newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המקרה של סגל הוא דוגמה אכזרית להפרטה של אתיקה רפואית

שלל הדיונים בעקבות החלטתו של ארנון סגל לתרום כליה ובלבד שתגיע ליהודי התמקדו בלגיטימיות של הבחירה האישית של התורם. אך איבר שנתרם הופך למשאב ציבורי, ואסור למערכת הבריאות להיכנע לשיקולים זרים בחלוקתו, בדיוק כמו בתרומות דם

מאת:
מרגע שאדם מוסר איבר מגופו, הוא מועבר מחזקתו לחזקת המערכת. צוות רפואי מבצע השתלה בבי"ח הדסה עין כרם _צילום: נתי שוחט / פלאש 90)

מרגע שאדם מוסר איבר מגופו, הוא מועבר מחזקתו לחזקת המערכת. צוות רפואי מבצע השתלה בבי"ח הדסה עין כרם _צילום: נתי שוחט / פלאש 90)

הבחירה של העיתונאי ופעיל בעידוד עליית יהודים להר הבית, ארנון סגל, לתרום כליה בתנאי שתגיע אך ורק ליהודי עוררה סערה בעיתונות וברשתות: האם מדובר בגזען או בנדבן? כיכבה במיוחד התגובה של זהבה גלאון, שצייצה: "גם שתי כליות לא מספיקות כדי לנקות את הרעל שזורם לו בגוף, אז מה זה כבר משנה". בתגובה, השכיל ארנון סגל להשתמש באותו טיעון שנאחז בו גם אחיו ביומיים האחרונים והשיב: "בואי נסכם שכל אחד יתרום את הכליה שלו למי שהוא רוצה".

טלו קורה, אומרים לנו מימין – לא רק שעצם הבחירה של אדם לתרום איבר מגופו למי שחפץ היא בחירה אלטרואיסטית חסינה מפני שיפוט, אלא שזו זכותו לעשות מה שיחפוץ באיברי גופו. וכך, גם אם ברור לנו שמדובר במעשה גזעני, קשה לרבות במחנה השמאל לשלול את הלגיטימיות שלו.

>> גזענות ברפואה היא הרבה מעבר למטופל שקורא לרופא "ערבי מסריח"

בניסיון להתרחק משאלת הבחירה האישית, שנותרת בלתי מעורערת, היו מי שביקרו את הנורמליזציה שעצם הבחירה הזו, או הידיעה החדשותית שניפחה אותה, עושות לגזענות. באופן מעט שונה, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, פרופסור חגי לוין, הביע חשש כי "עם ביטול עילת הסבירות, זאת יכולה להפוך למדיניות". אך המדיניות הקיימת, בה יש לאפשר לאדם מלכתחילה לבחור מי זכאים לתרומה של חלק מגופו – נותרה כמעט ללא ביקורת.

מי שמעוניינת במערכת בריאות שוויונית, המבוססת על חלוקה צודקת של המשאבים החברתיים, נדרשת להבין מחדש את הדילמה: תרומת איברים אינה בחירה פרטית, כיוון שאיננה כרוכה במעשה פרטי. אכן, הבחירה הפרטית של אדם לתרום כליה, יהיה ישר כמו סרגל או גזען כמו סגל, היא תנאי הכרחי כדי לקיים את ההליך הרפואי מציל החיים הזה. אבל היא כלל אינה תנאי מספיק. ללא מערכת רפואית – רופאים, אחיות, בתי חולים, ציוד, ידע רפואי מדעי וכן הלאה – הבחירה הזו אינה אפשרית לאדם מלכתחילה.

בשירות כלכלת הטיהור האתני

לכן, מרגע שאדם מוסר איבר מגופו – בהחלט מעשה לא מובן מאליו – הוא מועבר מחזקתו לחזקת המערכת. ואם אנו מאמינות במערכת בריאות ציבורית, כזו שאינה תאוות בצע, אנו נדרשות להבין גם את אותו איבר, מרגע הפקדתו בידי המערכת הציבורית, כמשאב חברתי. אכן, מדובר במשאב חריג, שלא החל ככזה ולכן אין לחייב אף אדם למסור איבר מגופו, ואפילו יש לוודא שלא מופעלים עליו לחצים חיצוניים בבחירה זו. אבל אם הוא תורם אותו, עליו לקבל את כללי המשחק, שמעניקים ערך חיים שווה לכולם ולכן בהכרח מחלקים את המשאבים באופן השוויוני ביותר.

תקראו לי מרקסיסטית מג'נונה, או תגידו שהלכתי רחוק מדי, אבל בתחום אחר, אך קרוב, אותו היגיון מכתיב את מדיניות תרומות הדם בישראל. ואם היא נראית מובנת מאליה כעת, זה רק כי מדיניות שוויונית זו הושגה במאבק עיקש, שהתנהל עד לפני שש שנים בלבד. רק ב-2017 בוטלה האפליה שבמסגרתה תרומות של יוצאי אתיופיה הושלכו בחשאי לפח, בעוד שלגברים הומואים וביסקסואליים ולנשים טרנסיות רבות לא התאפשר מלכתחילה לתרום (אלא אם שיקרו לגבי התנהגותם המינית). אמנם במקרים אלה האפליה היתה נגד הצד התורם, אבל ההנחה היא שנדרש כאן הליך שוויוני, ללא סלקציה.

לא מופרך לדמיין שבעוד כמה חודשים, במסגרת סחף חקיקות הבזק של הממשלה, יבואו חבריו של סגל בכנסת וידרשו את אותה מדיניות בנוגע לתרומות דם. שוב הם יגידו כי אין בכוונתם להפלות, חלילה – הרי גם ערבי יוכל לתרום רק לערבים – אלא לאפשר לכל אדם את בחירתו, בהתאם לסולם ערכיו, ללא התכחשות לקשר האותנטי שלו עם קבוצת השייכות הלאומית שלו. האם גם אז נעמוד דום, כי מדובר בהוצאה של חלק מגופם?

כפי שהסביר בעבר ד"ר חגי בועז, טענות על הקשר הטבעי לקהילה כבר פעלו על מה שהוא מכנה "כלכלת תרומות האיברים" כדי לרופף קריטריונים של אנונימיות ולפורר סולידריות חברתית, לטובת היגיון תועלתני ואנוכי, גם אם קולקטיבי. בהתאם, המעשה של סגל – מעשה שהוא פרטי וציבורי גם יחד – אינו מסתכם רק בהכשרה של גזענות ברמת התודעה הציבורית, אלא בהכשרה של מדיניות ממשית, שהיא בו-זמנית קפיטליסטית וגזענית, שממשיכה לחלחל ולזהם את שאריות הרפואה הציבורית שנותרה לנו. ההפרטה, שאינה רק של השירותים הרפואיים אלא גם של האתיקה הרפואית עצמה, פותחת צוהר נוסף לזיהום הרפואה לא רק בידי כלכלת ההון, אלא גם בידי כלכלת הטיהור האתני.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, יואב גלנט, ב-13 במרץ 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, יואב גלנט, ב-13 במרץ 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ישראל מפרקת במו ידיה את "מדיניות הבידול" שעליה עמלה עשורים

אין באמת מחלוקת מעשית בין גנץ וגלנט לנתניהו ובן גביר, וקיבלנו עדות לכך בתגובתם לתובע בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. אבל במודע או שלא, הם מודים בכישלונה של מדיניות הניתוק בין עזה לגדה המערבית, ולכן נתפסים בעיני ראש הממשלה ובני בריתו כאיום קיומי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf