בלב, שגם לבנות ובני העם הפלסטיני מגיע להיות בני חורין בארצם. אולי אם נפסיק לקבל עסקות מבחוץ, ואם נסתכל פנימה ואחד על השני, ונחפש את המשותף ולא את המפלג תוך הבנת הכאב, אולי כך נצליח יחד, ערבים ויהודים, להיות כולנו חופשיים בארצנו, בשוויון מלא, כבוד הדדי, חירות וצדק ללא משוא פנים.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מחסומים זמניים שהקימה המשטרה בכניסה לירושלים, כדי לאכוף את הסגר שהוטל בעקבות הקורונה, ב-26 במרץ 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

מחסומים זמניים שהקימה המשטרה בכניסה לירושלים, כדי לאכוף את הסגר שהוטל בעקבות הקורונה, ב-26 במרץ 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

החופש שלנו כבר נופל קורבן לקורונה, ולא בטוח שהוא יחזור

אנחנו חווים עתה תקדים מסוכן: אזרחי המדינות החופשיות מוכנים לקבל על עצמם מגבלות חמורות בגלל החשש מהקורונה. אך ביום שאחרי אנחנו עלולים להתעורר אל עולם שוויוני פחות ומאוכן יותר, כשיש לנו פחות כוח כלכלי ולכן גם פחות יכולת התנגדות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf