הסולטן אוחנה והאזרחית צנגאוקר

לא מבקשת ציון לשבח מהשלטון על התנהגות טובה. עינב צנגאוקר מול הכניסה לכנסת, ב-6 בינואר 2025 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

אילו היתה מוטלת עלינו המשימה לזקק את כל הנבזות, היוהרה ואטימות הלב של הממשלה הרעה הזו במשפטים בודדים, כל שהיה עלינו לעשות הוא להציג את מה שכתב יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, בסיום פגישתו עם עינב צנגאוקר הבוקר (שלישי).

הפגישה בין השניים התקיימה אחרי שכניסתה של צנגאוקר למשכן נחסמה במהלך שבוע ימים, כיוון שלטענת דוברות הכנסת היא "הפרה את הסדר". שלטון שזרע בחיינו כאוס קטלני שכמותו לא ידענו מעולם מחלק לאישה האמיצה הזו, שנלחמת ללא לאות על חיי בנה, ציונים על סדר ומשמעת. האיוולת עזת המצח הזו מזכירה את העילה שבגינה משחרר הצבא לא פעם סרבני מצפון לאחר כמה תקופות כליאה, "התנהגות רעה וחמורה". כמו מורה זעוף הם נוזפים באזרחים שפועלים על פי צו מצפונם – פויה עינב, פויה סרבנים. ככה לא מתנהגים.

>> הדרישה לעסקה עכשיו מערערת את יסודות התעמולה הביביסיטית

אבל עינב צנגאוקר לא מעוניינת לקבל מהשלטון הרע הזה שממשיך להפקיר את בנה ציון לשבח על התנהגות טובה. אין לה עניין להיות נחמדה. בתעצומות נפש שרק אלוהים יודע מהיכן היא מגייסת, היא יוצאת כל בוקר למלחמה על חיי בנה כבר 15 חודשים. היא עושה זאת בכיכרות, בהפגנות, בפגישות עם כל מי שמוכן להקשיב, וגם מול האוזניים הערלות של חברי הכנסת, בוועדות השונות. היא דורשת, בצדק, שהאנשים המופקדים על חיי בנה יקשיבו לה, והיא לא מהססת "להפר את הסדר" לשם כך, כי הסדר הוא סדר רע, אכזר ונואל.

כשעינב צנגאוקר מגיעה לדיוני הוועדות בכנסת, היא באה כאזרחית הדורשת את זכויותיה, ובראש ובראשונה שהמדינה שהפקירה את בנה תיקח אחריות על חייו ותשיב אותו הביתה. השיח שלה הוא שיח אזרחי מובהק. אבל כשאמיר אוחנה, יו"ר הפרלמנט של הדמוקרטיה היחידה ביקום, נפגש איתה, הוא לא רואה אזרחית; הוא רואה נתינה. נתינה כפוית טובה שמתפקידו לחנך, להעניש ולתגמל בהתאם להתנהגותה. הציוץ שפרסם בתום פגישתם הבוקר הוא מלאכת מחשבת של ניסוח עמדת הפריץ.

"אף אחת משלוש הרשויות לא פתחה את דלתותיה ושעריה בפני משפחות החטופים יותר מהכנסת בראשותי", הוא מתחיל בפירגון עצמי של סולטן שפתח את שערי חצרו בפני דלת העם. את האופן שבו התקבלו צנגאוקר ובני משפחות של חטופות וחטופים בכנסת, כיצד הושתקו, ננזפו, הולעגו וגורשו מהוועדות, אוחנה לא מזכיר. מבחינתו, עצם הזכות שניתנה לנתינים לבוא בשערי הכנסת היא כבר לפנים משורת הדין. הדרישה שגם יתייחסו אליהם בכבוד לא קיימת בעולם המושגים שלו.

התגלה במלוא נבזותו. יו"ר הכנסת אמיר אוחנה (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

זהו אותו אוחנה שביקר בכלא את ארי רוזנפלד, הנגד הנאשם בפרשת המסמכים הסודיים שלפי החשד פעל לסיכול עסקת החטופים, אך לא מצא לנכון להקדיש חצי שעה להיפגש עם משפחות החטופים. "עשרות פעמים אני ועוד בני משפחות חטופים הזמנו את יו"ר הכנסת להגיע לפגוש אותנו בכיכר", אמר אבי אחת החטופות בכעס. "445 ימים והיו"ר לא מצא חצי שעה פנויה להגיע לכיכר, אבל לבקר את הנגד כן היה לו זמן", אמר האב שביקש להישאר בעילום שם. מי יודע איך ינהגו בו ובסיכויי בתו להשתחרר האנשים הרעים האלה אם ייחשף שמו.

אבל החלק המדהים באמת בציוץ של אוחנה מגיע בסוף. "היתה לי פגישה טובה הבוקר עם עינב צנגאוקר, אימו של החטוף מתן צנגאוקר", הוא מפרגן לעצמו בשנית. "אין לקנא באמא הזאת ואין חקר למה שעובר בליבה. אני מקווה שלאחר שיחתנו גם היא מבינה שמשמר הכנסת – שעושה עבודת קודש וברגישות עצומה – לא חיפש אותה, וככל שהיא תרצה להמשיך ולשפוך את שעל ליבה, היא תוכל לעשות זאת גם כאן בכנסת, כפי שעשתה מתחילת המלחמה, מבלי לשבור את הכללים".

יותר מהטון המתנשא והדידקטי הדוחה, כמורה אל תלמידה אחרי השעיה בשל בעיות משמעת, הפסקה הזו חושפת בבהירות מבהילה את האופן שבו אוחנה מבין את ביקוריה של צנגאוקר בכנסת. לשיטתו, היא מגיעה לשם כדי "לשפוך את שעל ליבה", כאילו הכנסת היא הכותל המערבי שאליו מגיעות משפחות החטופים כדי לבכות. אבל הדבר האחרון שעינב צנגאוקר באה לעשות בכנסת זה "לשפוך את שעל ליבה". היא אזרחית זועמת שבאה להזכיר לנבחרי הציבור שהיא חלק ממנו את החובה הבסיסית ביותר שלהם כלפיה, כלפי בנה וכלפי יתר החטופות והחטופים. ההקטנה הזו שלה לאיזו מקוננת בוכייה איננה רק שוביניזם מביש, אלא הסרה פושעת של האחריות מעל חברי הכנסת, שלפי אוחנה תפקידם מסתכם בהגשת טישו לצנגאוקר.

את הציוץ הנבזי והמביש הזה מסיים אוחנה במילים "בתפילה לשובו המהיר של מתן וכל יתר החטופים." כי אם הכנסת היא כותל הדמעות ולא הגוף שמפקיר את חיי בנה, אז באמת מה נותר עוד לעשות מלבד להתפלל?