הנוכח-הנפקד בדוח ה"ההסדרה" של הבנייה בשטחים – הפלסטינים

לפני כשבועיים פורסם דוח "ועדת ההסדרה" (ועדת זנדברג), שמינה ראש הממשלה בעקבות התחייבותו לבית היהודי בהסכם הקואליציוני. הוועדה הוקמה כדי להציע פתרונות להלבנת הבנייה הבלתי חוקית היהודית בגדה המערבית.

אין ספק שהדוח מספק את הסחורה, כלומר נותן לממשלה כלים תקדימיים להסדרת המעמד של מבנים בהתנחלויות והמעמד של מאחזים שנבנו בניגוד לחוק. הוא עושה זאת תוך התעלמות מהפגיעה שיוצרים פתרונות ה"הסדרה" בזכויותיהם של הפלסטינים בגדה המערבית. יישומו יביא להכשרה בדיעבד של אלפי מבנים במאחזים ובהתנחלויות ולהעמקת השליטה הישראלית על שטחי C – צעד נוסף לקראת סיפוחם לישראל.

מהדוח העוסק בגדה המערבית, שבה מתגוררים כמעט שלושה מיליון פלסטינים, נעדרים למרבה הפלא אותם פלסטינים. המלה 'פלסטיני', על הטיותיה השונות, מוזכרת בדוח רק שלוש פעמים וגם הן אגב ציטוטים מדוח מבקר המדינה ומפסיקת בג"צ. כשנדרשו מחברי הדוח להתמודד בכל זאת עם עובדת קיומם של פלסטינים בגדה המערבית, הם בחרו להשתמש במונח "תושבים מוגנים", שמקורו במשפט הבינלאומי. בחירה נוטפת ציניות בהתחשב בעובדה שהדוח כולו עוסק בחיפוש אחר דרכים להעניק מראית עין של חוקיות למעשה הגזל ההתנחלותי, שמשמעותו נישול נרחב של פלסטינים מאדמתם ופגיעה ברורה בזכויות שלהם ובמעמדם המוגן.

מאחז נתיב האבות בגדה. הדוח נכתב על פי יוזמת הבית היהודי (צילום: גרשון אלינסון/פלש90)

לא רק מהפלסטינים התעלמה הוועדה. גם הכיבוש נפקד מן הדוח העוסק בגדה המערבית הכבושה (המילה אינה מוזכרת בדוח כלל), כמו גם אופיו והאופנים הרבים שבהם הוא פוגע בחייהם של הפלסטינים החיים תחתיו. היעדרם של הכיבוש והפלסטינים מהדוח היא התעלמות ממציאות משפטית ברורה ולפיה הגדה המערבית היא שטח כבוש, ומדיניות של התנחלות ישראלית בשטחה מהווה הפרה של המשפט הבינלאומי.

הדוח כולל פתרונות משפטיים פתלתלים להלבנת מעשי בנייה בלתי חוקית ופלישות חקלאיות, אך נעדר ממנו כל אזכור להקשר ולנסיבות שהובילו למצב הדורש פיתרון: גזל האדמות הפלסטיניות, האלימות שאפשרה את תפיסת האדמות, הכחש והמרמה שנילוו להקמת אותן "שכונות" ואותם מאחזים בלתי מורשים, שכעת מבקשת המדינה להלבין. הם מתוארים בדוח כ"התרחבות החורגת מתחום 'האדמות המחוזקות כדין'". הקורא התמים עלול לחשוב שכל מעשה ההתנחלות מקורו ברצף מצער של טעויות בתום לב ובשגגה, ולא במדיניות מכוונת של נישול.

העמדת הפנים בנוגע למציאות בגדה המערבית ולפגיעה בפלסטינים מאפיינת את הדוח לא רק ביחסו למעשים שנעשו בעבר ומוסיפים לקרות בהווה, אלא גם בנוגע לפתרונות המוצעים לעתיד. כך, לדוגמה, אחד האתגרים להסדרה שסימנה הוועדה היא בעיית ה"איים הצפים". כך מגדירים בדוח את המאחזים המוקפים באדמות שרובן פלסטיניות פרטיות, באופן שלא מאפשר להסדיר כביש גישה למאחזים מבלי לפגוע בזכויות קנייניות של פלסטינים. לצורך פתרון הבעיה, מציעה הוועדה כמה פתרונות, ובהם שימוש בדרכים עתיקות (מתרוכות) אשר יהפכו לכבישי הגישה החסרים, למרות שהן עוברות בתוך חלקות בבעלות פרטית של פלסטינים.

כל אדם המצוי ולו במעט במתרחש בגדה, יודע שסידורי הביטחון שיכוננו כדי להבטיח את שלומם של המתנחלים שיסעו בכבישים האלה יאסרו על פלסטינים להתקרב אליהם. הוועדה מציגה פתרון זה כ"מתיישב עם הרצון להגן על הקניין הפרטי", תוך התעלמות מכוונת מכך שבפועל הוא יביא לאבדן גישה לאדמות חקלאיות בשל יצירת טווח ביטחון משני צדיו של הכביש, שאליו תיאסר הכניסה לפלסטינים. גורל דומה של סידורי ביטחון גזלניים צפוי גם לו תיושם הצעת הוועדה לחפור מנהרות או לבנות גשרים מעל ומתחת לאדמות פלסטיניות, משום שבקרקעות מסוג זה "הבעלות בתת הקרקע ובחלל הרום נותרת לעולם בידי המדינה".

במכבסת המילים של הדוח – הפקעה היא "הסדרה", גזל אדמות הוא "התרחבות שלא כדין", ו"הגנה על קניין פלסטיני" היא מס שפתיים המתעלם ממציאות רבת שנים של הרחקת פלסטינים מאדמותיהם בשם ההגנה על פולשים ומפירי חוק ישראלים.

לשונו המכובסת והאדרת המשפטית שהוא מתעטף בה אינם מצליחים להסתיר שדוח ועדת ה"הסדרה" הוא למעשה דוח ההפקעה, שנותן בידי הממשלה כלים נוספים לנרמל ולהעמיק את העיוות שיצרה מדיניות ההתנחלות הישראלית: בגדה המערבית מתגוררים אזרחים ישראלים הנהנים מזכויות יתר, ולצדם חיים פלסטינים החיים תחת משטר צבאי, נישול ודיכוי מתמשך.

זיו שטהל, מנהלת מחלקת המחקר של יש דין