היוזמות המקומיות שצימצמו את הקורונה ברחוב הערבי

"היוזמות שלנו נתנו מענה לתושבים במקומות שבהם המדינה נטשה אותנו", אומר חבר מועצת מג'ד אלכרום, שהפכה מאדומה לירוקה בתוך זמן לא רב. גם בעיריית אום אלפחם מתארים התארגנות מבוססת מתנדבים ותרומות, שסיפקה עזרה כלכלית וסייעה לשמור על הזהירות

מאת:
השאירו תגובה
א א א

"יש הבדל משמעותי בין הגל הראשון לשני. המשפחות שנכנסו לסגר בגל הראשון קיבלו מענקים מהמדינה דרך מחלקת הרווחה או מפעל הפיס. בגל השני לא היתה תמיכה כזאת, הסכומים שהמדינה נתנה היו ממש קטנים. כאן נכנסו היוזמות הפרטיות והמקומיות שלנו, שסיפקו מענה לתושבים במקומות שבהם המדינה הזניחה ונטשה אותנו", מספר עז אלדין בדראן, חבר מועצת מג'ד אלכרום, ל"שיחה מקומית".

מג'ד אלכרום היתה אחת מהערים עם שיעור הנדבקים הגבוה ביותר בגל השני של הקורונה, עמוק בתוך האדום, כמו גם ערים וכפרים ערביים רבים נוספים. היום היא נמצאת באזור הירוק.

מתנדבים מכינים סלי מזון באום אלפחם (צילום: באדיבות ועדת החירום אום אלפחם)

"המודל היה קיים כמעט בכל כפר ועיר". מתנדבים מכינים סלי מזון (צילום: באדיבות ועדת החירום אום אלפחם)

בגל הראשון של מגיפת הקורונה בישראל, הערים והכפרים הערביים היו במצב טוב, עם מספר נדבקים נמוך יחסית. חלק מהעניין היה שלא בוצעו מספיק בדיקות, אך תרמה לכך גם העובדה שאנשים חששו מהמגיפה ונשארו בביתם, כשהם מקבלים מידע וסיוע מהקהילה שלהם.

עם הפתיחה אחרי הסגר הראשון, התמונה התהפכה. דווקא הערים והכפרים הערביים הפכו למוקד של התפשטות המגיפה, ומספרי הנדבקים עלו באופן דרמטי. לפני פחות מחודש, כ-30 כפרים וערים ערביים היו ברשימת היישובים האדומים של מגיפת הקורונה.

75% מהיישובים האדומים היו ערביים. 60% מהחולים המאושפזים במחלקות הקורונה בצפון ושליש מהמתים בצפון היו ערבים. מאז פרוץ המגיפה בישראל מתו ממנה 258 ערבים, לא כולל ערבים שגרים בערים המעורבות. 40 מהם מתו במהלך השבוע שעבר.

אתמול פורסם ב"גלובס", בהתבסס על נתונים שמסר איימן סיף ממטה הקורונה, כי כיום יש רק ארבע עד שבע רשויות אדומות בחברה הערבית, ורוב הערים הערביות הגדולות הן ירוקות או על סף הירוק. לפי הנתונים, שיעור הנדבקים בערים האלה מכלל הנדבקים ירד ל-10%, פחות ממחצית מחלקם באוכלוסייה (22%).

בתחילת ספטמבר היה שיעור הערבים מכלל הנדבקים בקורונה 30%. ד"ר מוחמד ח'טיב, ראש ועד הבריאות הארצי ששייך לוועדת המעקב, טוען כי מספר החולים הערבים המאומתים עומד כיום על 7.5% בלבד.

כיצד הצליחה החברה הערבית להתמודד עם הזינוק בתחלואה? לדברי בדראן, "כמעט בכל כפר או עיר הקמנו ועדת חירום, ויש גם את ועדות אלזכאה (הצדקה). הוועדות האלה ניסו למלא את החלל הריק. היינו אוספים תרומות. היתה שבת אחת שהסתובבנו בכפר עם מיקרופון וקראנו לאנשים לתרום כסף. תוך יום אספנו 270 אלף שקל, והיתה ועדה מיוחדת שחילקה את התרומות".

למשל, מספר בדראן, "הרבה אנשים שהו בנהריה בבית מלון בבידוד, חולים מאומתים אבל לא במצב קשה. שלחנו להם ארוחות כל יום. או שמשפחה בישלה לכל מי שהיה במלון, או שקנינו להם מנות מוכנות של תבשילים.

donate

"לכפרים ולרשויות המקומיות הערביות שסובלות שנים מאפליה בתקציבים אין יכולת לנהל משבר כזה. היו לנו יותר מ-50 מתנדבים ומתנדבות, שלא רק נסעו לחלק אוכל בבית המלון, אלא גם עמדו בדואר ובבנק ודאגו שאנשים ישמרו מרחק ויעטו מסיכות. הם אפילו הלכו לחתונות ובדקו שאנשים שם שומעים להוראות משרד הבריאות. המודל הזה היה קיים כמעט בכל כפר ועיר, לא רק במג'ד אלכרום".

מה קרה בין הסגר הראשון לשני שהוביל לזינוק בתחלואה? היו מי שייחסו את הזינוק במספר הנדבקים לחתונות, שהפכו למוקדי הדבקה. היו מי שטענו שהנתונים האלה משקפים רק את העובדה שהתחילו לבצע יותר בדיקות בחברה הערבית. אחרים ניסו לטעון שהערבים לא שומעים להוראות משרד הבריאות.

ד"ר ח'טיב מוועד הבריאות הארצי סבור כי התשובה נמצאת באובדן האמון. לדבריו, "בגל הראשון האנשים היו יותר ממושמעים והקשיבו להוראות, אך הממשלה וההוראות הסותרות שלה, וכל הבלבול סביב לפתוח ולסגור, כשלא ברור מה סוגרים, מה פותחים ולמה, גרמו לאנשים לאבד אמון ולא להישמע להוראות. גם עכשיו, למרות הסגר, הכל מתנהל כרגיל. רק המסעדות סגורות, אבל האנשים כל היום ברחובות".

ח'טיב טוען כי מספר חולי הקורונה הערבים זינק אחרי פתיחת הסגר הראשון בגלל החתונות. "העלייה התחילה בחצי השני של הרמדאן, ומיד אחריו היה חג אלאדחא ואז החתונות. החתונות היו המכה הגדולה. בחתונה אחת במג'ד אלכרום נדבקו 86 אנשים, בחתונה אחרת נדבקו 35. גם עכשיו קיים חשש שהסגר יוסר והחתונות יחזרו".

ח'טיב לא לגמרי משוכנע שהנתונים החיוביים של השבועיים האחרונים אכן משקפים את המציאות. לדבריו, "משרד הבריאות לא משתף אתנו פעולה. ביקשתי מהם לשלוח לנו נתונים, אבל לא קיבלנו אותם.

ד"ר מוחמד אלח'טיב (צילום: עבד טמיש)

ד"ר מוחמד אלח'טיב (צילום: עבד טמיש)

"לדעתי הם מסתירים מאתנו משהו. המספרים אכן ירדו, אבל גם שיעור הבדיקות ירד. המצב השתפר, אבל זה לא בטוח ב-100%. אין לנו תמונה של מי האנשים שעושים בדיקות, אם הם צעירים או קשישים או חולים". בשבוע האחרון נעשו בסך הכל 224,721 בדיקות, מהן 26,615 בחברה הערבית (כ-12% מסך הבדיקות).

800 אלף שקל תוך שעתיים

גם אסעד ג'ברין, עובד סוציאלי ומנהל אגף העבודה הקהילתית בעיריית אום אלפחם, מספר על התארגנות קהילתית נרחבת שנועדה לפצות על החלל שהותירה המדינה. לדבריו, "המדינה הזאת היא לא שלנו. לא קיבלנו את אותם סיוע ועזרה במשבר הקורונה כמו היישובים היהודיים. אם לא היינו פועלים ביחד ולוקחים את גורלנו בידינו, היינו היום במצוקה הרבה יותר גדולה".

"מפרוץ המגיפה התארגנו מהר אני ושני קולגות שלי ממחלקת הרווחה, וחילקנו את העיר לארבע שכונות לפי ארבע החמולות הגדולות", מספר ג'ברין. "בכל שכונה הקמנו מרכז. פנינו דרך הפייסבוק לתושבים וביקשנו מתנדבים, הגיעו כ-900 איש. נכנסנו לשותפות עם עמותות מקומיות באום אלפחם.

"חלק מהמרכזים היו בחצר ביתם של אנשים. היה מרכז מתחת למסגד, מפעל אחד פתח את החצר שלו כדי שתשמש מרכז כזה. ההתגייסות של התושבים היתה מדהימה ומעוררת השראה. הבאנו מהנדס שבנה לנו תוכנה שמאפשרת לנהל את ההתארגנות הזאת. ברגע שמתנדב מגיע לבית הוא לוחץ על האפליקציה, וזה ישר מראה לנו שהסל נמסר".

ג'ברין מספר על איסוף תרומות באמצעות מתנדבים שיצאו עם רכב ומיקרופון וקראו לאנשים לתרום. "המתנדבים הסתובבו עם סל ואנשים זרקו כסף מהמרפסות ומהגגות לתוך הסל או שלחו את הילד הקטן עם הכסף. היו מי שתרמו 10,000 שקל, ואחרים מעוטי יכולת תרמו 20 שקל. תוך שעתיים אספנו מכל שכונה 200 אלף שקל, בסך הכל 800 אלף שקל.

אסעד ג'ברין (צילום: איהם ג'ברין)

אסעד ג'ברין (צילום: איהם ג'ברין)

"בנוסף, קיבלנו סלי אוכל מהמדינה וחנויות תרמו הרבה אוכל. בכל מרכז היו 1,400 סלים, חוץ מהכסף המזומן. במחלקת הרווחה היתה לנו רשימה של משפחות במצוקה וזקנים, אבל הקורונה הולידה עוד משפחות. כל מי שלא עבד בתקופה הזאת קיבל תרומה כספית וסל מזון. מדובר במשאיות שלמות של תרומות".

מלבד זאת, מספר ג'ברין כי המתנדבים סייעו לתושבים לשמור על הוראות הקורונה. "הם הלכו לדואר ולבנק והרחיקו אנשים, לקחו אתם אלכוג'ל ומסיכות וחילקו לאנשים. הבאנו רכב עם מיקרופון שהסתובב בין השכונות והסביר לאנשים איך להישמע להוראות ההיגיינה ואיך להתנהג. גם הדפסנו כרוזים שמסבירים איך להיזהר ולשמור מרחק ותלינו על החנויות".

"אם לא היו עושים את מה שעשינו, מספר הנדבקים היה גבוה יותר", מוסיף בדראן. "המדינה נטשה אותנו. למשטרה הישראלית לא היה עניין לבצע את עבודתה. אני השתתפתי כחבר מועצה בישיבות עם מנהל תחנת מג'ד אלכרום, ונאמר לנו שאין מספיק שוטרים. ביקשנו מהמשטרה שייתנו הוראה להפסיק את החתונות, והוא ענה שאין לו הוראה כזאת".

"למשטרה הישראלית לא היה עניין לבצע את עבודתה. השתתפתי כחבר מועצה בישיבות עם מנהל תחנת מג'ד אלכרום, ונאמר לנו שאין מספיק שוטרים. ביקשנו מהמשטרה שייתנו הוראה להפסיק את החתונות, והוא ענה שאין לו הוראה כזאת"

גם ג'ברין חושב שהפעילות הזאת סייעה להוריד את מספר הנדבקים. לדבריו, "אם לא היינו בשטח היו הרבה יותר נדבקים ומתים. לא הצלחנו לעצור את התפשטות המחלה, אבל תרמנו את חלקנו לצמצם את ההתפשטות".

בדראן מוסיף: "הקורונה גילתה את פרצופה של המדינה, את ההזנחה והאפליה כלפינו. הפערים זעקו לשמיים. המדינה לא עשתה את כל המוטל עליה על מנת לשמור על הערבים. והאפליה בלטה בכל התחומים, במיוחד בקרב אנשים שהפכו להיות מובטלים ואין להם פת לחם. החברה המקומית הצילה אותם מרעב.

"התקציבים שהוקצו למועצות המקומיות הערביות אינם אותם תקציבים שקיבלו המועצות היהודיות. ארגון עדאלה הכין עתירה לבג"ץ בנדון, אבל העתירה לא הוגשה כי זרקו לנו קצת כסף. המדינה גילגלה את האחריות למועצות המקומיות, אבל למועצות לא היו מספיק תקציבים, עובדים או כלים להתמודד עם המשבר הזה".

אז איך הצלחתם להתמודד למרות הכל?

בדראן: "אין לנו ניסיון איך להתמודד עם משבר בסדר גודל כזה. במועצה הקמנו ישר חדר חירום, אבל לקח לנו זמן להתארגן. התחלנו קודם כל בלהעלות את המודעות של האנשים כלפי הקורונה ואיך להיזהר. אנחנו צוות קטן שפתאום מצא את עצמו אחראי על עיר אדומה שלמה. כל יום היו 20-30 נדבקים, יותר 30% מכלל הבדיקות היו חיוביות.

עז אלדין בדראן (צילום: דאהר דיאב)

עז אלדין בדראן (צילום: דאהר דיאב)

"שיתפנו פעולה עם הוועדה העממית שהיתה קיימת מאז ומתמיד, גילינו את החשיבות שלה. הם עשו עבודת קודש. היו גם יוזמות מקומיות נוספות, כמו יוזמה של הספרייה במג'ד אלכרום, להביא את הספרים לאנשים בזמן שאי אפשר להגיע לספרייה. הם הקימו דוכן ספרים בכל שכונה, ואנשים הגיעו ולקחו ספרים".

ג'ברין אומר כי "הדבר החשוב במיוחד הוא האחדות שנוצרה באום אלפחם, הביטחון שחזר לאנשים. היה להם על מי להישען, עם וועדת החירום וההנהגה המקומית. היתה תחרות בין השכונות מי אוסף יותר תרומות. המצוקה הפכה להזדמנות שמאחדת בין כל המפלגות הפוליטיות היריבות תחת קורת הגג של ועדת החירום".

הוא מספר על שני פרויקטים נוספים שיושקו באום אלפחם בקרוב: "פרויקט אחד הוא 'דושקאה'. משמעות המילה היא מזרון עבודת יד. המטרה היא להחזיר את המשפחות לשבת ביחד, ותשחק משחק שקשור להיסטוריה של אום אלפחם. יש עוד פרויקט כזה של פזל משפחתי, שכולל תמונות של אום אלפחם שהמשפחה מרכיבה וכך לומדת על העיר. המטרה היא להגביר את הסולידריות ולחזק את המשפחה, ולהתרחק מהטלפונים והאינטרנט".

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
זריית חול בעיניים. שר האוצר ישראל כץ (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

זריית חול בעיניים. שר האוצר ישראל כץ (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

שלא יעבדו עלינו: גם בסוף השנה חיוני לחוקק תקציב

שר האוצר טוען כי כיוון שתקציב המדינה כבר עבר בממשלה, אין צורך להעביר תקציב בחקיקה. אך התנהלות כזו לא רק מוחקת סעיפים חשובים שאינם בבסיס התקציב, היא מרוקנת בפועל את הכנסת מתפקידה כמחוקקת וגם כמפקחת על הממשלה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf