newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"הם באים בלבוש צבאי ואומרים לנו לעזוב"

ההתנכלויות של מתנחלים וחיילים לא פוסחות גם על קהילות הרועים הפלסטיניות בבקעת הירדן. הקהילות אמנם קטנות, אבל גירושן עלול להגדיל את השטח ה"נקי" מפלסטינים בגדה המערבית

מאת:
פתחי דררמה, מקהילת הרועים עין אל חילווה (צילום: אורן זיו)

"פעם היינו רועים בכל ההרים מסביב, עכשיו אי אפשר לזוז". פתחי דראע'מה, מקהילת הרועים עין אל חילווה (צילום: אורן זיו)

"הם באים בלבוש צבאי, אומרים שאנחנו צריכים לעזוב או שיעשו לנו מה שעושים בעזה. חלקם חיילים וחלקם מתנחלים". כך העידה אליה מאליחה, בת 28, מקהילת אל-מוערג'את שבדרום בקעת הירדן.

באל-מוערג'את התושבים נשארו בינתיים, אבל ההתנכלויות של חיילים ומתנחלים לקהילות אחרות בבקעת הירדן הביאו לכך שמאז 7 באוקטובר, 17 משפחות, הכוללות 103 נפשות, בהם ילדים, נאלצו לעזוב את בתיהן שבבקעת הירדן, כך על פי נתוני "בצלם". בסך הכל, מתחילת המלחמה, 13 קהילות שלמות, המונות 807 נפשות,  גורשו ממקום מושבן ברחבי הגדה המערבית. הגירוש הזה הוא המשך למהלך שדיווחנו עליו עוד לפני המלחמה.

>>"כמו נכבה שנייה": 800 פלסטינים ברחו מבתיהם מתחילת המלחמה

קהילת אל-מוערג'את קרובה לתא שטח של כ-150 אלף דונם המשתרע ממזרח לרמאללה, שלמעשה "רוקן" מפלסטינים בלחץ מתנחלים, לאחר שהוקמו בו בשנים האחרונות כ-20 "חוות רועים", לפי נתוני ארגון "כרם נבות". הקהילה יושבת סמוך למאחז משנה של החווה של נריה בן פזי.

לדברי בני הקהילה, מתנחלים מונעים מהם לרעות את הצאן מעבר לכביש, לכיוון צפון-מזרח. "המתנחלים מביאים בעלי חיים, כאילו הם רועים, אבל המטרה שלהם להסתובב לנו בין הבתים", אומרת מאליחה. "(הם) מאיימים על תושבים. מאז המלחמה נהיה יותר קשה. אבל עם כל הקושי, אנחנו רגילים ומתעקשים לחיות פה". היא מספרת שבקהילה חיות כ-30 משפחות, 300 בני אדם. "מאז שהגיעו המתנחלים, קשה לרעות. במקום לרעות, צריך לקנות יותר מזון, אבל זה לא תמיד אפשרי".

אליה מאליחה באל מועראג׳ת (צילו: אורן זיו)

"מתעקשים לחיות פה". אליה מאליחה מקהילת אל מוערג׳את (צילום: אורן זיו)

"אין אזור מוגן", אומרת דפנה בנאי, הפעילה בבקעה קרוב לעשרים שנה. "משפחות עוזבות. החיים קשים באופן קיצוני. אין מים זורמים כי ישראל מונעת, ויש אלימות מתנחלים. היו בעבר זמנים קשים, אבל לא ככה. הבקעה היתה אזור שקט, היו הריסות, אבל אלימות מתנחלים היתה נדירה".

לפי עו"ד איתי מק, ששלח מכתב לקהילה הבינלאומית בעניינן של הקהילות באזור, גם קהילת עין אל-חילווה דרום לא חזרה למגורי החורף העונתיים הקבועים שלה. "מספר המשפחות שגורשו בכוח לא גדול, אבל לטרנספר שלהן יש השלכות דרמטיות", אומר מק, "מכיוון שהן בין האחרונות ששרדו". אם הגירוש שלהן יושלם, "אזור גדול בבקעת הירדן יישאר ללא רועים פלסטינים".

מק טוען כי מאז 7 באוקטובר מתנחלים הגבירו את הלחץ על הרועים הפלסטינים בבקעת הירדן. "מתנחלים חמושים 'מבקרים' במתחמי המגורים, ומורים לפלסטינים להתפנות מיד, ואם לא, הם יפונו בכוח".

בקהילת הרועים פרסייה, הנמצאת בצפון הבקעה, ליד ההתנחלות רותם, פעילים ישראלים המגיעים למקום עוזרים להעניק תחושת ביטחון. אבל כמו בעין רשאש ו-ואדי סיק, קהילות שגורשו בתחילת המלחמה, גם שם יודעים, שאם המתנחלים יחליטו לפעול במלוא הכוח, דבר לא יעזור. משפחה אחת כבר עזבה, שבע נמצאות בסכנה מיידית.

עלי אבו חוסיין, תושב הקהילה, תועד ימים לפני המלחמה חוסם טרקטור של מתנחל ממאחז סמוך, שנכנס לשטח פרטי שלו. "הוא הגיע והתחיל לעבד את הקרקע, שרשומה על שמנו בטאבו", הוא מספר. "התיישבתי מול הטרקטור וחסמתי אותו. אחרי המלחמה הוא הגיע עם מדים של חייל. הרבה מתנחלים באים עם מדים. הם אומרים שנלך, אבל לאן נלך? איפה נשב? זו האדמה שלנו. פעם היינו רועים בכל ההרים מסביב, עכשיו אי אפשר להוציא את בעלי החיים מאזור הבתים, כי המתנחלים יוצאים לחסום אותנו".

מ׳, רועה צאן שיש לו כמאה כבשים, סיפר כי בעבר הם היו רועים עד יריחו. "כעת אי אפשר לצאת אפילו חצי קילומטר, משני הכיוונים יש מאחזים", הוא אומר, בעודו פותח צינור המחובר למכלית כדי להשקות את הכבשים. לא רחוק משם עומד מתקן של "מקורות", אבל התושבים לא יכולים להתחבר אליו. המים שהם קונים באופן פרטי עולים פי שלושה מהמים שמספקת מקורות.

ציוד שנותר בקהילה סמרה צפון, שתושביה אולצו לעזוב (צילום: אורן זיו)

לכאן הם כבר לא ישובו. ציוד שנותר בקהילת סמרה צפון בבקעת הירדן, שתושביה אולצו לעזוב (צילום: אורן זיו)

לא רחוק מפרסייה, יושבת קהילת סמרה צפון, מתחם מגורים שבו חיו שתי משפחות, 13 נפשות. הן אולצו לעזוב ב-24 באוקטובר. שרידי הקהילה עוד ניכרים: כביסה תלויה על החבל, שאריות מזון לבעלי חיים, אופני ילדים זרוקות בצד, מקרר פתוח, ספרי ילדים מצוירים בעברית שבהן מוצגות המילים "דג" ו"כבשה". לכאן התושבים כבר לא יחזרו.

בקהילת עין אל חילווה מתנחלים השתלטו על מעיין סמוך וגידרו אותו, כדי למנוע מים מהצאן והבקר. כעת המעיין מקושט בדגלי ישראל. פתחי דראע'מה, תושב הקהילה, סיפר שמאז שהמעיין גודר, הוא נאלץ לרעות את עדר הפרות שלו במקום מרוחק יותר.

עוד עניין המעיק על התושבים הפלסטינים באזור הוא החזרת הבידוק בשני מחסומים המחברים את בקעת הירדן לצפון הגדה: מחסום תייסיר ומחסום חמרה. בשנים האחרונות, המחסומים לא היו מאוישים. עכשיו משתרכים תורים גדולים משני צידי המחסומים. סוללת עפר ארוכה בין מחסום חמרה לשער המצוי ליד כפר עאטוף הוגבהה לאחרונה, עוד לפני המלחמה, בעקבות שני אירועי ירי. בשנים האחרונות השער המוביל לכפר עאטוף היה פתוח רוב הזמן, אך כעת הוא נסגר. השבוע, חיילים בדקו באיטיות כל רכב שביקש לעבור.

"אנחנו מחכים פה ארבעים דקות", סיפר נהג מכונית מסחרית מאזור ג'נין, שהיה בדרך חזרה מעבודתו בהתנחלות רועי, יחד עם עובדים נוספים. "זה היום הראשון שחזרנו לעבור מאז תחילת המלחמה".

מחסום סמוך לכפר אעטוף, בבקעת הירדן למרכז הגדה (צילום: אורן זיו)

מחכים שעות. מחסום סמוך לכפר עאטוף בבקעת הירדן (צילום: אורן זיו)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, יואב גלנט, ב-13 במרץ 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, יואב גלנט, ב-13 במרץ 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ישראל מפרקת במו ידיה את "מדיניות הבידול" שעליה עמלה עשורים

אין באמת מחלוקת מעשית בין גנץ וגלנט לנתניהו ובן גביר, וקיבלנו עדות לכך בתגובתם לתובע בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. אבל במודע או שלא, הם מודים בכישלונה של מדיניות הניתוק בין עזה לגדה המערבית, ולכן נתפסים בעיני ראש הממשלה ובני בריתו כאיום קיומי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf