newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הנישואים הזמניים באיראן: הלהיט החם בקרב גברים נשואים

האסלאם השיעי מאפשר באיראן את קיומו של ה"סיע'ה", נישואים זמניים, המאפשר לגבר לשאת אישה אפילו לכמה שעות בתמורה לתשלום. האם הרב שי פירון היה מכיר בהם כתא משפחתי נורמטיבי?

מאת:

קביעתו של שר החינוך, הרב שי פירון, כי זוגות חד-מיניים אינם מהווים משפחה, גרמה לי לתהות מה היתה עמדתו של כבוד הרב ביחס למוסד ה"סיע'ה", הנישואים הזמניים הנהוגים בשיעה, אילו במקום איש דת יהודי בישראל היה איש דת שיעי באיראן.

הסיע'ה הוא נישואים זמניים שאורכם נקבע מראש ויכול להיקבע אף לכמה שעות בלבד, ונחתם בפני איש דת. הגבר משלם לאישה סוג של מוהר שמוסכם ביניהם, ואם נולדים לאישה ילדים כתוצאה מהתקשרות זו הם ייחשבו לילדיו החוקיים וזכאים לחלקם בירושה.

הסיע'ה נהוגה באסלאם השיעי בלבד, ונפוצה למדי באיראן. בחבה האיראנית מתעורר אחת לכמה זמן דיון סוער לגבי מידת הלגיטימיות של ההסדר הזה, כאשר המתנגדים רואים בו זנות ממוסדת ואילו התומכים רואים בו אפשרות להטמיע תופעה קיימת בתוך המרקם החברתי ולתת לה לגיטימציה והגנה דתית, הנחוצה במיוחד לחוליה החלשה ב"הסדר" הזה, הלא היא האישה.

כתבה שהתפרסמה לאחרונה באתר iranwire מביאה את סיפורן של שתי נשים שהפכו לסיע'ה, ומעט רקע על מקומה של התופעה בחברה האיראנית. הנה תרגומה.

______________________________________________________________

גברים נשואים הם הקליינטים העיקריים של ה"סִיעֶ'ה"

קוראים לה פרזאנה. היא בת 32 ומתגוררת באחת מהערים הדרומיות באיראן. את מספר הטלפון שלה קיבלתי ממכר שעובד במשרד לרישום נישואין וגירושין. לפני מספר שנים איבדה את בעלה, וכדי לשרוד כלכלית נאלצה להינשא לגבר אמיד בנישואים זמניים. יצרתי אתה קשר. תחילה סירבה לדבר, היא לא רוצה שאנשים ירכלו עליה.

אחרי מעט הפצרות, היא מחליטה לדבר על נסיבות חייה עד כמה שהיא מסוגלת: "התחתנתי בגיל 15 או 16, ואחרי שנה נולד לי בני. החיים לא היו רעים, אבל גם לא נעימים במיוחד. בעלי היה עובד בניין. יום אחד הוא נפל מהפיגום ומת. המשפחה שלו לא רצתה אותי יותר, הם אמרו שהם לא צריכים עוד פיות להאכיל. משפחת אבי היו אנשים זקנים שחיו בעיירה במחוז סיסטאן ובלוצ'סטאן והתנאים שלהם לא אפשרו להם לקבל אותי בחזרה. יום אחד השכנה אמרה לי 'אחד החברים של בעלי שעובד בדובאי הגיע לאיראן לתקופה מסוימת והוא מחפש אישה. המצב שלו טוב'. התחתנתי איתו ונסענו לדרום. הוא לא רצה שמישהו ישמע עלינו, והאמת  שגם אני לא רציתי. הייתי אשתו במשך שישה חודשים, וכשהסתיימה תקופת הנישואין הוא נתן לי סכום כסף כלשהו שיספיק לי לכמה חודשים והלך. זאת היתה עיר קטנה וכולם ידעו הכל על כולם. בחנות בה נהגתי לעשות קניות ידעו על מצבי. הוא הציע אותי לחבר שלו וגם הוא נשא אותי לאישה לתקופה מסויימת".

אני שואלת אותה אם היא זוכרת כמה פעמים התחתנה עד כה בנישואים זמניים. היא אומרת "מה שמעניין אותי זה שאצליח איכשהו להתקיים. כמה פעמים זה כבר לא חשוב". בתשובה לשאלה האם הם מסכמים על הסכום מראש היא אומרת "זה תלוי בנסיבות הכלכליות של הגבר, ובדרך כלל המצב שלהם טוב. זה תלוי גם במשך הסיע'ה. אם זה לתקופה קצרה, אני בדרך כלל לוקחת את הכסף מראש אבל אם זה לכמה חודשים, אני מגיעה איתם להסכמה". היא מעדיפה שלא לדבר יותר בעניין הזה.

**

מרג'אן על סף שנתה הארבעים. אני מכירה אותה מזה שנים ארוכות. בגיל 28 היא נפרדה מבעלה ואחרי מאמצים רבים הצליחה להשיג את המשמורת על שתי בנותיה הפעוטות. מזה כעשר שנים היא נשואה בנישואים זמניים לגבר ששמו לא נרשם בשום מקום כבעלה. למרות שמשפחתה התנגדה לכך תחילה בחריפות, בסופו של דבר לא היתה להם ברירה אלא לקבל זאת כעובדה. עלי-רזא, בעלה הזמני של מרג'אן, הסכים לשאת אותה רק בתנאי שנישואיהם הזמניים לא יירשמו בשום מקום ושלא יוולדו ילדים כתוצאה מהקשר ביניהם. את כתב הסיע'ה הקריא איש רוח עלום שם.

מרג'אן מספרת "החיים קשים מאוד עבור אישה בודדה שאין לה כל מקור הכנסה משלה, במיוחד אם יש לה גם ילדים. זמן קצר אחרי שהכרתי את עלי-רזא, הוא הציע לי סידור של סיע'ה אבל אי-רישום הנישואים ואי-הבאת ילדים היו תנאי בסיס שלו ואני הסכמתי". אני שואלת אותה אם חשבה אי-פעם להרות ממנו, אולי כך הוא יהפוך את הנישואין לרשמיים. היא אומרת "פעם אחת הריתי שלא מרצוני, לא שרציתי לסנדל אותו, זה פשוט קרה, אבל כיוון שידעתי שהמשמעות תהיה סיום מיידי של הקשר, הפלתי את התינוק".

אני שואלת אותה מה יהיה אם המשפחה שלה או בן זוגה הקודם יידעו על כך, או אם בעלה יעזוב אותה. "הבעיה העיקרית שלי היתה שלא היה לי מישהו שיתמוך בי כלכלית. זאת הבעיה העיקרית בכלל עבור אישה: דיור ופרנסה, ואלה שתי בעיות שאני לא צריכה להתמודד איתן עכשיו. אם כי עכשיו אני עובדת, כך שאני לא חוששת יותר מדי לאבד אותו. נשאר, אם כך, רק הצורך הרגשי, שהחיים לימדו אותי לא לצפות מהם ליותר מדי".

באופן טבעי, הקולות האלה לא נשמעים ולא מעוררים כל עניין בקרב החלונות הגבוהים, שבוחנים את הסיפור מזווית אחרת לגמרי.

בשנת 1990, בעת כהונתו של האשמי רפסנג'אני כנשיא, הוא התייחס לעניין בדרשת יום שישי: "דיכוי היצר המיני איננו סימן לאדיקות, האל הוא שברא אותנו עם יצר מיני. נדמה לנו שכמה שהאדם ירסן את עצמו ויתאפק יותר מבחינה מינית ויימנע, כך ייטב, אבל זה לא נכון, זאת טעות וזאת חשיבה אנטי-אסלאמית". באותו הזמן, דבריו של איש פוליטי בכיר זה הפכו לשיחת היום. חלק תמכו בו ואחרים ראו בהם ביטוי של המחשבה המערבית הנפסדת והמושחתת.

לימים רפסנג'אני אמר בראיון לעיתון הרפובליקה האסלאמית בהגנה על עמדתו ביחס לסיע'ה: "מה שאני אומר זה למה שהחברה שלנו תסגור בפני עצמה דרך שהאסלאם עצמו פתח בפנינו? אילו היתה ברכה כלשהי בסגירת השער הזה, ניחא, אבל הדבר הזה מזיק ומחולל חטאים ובעיות נפשיות. זה מעורר בעיות בתוך המשפחה, יוותרו במדינה מספר גדול של נשים ללא תומך ומגן שיהיו במצב פגיע, ויתגברו מעשי פשע ועוולה".

לפני מספר שנים החייה עלי מוטהרי (נציג טהראן במג'לס, א.נ) את השיח הזה שוב והמליץ על הנישואין הזמניים לנערים ונערות תיכון: "כיום נערים ונערות מתחברים ומקיימים קשרים שכולנו יודעים כי הם נגד ההלכה, ובמקרים רבים זה נעשה בידיעות בני המשפחות. אז אנחנו אומרים בסדר, שהקשרים יתקיימו, אבל באופן חוקי. שיתחתנו באופן זמני". גם דבריו אלה של מוטהרי עוררו דיון סוער של תומכים ומתנגדים. יש לומר כי לא רק אנשי דת תומכים ברעיון: הוא זכה להגנה גם מצד חלקים ממתנגדי הרפובליקה האסלאמית, המבקשים לכונן משטר חילוני.

ד"ר מהרדאד דרוויש-פור, סוציולוג ומרצה באונ' בשבדיה, אומר: "לטענת התומכים החילוניים של מוסד הנישואין הזמניים, מדובר באותם קשרי חבר וחברה הנהוגים באירופה ובארצות הברית, אך מכיוון שהרפובליקה האסלאמית רוצה להתאים את הקשרים הללו להלכה האסלאמית, ובכדי למנוע מצב בו אנשים יספקו את צרכיהם המיניים מחוץ למוסד הנישואים, היא מסדירה אותם תחת הסכם הסיע'ה ובכך נותנת להם לגיטימציה הלכתית. ההצדקה שלהם היא שבחברה בה קיום יחסי מין מחוץ לנישואים נחשב לעבירה חמורה ועלול אף לשאת השלכות קשות מחד, ומאידך ניהול חיי נישואין "תקינים" כרוך בה בהוצאות כבדות ביותר, אין לפרט הרבה ברירות מלבד הנישואים הזמניים".

הוא עצמו, עם זאת, מתנגד לרעיון. "ייתכן שהסיע'ה הוא הסכם חוקי, אבל הוא בשום אופן לא מעיד על חופש מיני. לדעתי מדובר למעש בזנות ממוסדת. בנישואים הזמניים הללו הנשים לא בוחרות את הגברים, הבחירה נעשית על ידי הגבר, זאת זכות השמורה לגברים בלבד. כמו כן, הסכם הסיע'ה מלווה בתשלום סכום כלשהו מצד הגבר לאישה, בדיוק כמו בעת סחר בגופה של האישה. ההסכם הזה נערך על פי רוב מול נשים הנתונות במצב כלכלי או חברתי קשה ביותר, במטרה לקבל מהן טובות הנאה מיניות. גם מבחינה חברתית הסיע'ה לא שונה מהזנות במאום, והיא מחלישה את מעמדה החברתי של האישה". לדבריו, מכל זווית שלא בוחנים את המוסד הזה: מבחינת זכויות, כלכלה, מעמד חברתי וכו', מדובר בדיכוי ברור של האישה. הוא מדגיש כי הנישואים הזמניים מוכרים רק באסלאם השיעי וכי האסלאם הסוני לא מכיר במוסד הזה ורואה בו סוג של זנות.

לדברי ד"ר אמיר מנצטר בהראם, פסיכולוג ויועץ זוגי, אימוץ מוסד הנישואים הזמניים על ידי הרפובליקה האסלאמית יש בו משום פגיעה אנושה באושיות התא המשפחתי. "נוהגים להמליץ על הנישואים הזמניים יותר לרווקים המתקשים להקים משפחה, אבל במצב הנוכחי הקליינטים העיקריים של הסיע'ה הם גברים נשואים ובעלי משפחות".

נכון לעכשיו אין בנמצא נתונים מדוייקים ורשמיים לגבי רישום הנישואים הזמניים באיראן, אבל ריבוי אתרי האינטרנט המציעים רישום נישואים אפילו לכמה שעות בודדות בלבד מעיד כי הביקוש ישנו, והוא גדול.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf