newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

זעם, עלבון ותסכול: לגדול כילד תחת הכיבוש

באחת הפעמים שהייתי בנבי סאלח, הצבא פיזר הלוויה באמצעות גז מדמיע. כשהתרחקנו מהמקום, ראינו מרחוק ענן של גז מרחף באוויר ומתחתיו ילדי הכפר משחקים כדורגל. הם לא יכולים לחכות שהכיבוש יחלוף, זה הזמן שבו הם ילדים

מאת:

כותבת אורחת: חמוטל סונג

בתחילת הסרט "צא וראה" מתרחשת סצנה בה נראים ילדים משחקים במה שהיה, עד לא מזמן, שדה קרב מרובה הרוגים. הם מדברים בקולות של "מבוגרים מפחידים" ומשתעשעים עם הנשק שהם מוצאים בין ההריסות.

הסרט מראה איך בתקופה קצרה מאוד של חיים, הגיבור מאבד לחלוטין את הילדות, ובסופו של דבר גם את שפיותו. אפילו השחקן שגילם את הילד אושפז אחר סיום צילומי הסרט בשל מצב נפשי קשה.

> עהד תמימי ניצחה

בנבי סאלח יצא לי להיות פעמים ספורות. השתתפתי בכמה הפגנות, ובעיקר הגעתי להלוויות ולניחום אבלים. בכל ההפגנות שהייתי בהן בכפרים השונים לאורך השנים, עם כל האלימות והפחד שהן כוללות, מעולם לא צרבה תמונה את הלב שלי כמו התמונה שראיתי בנבי סאלח.

ילדות שזורה באלימות

הגעתי להלוויה, שכעבור זמן קצר הצבא פיזר בעזרת גז מדמיע ואמצעים לפיזור הפגנות. צעדנו אל בית המשפחה האבלה. בדרך, כשכבר היינו די רחוקים, הסתכלתי אחורה וראיתי את ענן הגז המדמיע שכיסה את האזור. ובתוך הענן הזה ראיתי קבוצה של ילדים משחקים כדורגל.

לא ידעתי מה להגיד. רציתי לבכות אבל זה לא היה במקום. ואז הבנתי שאין חיים אחרים, שזה הזמן שבו הילדים האלה הם ילדים, וזה הזמן שבו הם משחקים כדורגל. הם הרי לא יחכו עד שיפסיקו להפגיז אותם בגז מדמיע, או לחלופין עד שהפלסטינים יזכו בהכרה מלאה כאזרחים. עד אז, הנכדים של הילדים האלה יוכלו לשחק, אולי.

גם את עהד תמימי פגשתי כשהגעתי לניחום אבלים של משפחתה – הדוד שלה נורה על ידי הצבא כמה ימים לפני כן. זה היה לפני שהתפרסמה התמונה זוכת-הפרסים בה נראתה עהד קופצת אגרוף אל מול חייל חמוש, בהבעה זועמת. זה היה בדיוק לפני הגיל שבו הזעם, העלבון והתסכול הופכים לפעולה. כמה זעם היה שם. היא ליוותה אותנו לשירותים, אבל פשוט לא רצתה לדבר איתנו על שום דבר שהוא לא הדרך לשירותים. הכעס שלה, ילדה שהייתה בערך בגיל של הילדים ששיחקו כדורגל, היה משהו שאין דרך לעקוף אותו, ואי אפשר לא להבין אותו.

הילדות במקומות כמו נבי סאלח שזורה באלימות צבאית, בפחד מתמיד ובגז מדמיע. אני מאמינה שילדים שצריכים לגדול בתוך כל זה ועדיין רוצים לשחק כי הם ילדים, יגדלו באופן טבעי להיות זועמים ומלאי התנגדות לגוף שמדכא אותם, ומנסה (לפעמים בלא הצלחה) לגנוב להם את הילדות.

חמוטל סונג היא סטודנטית, משוררת ואקטיביסטית הפועלת נגד הכיבוש, למען שחרור בעלי חיים באשר הם, ולמען קידום נושאים פמיניסטיים.

> האלימות המינית הקיצונית ברשתות החברתיות מנסה להשתיק נשים

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
הבעיה של מערכת החינוך היא לא המורות אלא התנאים שמספקים להן על מנת לממש את מקצועיותן. מורה בכיתה בגבעתיים. אילוסטרציה (הדס פרוש/פלאש 90)

הבעיה של מערכת החינוך היא לא המורות אלא התנאים שמספקים להן על מנת לממש את מקצועיותן. מורה בכיתה בגבעתיים. אילוסטרציה (הדס פרוש/פלאש 90)

שום תוכנית לימודים לא תמחק מהעולם את הלאומיות הפלסטינית

הדיכוי של הלאומיות הפלסטינית במערכת החינוך משיג את ההיפך מהמכוון, ומחקרים מראים כי המורות והמורים הערבים מוצאים דרכים להתמודד עמו ו"להלך בין הטיפות". ראוי שמשרד החינוך יוביל את השתחררות החברה הישראלית מפחדיה, וייתן להם אוטונומיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf