newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

השביתה במערכת החינוך הפלסטינית: להחזיר למורים את הכבוד

זהו החודש השני לשביתת המורים הפלסטינים. במחסומים ומעצרים מנסה הרשות לדכא את המחאה. אבל המשבר הזה לא יגיע לפתרון לפני שנבין שלא נוכל להשתחרר, ולשמור על תרבותנו וזהותנו, בלי כבוד למורינו

מאת:

כותבת אורחת: רולא סלאמה, ירושלים המזרחית

לפני כמה ימים התקשר אלי מורה אחד וסיפר על הקושי הגדול והסבל בשל קיצוץ התקציבים למערכת החינוך הפלסטינית. הוא עוסק בהוראה כבר 14 שנה אך כבר זמן רב לא ראה כזאת הזנחה של ההוראה כפי שהוא רואה כיום. הוא סיפר שהוא יושב שעות ארוכות וחושב על העתיד, וכי התחיל לחשוב ברצינות לעזוב את המקצוע ולעבור לעבודה אחרת שתשמור על כבודו אשר נגזל. הוא סיפר שיש לו ילדים שלומדים בבית הספר, ושמזה כמים ימים הוא שומר עליהם והם מבלים את זמנם בצפייה בטלוויזיה ובשוטטות עם ילדי השכנים.

הוא הוסיף גם שחבר שלו, מורה גם הוא, חשב להפוך לנהג אוטובוס לאחר שהגיע למבוי סתום. האם אמנם יגיע היום שבו מורים יעזבו את מקצוע ההוראה, ומדינתנו העתידית תהיה כאותן מדינות אשר מביאות עובדים זרים לעבוד בסגל ההוראה?

> אלפי מורים הפגינו ברמאללה למען שיפור תנאי העסקתם

למעלה מחודש נמשכת השביתה במערכת החינוך הפלסטינית בגדה המערבית. המורות והמורים דורשים מהרשות הפלסטינית לכבד הסכמים ולשפר את שכרם ותנאי העסקתם. הפגנת מורות ומורים ברמאללה (צילום באדיבות סוכנות הידיעות "מען")

למעלה מחודש נמשכת השביתה במערכת החינוך הפלסטינית בגדה המערבית. המורות והמורים דורשים מהרשות הפלסטינית לכבד הסכמים ולשפר את שכרם ותנאי העסקתם. הפגנת מורות ומורים ברמאללה (צילום באדיבות סוכנות הידיעות "מען")

המורה הוא כמעט נביא
התדע משהו יותר אצילי ומפואר
ממה שבונה ומצמיח את הנפש והשכל?

כך למדנו והתחנכנו מאז שהיינו קטנים, כך גדלנו: לתת אהבה, הערכה, כבוד והכרת טובה לכל מורה ומורה באשר הם. וכך, במשך שנות חיינו, ככל שגדלנו, גדלו האהבה והכבוד שרכשנו להם. הורינו לימדו אותנו שהמורה הוא אבינו ואחינו הגדול, שבדרכו נלך ומן הידע שלו נחכים, שנקבל ממנו את מה שיעניק לנו ושנתרחק ממה שיאסור עלינו. בדברים רבים חלקנו עליו אבל הסתרנו ממנו את הסתייגותנו כי בתוך תוכנו ידענו שהוא צודק ושאנחנו עדיין מגששים את דרכנו. היינו בטוחים שהוא מדבר בשמנו ויעזור לנו לבנות את עתידנו.

התחלנו את חיינו כשאנו שואבים ממה שניתן לנו ולמדנו את האלף בית של החיים בבית הספר ממורינו ומורותינו. ראינו ואנו עדיין רואים בהם דוגמה חיובית, ואנו צועדים בשבילי החיים השונים לאור הוראותיהם והנחיותיהם והדרכתם. צעדנו את צעדינו הראשונים ביודענו בביטחון שהם לא יחסכו מאתנו דבר ממה שלמדו וידעו. המורים והמורות גם יחד שרטטו את מפת חיינו, ועודדו אותנו לדעת וללמוד.

המורים והמורות תמיד אמרו לנו: הנשק היחידי ומקור כוחנו וגבורתנו וזקיפות קומתנו הוא הידע. עם הידע נצמח ונעלה ונגדל. בידע נבנה את הדורות הבאים ואת המולדת. בעזרת הידע ניאבק בבורות, נבסס את העתיד ונחזק את הדורות הבאים. ובאמצעות הידע נשתחרר וניאבק.

כשהלכנו ברחוב היינו מביטים ימינה ושמאלה ומייחלים בתוך תוכנו שלא נראה את המורה הולך לידינו, ומגניבים מבט כדי לוודא שאינו בין העוברים והשבים. היינו חוששים שאם רק נראה מורה או מורה, מבוכתנו תהיה כה רבה עד כי נתעה בדרך. יראת הכבוד והאהבה גם יחד היו מקור חששנו ודאגתנו ומבוכתנו.

> ליצן במעצר מנהלי: "אני מנסה לשמח את האסירים האחרים"

הפגנת המורים השובתים ברמאללה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הפגנת המורים השובתים ברמאללה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

עברו שנים ועוד שנים ובהן נוכחנו בשינוי במעמד המורה. אינני יודעת מדוע אבל אני חושבת שהדור כולו השתנה, ואיתו התפישות והסטנדרטים וסדרי העדיפויות והאפשרויות, ועוד דברים רבים. אבל אצל רבים מאתנו נשארו האהבה והכבוד וההערכה לתפקיד המורה בבניית הדורות הבאים וחינוכם.

למען האמת, כיצד נלין על תלמידי בתי הספר על התנהגותם הגרועה וחוסר הכבוד שלהם כלפי מוריהם, ולא נלין על עצמנו על כך שהזנחנו את אלה שלימדו אותנו והשתתפו בחינוכנו? בין שזה היה מדעת או לא, אנחנו היינו שותפים להדרתם והזנחתם והשפלתם. ואיך אנו יכולים עדיין עכשיו להרים את ראשנו כשאנו לא מכבדים את אלה שלימדו אותנו? ואיך אנחנו יכולים לדבר על זכויות האדם וזכויות העובד וזכויות האישה, כאשר במו ידינו רמסנו את זכויותיהם של כל אלה והתעלמנו מדרישותיהם, הצרנו את צעדיהם, פגענו בכבודם וויתרנו עליהם?

מצאתי את הציטוט הזה, שנראה לי מתאים לדיכוי המורים והמורות שאנחנו רואים וחווים בימים אלה: "אומה שמבזה את משכיליה וסופריה והוגיה היא אומה שהולכת על רגל אחת ורואה בעין אחת, וככזו לא תשיג את חירותה ועצמאותה למרות הקורבנות העצומים שהיא מקריבה".

לדעתי, סיום משבר המורים יגיע רק במשא ומתן ובמציאת פתרונות שישמרו על כבוד המורה, גאוותו, זקיפות קומתו והדרת כבודו. לא נחיה אם מי שלימד אותנו ימות, ולא יהיה לנו כבוד אם נפגע בכבוד מורינו, ואין לנו תקווה להשתחרר ולבנות את מוסדותינו ולשמור על העתודות שלנו ועל תרבותנו וזהותנו אם נפגע בזכויות מורינו. בואו נעשה צדק עם אלה שפגענו בהם ונתנצל בפני מי שהזקנו לו ונמחק מדברי ימינו שהיו זמנים שבהם סגרנו את הדרכים והקמנו מחסומים ועצרנו והפרנו והשפלנו וחיפשנו באוטובוסים ותחת הכיסאות את מורינו.

בואו נחשוב בהיגיון על יותר מחצי מיליון תלמידים פלסטינים בגדה המערבית. בואו נחשוב על עתידם של דורות אלה, נחלים מפצעינו, נהרהר במעשינו, נחזיר את תלמידינו לספסל הלימודים, נפצה אותם על מה שהם הפסידו, ונשמור על עתידם.

רולא סלאמה היא עיתונאית מירושלים המזרחית. תרגמה מערבית שושנה לונדון-ספיר. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> בתמונות: הנשים שבשבילן כל יום הוא יום האישה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf