newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

יש סיבה שנתניהו משווה את הפלסטינים לנאצים

יהודים ופלסטינים חיים זה לצד זה בכל רחבי הארץ, ובימים של אלימות כמו אלה השאלה היא איך מצליחים לחיות ביחד. מבחינת נתניהו אין פתרון כי הצד השני הוא הרוע המוחלט, ועם רוע לא מדברים. בדיוק כמו עם הנאצים

מאת:

בניגוד לחגיגות ברשתות החברתיות, ברור שנתניהו לא חושב שהמופתי אחראי לשואה יותר מהיטלר (למרות שזו המסקנה המתבקשת מהציטוט המומצא שהוא הביא בנאום שלו). נתניהו אדם חכם, שמכיר את ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה טוב יותר מרבים ממבקריו. הרעיון לפיו המופתי אחראי להשמדה הוא מופרך לחלוטין, וברור שנתניהו מבין את זה. כמו שהוא הסביר מאוחר יותר, הוא בכלל לא התכוון לדבר על הנאצים, ובטח לא לפטור אותם מאחריות. הוא רצה לומר משהו על הפלסטינים. וכאן נעוצה הבעיה האמיתית.

האמירה שהפלסטינים הם נאצים – ממש כמו ההשוואות בין ישראל לנאצים – היא לא חלק מדיון עובדתי או היסטורי שיטתי. גם זה מובן מאליו. המטרה היחידה שלה היא לסמן את הצד השני כמי שאי אפשר לדון או להתפשר איתו, אלא רק לנהל איתו מלחמת חורמה, עד לכדור האחרון. זו המשמעות של הנאצים בהיסטוריה. הם אחד המשטרים היחידים שקיים לגביהם קונצנזוס מוחלט של חוסר לגיטימיות טוטאלי. אפילו מי שקיימו מגעים קלושים ביותר עימם, אפילו מי שניסו לכרות עסקאות כדי להציל יהודים, נחשבו אחר כך לבוגדים. כי בנאצים רק נלחמים. תסתכלו בכל סרט קולנוע עד היום. אין נאצים טובים.

הפלסטינים, כמובן, אינם הנאצים. ההתנגדות שלהם לקיום היישוב היהודי במחצית הראשונה של המאה העשרים דומה להתנגדות שגילו כל הקבוצות הילידיות, במוקדם או במאוחר, למתיישבים אירופאיים שהגיעו לארצם. העובדה שהיהודים חשו חסרי ברירה ונרדפים, העובדה שהם האמינו שזו ארצם, לא שינתה מבחינת הפלסטינים. זה אולי לא יפה, אבל לא בלתי מובן.

כל זה לא שייך למציאות הנוכחית. כיום חיים תחת הריבונות הישראלית הישירה, לא כולל עזה, יותר מעשרה מיליון אנשים. ארבעה מיליון פלסטינים ושישה מיליון יהודים. אם כוללים את עזה, המספרים מתאזנים. האוכלוסיות האלו מעורבבות לחלוטין, כמעט בכל חלקי הארץ. מכיוון שאף אחד לא הולך לשום מקום, השאלה הפוליטית המהותית ביותר היא איך אפשר לחיות ביחד.

> הפצע שפערו הבטונדות בירושלים ימשיך לדמם

חומת הפרדה בג'בל מוכבר (אורן זיו / אקטיבסטילס)

חומת הפרדה בג'בל מוכבר (אורן זיו / אקטיבסטילס)

נתניהו דוחה את השאלה הזו. הוא מדבר במושגים של מלחמה מוחלטת. נאצים. וכשזה לא נאצים – דעא"ש. עוד כח פוליטי שיש קונצנזוס מוחלט בצורך לחסל אותו. בעניין הזה הוא מזכיר מאוד את אבא שלו, שאמר בראיון לשרי מקובר ב-2009 ש"האויב הערבי הוא קשה כי הנטייה לקונפליקט היא חלק מהמהות שלו. אויבות היא חלק מאישיותו ומאופיו. מבנה האישיות של הערבי הוא כזה, שאינו מוכן לפשרות או להסכמים. לא חשוב באיזה מידה של התנגדות הוא ייפגש, או איזה מחיר יהיה עליו לשלם בעדו. קיומו נראה כקיום במלחמה תמידית". נתניהו האב המליץ באותה שיחה לכבוש כמה שיותר שטחים, להחזיק בהם בכח ולהטיל עונשים קולקטיביים על המתנגדים כמו מניעת מזון מערים ערביות, הפסקת החינוך והפסקת החשמל. הוא גם אמר דברים יותר גרועים, אבל אלו לא הגיעו לדפוס.

למזלנו, בנימין נתניהו ירש מאביו תפיסת עולם, אבל לא תוכנית אופרטיבית. הוא אדם מדוד ושקול יותר. כבר היו בישראל מנהיגים פוליטיים שמיהרו הרבה יותר לעבור לפתרונות צבאיים או לעונשים קולקטיביים. אבל אף מנהיג, בטח לא בעת האחרונה, לא דיבר כמו ביבי. אף אחד לא החדיר עולם של מושגים מופשטים ומוחלטים כאלו. עולם של מלחמה טוטלית, חסרת פשרות, של יהודים נגד ערבים. בטח לא מאז בגין.

אם הפלסטינים הם דעא"ש ונאצים, ביבי יהיה מטורף לקדם איתם כל סוג של הסדר. אם הם דעא"ש או נאצים, אפילו לגור לידם באותו בניין זו סכנת נפשות. המשמעות של חזון נתניהו היא מלחמת אזרחים נצחית. הזהירות המפורסמת של נתניהו לא שווה כלום בזמן שהוא מרעיל את היחסים בין העמים ומקדם חזון שבו העולם היהודי הוא חוד החנית במלחמה גלובלית נגד הציוויליזציה המוסלמית. חוד החנית, כדאי לזכור, הוא החלק שנשחק ונהרס ראשון.

הנאום של ביבי לא נאמר בחלל הריק. הוא מגיע על רקע  ההידרדרות הכי גרועה ביחסי יהודים וערבים בתחומי הקו הירוק והגדה מאז אוקטובר 2000. נתניהו אינו משקיף מהצד. הוא ראש הממשלה. הפרשנות שלו היא חלק מעיצוב המציאות.

אפשר לראות דברים גם אחרת. המצב גרוע מאוד אבל הוא לא חסר תקנה. האירועים האלימים מתרחשים פה ושם, אבל מיליוני יהודים ופלסטינים ממשיכים לנהל את חייהם. עצבניים וחשדניים יותר, אבל חיים. זו אינה סוריה. זו אינה מלחמת דת. כדאי להסתכל סביב ולזכור את זה. אף אחד כאן לא נאצי. הסכסוך מתקיים במסגרת נסיבות פוליטיות, ולישראל יש שליטה בהן. חזון החיים המשותפים – בשתי מדינות, במדינה אחת, בקונפדרציה – לא מת.

הבעיה היא שבמילון של נתניהו אין חזון כזה. יש ערבים על אוטובוסים. יש דעא"ש. יש נאצים. ולמלים של ראש הממשלה יש משמעות ויש השפעה דרמטית על המציאות.

> נתניהו עוד ירוויח מהשקר על המופתי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

"צעד ראשון לקראת השתלטות הדרגתית על פלסטין כולה". משה שרת, אבא אבן ודוד הכהן מניפים את דגל ישראל במתחם האום בניו יורק לאחר החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, 29.11.1947. (צילום לע"מ)

על מיתוס הסירוב הערבי לתוכנית החלוקה ומניפולציות אחרות

בכל פעם שהשיח סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני עולה לכותרות, מתחדש גם הדיון בתוכנית החלוקה. החוקר המצרי עבד אל־פתאח מאדי מפריך כמה מהמיתוסים הרווחים ומזכיר: העמדה הציונית היתה הרבה פחות תמימה משנוטים להציג  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf