newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ההמון הזועם בבית ג'אן היה רק סימן מקדים להתפרצות קרובה

ממשלת ישראל מסרה צווי הריסה לחקלאים בעיתוי רגיש ובמיקום רגיש, במופע של ניתוק מוחלט או אולי ניצול ציני של המגיפה. התמונות של ההמון הדרוזי הזועם, שדווחה לתקשורת כניסיון לינץ', הן התפרצות של טראומה קולקטיבית - שתמשיך להתעורר כל אימת שיימסרו צווים כאלה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

זה היה עוד יום שגרתי בצל מגיפה שאינה יודעת להבחין בין אנשים, האוויר הצלול של בית ג'אן ליטף את ההרים ונגע במטעי הדובדבנים. החקלאים בבית ג'אן, כמו שאר החקלאים בישראל, נלחמים גם הם בנגיף העיקש שמסרב לחלוף. אך מבחינתם זהו רק עוד פרק ברומן שבינם לבין אדמתם, שאותה קיבלו בירושה עם ציווי ברור ושאותה עיבדו.

החקלאים של בית ג'אן, שסבלו מהשמש הקודחת של יולי, מצאו מחסה במבנה חקלאי שבנו על אדמתם הפרטית. הבריזה האופיינית של היישוב חלפה על פניהם. הם לא העלו בדעתם כי בעיצומו של משבר לאומי שפגע אנושות בכל המשק, וכשעודם מכלכלים את צעדיהם, ממשלת ישראל תשלח פקחים למסור להם צווי הריסה.

משפחה דרוזית מבית ג'אן מוסקת זיתים באדמתה, בנובמבר 2018 (צילום: הדס פארוש / פלאש90)

משפחה דרוזית מבית ג'אן מוסקת זיתים באדמתה, בנובמבר 2018 (צילום: הדס פארוש / פלאש90)

זו היתה תחילתו של סיפור שנגמר בתמונה של המון זועם בבית ג'אן, שדווחה לתקשורת כניסיון לינץ' של תושבי הכפר בפקחי רשות הטבע והגנים. לדרוזים, לעומת זאת, זה נראה כמו ניסיון לינץ' של ממשלת ישראל בהם.

נהוג לחשוב שלכל קולקטיב יש טראומה קולקטיבית, שמלווה אותו יומם וליל ומשפיעה על התרבות והמורשת שלו. הטראומה הקולקטיבית של היהודים היא זוועות השואה, "לעולם לא עוד" זהו ביטוי שכל יהודי חותם עליו. לארמנים זו השואה הארמנית, וללבנונים מהדהדת בתודעה מלחמת האזרחים.

לקולקטיב הישראלי-דרוזי יש טראומה אחת שלמדנו לדקלם, והיא "אלזבוד".

"אלזבוד" הוא אזור ההתיישבות הראשון של תושבי בית ג'אן, עוד מהמאה ה-17. עם הקמתה של מדינת ישראל, החל מסע הפקעה מסיבי סביב היישוב. בתחילת שנות ה-60 השתנתה האסטרטגיה להכרזה על אזורים שמסביב ליישוב לשמורת טבע, וכך "אלזבוד" הפך לשמורת הר מירון. אסטרטגיות שונות איפשרו בהמשך בלשון חוק נייטרלית, דמוקרטית לכאורה, לצמצם עוד את היקף היישוב.

אסטרטגיה זו חנקה את היישוב עד שב-1987 הושבתו בו כל המוסדות במשך 110 ימים, והתקיימו עימותים עם כוחות הביטחון. כך ניצלו חלק מהאדמות. מאז, כל שיר עממי משבח את אדמת אלזבוד, והשביתה ב-1987 הפכה להיות הסמל הדרוזי לשמירה על האדמות.

קל מאוד ליפול למלכודת ולדווח בלשון נייטרלית שפורעי חוק, ש"בנו באופן לא חוקי", התעמתו עם גורמי אכיפה. אך עיתונות אחראית מחויבת לבחון את כל חלקי התמונה. והחלק שהיה חסר בדיווחים הוא עצם המסירה של צווי הריסה למבנים חקלאיים שהוקמו על קרקעות פרטיות במקום רגיש ובעיתוי רגיש.

בעיני הדרוזים, מדובר בצעד פרובוקטיבי, שעורר מחאה. אני באופן אישי מצר על תוצאותיה של המחאה הזאת, אך יודע כי מי ששלחו את הפקחים ידעו שזו תהיה התגובה הצפויה. אחרת, הם לא היו נשלחים לשם עם תגבורת משטרתית.

חלק נוסף שנשמט מהדיווחים הוא העובדה שחוק קמיניץ שהחמיר את האכיפה על הבנייה הוא חוק פגום – הן לאור העובדה שמנסחיו ותומכיו מעידים שכל ייעודו הוא לפגוע ביישובים הלא יהודיים, והן לאור האכיפה הסלקטיבית והלא מידתית נגד הדרוזים והערבים. פגמים אלה בחוק מקימים עלינו חובה להיאבק בו, למען מימוש זכויותינו על אדמותינו וזכותנו כקולקטיב לשימור התרבות הייחודית שלנו.

החלק האחרון החשוב שלא הופיע בתמונה הוא ש"הבנייה הלא חוקית" המתוארת אינה אלא תוצר של אוזלת ידן של ממשלות ישראל, אשר במשך שנים התעלמו מקיומן של הרשויות הדרוזיות, לא אישרו תוכניות, יצרו טבעות חנק מסביב ליישוב ולא הפשירו קרקעות לבנייה. כך הופכים עשרות אלפי צעירים דרוזים, שכל חפצם להמשיך לגור ביישוב, לעבריינים מהשורה הראשונה.

אנו הדרוזים, אחרי שניסינו במשך עשרות שנים לנהל מאבק בדרכי נועם, בשליחת נציג או שניים לכנסת ובהסתמכות על הבטחה מראש הממשלה, הכרזנו כי כלו כל הקיצין. העימותים שתועדו הם מזרקות לבה, שמעידות על התפרצות קרובה של הר געש – בעקבות המסקנה שאת הזכויות שלנו ניטול בידינו, ולא נמתין עד שייתנו לנו אותן.

נמשיך להיאבק בחוק קמיניץ בכל האמצעים, עד שממשלת ישראל וכנסת ישראל יתקנו את העוול ההיסטורי באופן רטרואקטיבי. חוק זה הוא אות קין בספר החקיקה הישראלי.

בתנועת רגבים מתחו ביקורת על התושבים והטיחו בהם האשמות, ודרשו להחזיר את הריבונות למדינה. אני מצדד באנשי רגבים, ומצטרף לדרישת הריבונות ביישובים הדרוזיים, שתבוא לידי ביטוי בתכנון ראוי והולם, שיאפשר לנו להמשיך לחיות בכבוד על אדמתנו.

פאדי מקלדה הוא אקטיביסט וסטודנט למשפטים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
משרד החינוך "מרוויח" ככל שסל הסיוע לתלמידים בחינוך המיוחד קטן. טקס חילופי השרים במשרד החינוך בין רפי פרץ ליואב גלנט (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

משרד החינוך "מרוויח" ככל שסל הסיוע לתלמידים בחינוך המיוחד קטן. טקס חילופי השרים במשרד החינוך בין רפי פרץ ליואב גלנט (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

מחקר חדש: משרד החינוך מתעמר בהורים בחינוך המיוחד

חוקרים ממכללת בית ברל בחנו את היחס בוועדות הזכאות שמפעיל משרד החינוך להורים בחינוך המיוחד. ההורים עוברים חוויה מכאיבה, נאמר במחקר, ומרגישים שהם צריכים להילחם על ילדיהם. "מעניין אותם תקציב, לא טובת הילד", אומרת אחת האימהות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf