newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"לא רוצה לעשות בושות למשפחה": חודש הגאווה בבירת הנגב

גם אחרי ארבע שנות עצרות פומביות עדיין קשה להיות כאן להטב"ק. בין אם בגלל הומופוביה או מחסור בעבודות, חברי הקהילה עוקרים לתל אביב. לקראת עצרת הגאווה בבאר שבע

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בעוד שתל אביב תחגוג את אירועי חודש הגאווה ברוב פאר והדר במהלך חודש יוני, באר שבע עדיין מתלבטת אם לצאת מהארון. למרות שחברי קהילת הלהטב"ק בבאר שבע מדברים באהבה רבה על סניף האגודה הפעיל בבירת הנגב, הם לא מוכנים לעשות זאת בשמם המלא גם אם הם כבר לא גרים שם. "יש לי משפחה עדיין בבאר שבע ואני לא רוצה לעשות להם בושות", מספר מ', שלא עזב את באר שבע בגלל הומופוביה, אלא בגלל הצורך בעבודה.

> נצחון לקהילה הטרנסג'נדרית: עודכן הנוהל לשינוי מין

בירת הנגב תארח שני אירועי גאווה נפרדים: האחד לקהל הסטודנטים, שיערך בין הימים 9-12.6, בין כותליה הגיי-פרנדלי של אוניברסיטת בן גוריון. אירוע הגאווה הנוסף, הפתוח לקהל הרחב, יערך רק בחודש יולי ברחבת מרכז הצעירים בעיר העתיקה.

יו"ר אגודת הלהטב"ק בבאר שבע, ברק עטר, אומר כי הפעם חברת הבת של עיריית באר שבע, "כיוונים", תסייע בגלוי לאירוע, ושלראשונה עשוי נציג של העירייה לשאת דברי ברכה לקהל. בעצרות הקודמות עיריית באר שבע נמנעה מלקשר עצמה לאירוע: שני אירועי הגאווה הראשונים נערכו במתחם סגור, כשבאחד מהם עמד חבר מועצת העירייה בכניסה וצילם בווידאו את הבאים, "כדי שיהיה לי תיעוד מי כאלה בבאר שבע".

העצרת הראשונה נערכה תחת איומי הרבנים בבאר שבע "להבעיר את השטח". בסופו של דבר היא עברה ללא אירועים מיוחדים. גם זאת שאחריה, לפני שלוש שנים, נערכה במתחם סגור. לפני שנתיים ולפני שנה הקהילה הורשתה לחגוג במתחם מתוחם, אך נאסר עליה לערוך מצעד. בבאר שבע אמנם כבר כמה שנים טובות אין רדיפה מוחצנת של קהילת הלהטב"ק, אבל הממסד דאג לקבוע לה גבולות ברורים מאוד. גבולות אלה חלחלו גם אל התקשורת המקומית,  שעדיין נעה בין להיות נבוכה מלעסוק בנושא לבין התעלמות או אף הומופוביה.

אירוע הגאווה בבאר שבע, 2013 (צילום: דני בלר)

אירוע הגאווה בבאר שבע, 2013 (צילום: דני בלר)

שבוע הגאווה והסובלנות באוניברסיטת בן גוריון מכוון בעיקר לקהל הסטודנטיאלי. בבאר שבע קיימת הפרדה ברורה בין סטודנטים לבין תושבי העיר. מקומות בילוי המשרתים סטודנטים אינם מרשים לבאר שבעים להיכנס אליהם, ובודקים תעודות סטודנט בכניסה. בחדרי חדרים הם יספקו את ההסבר המוכר: "אנחנו לא רוצים שייכנסו ערסים".

"האירועים באוניברסיטת בן גוריון פתוחים לקהל הרחב", מתקנת גל לוין, רכזת שיוויון מגדרי באוניברסיטת בן גוריון, ומדגישה את המעורבות של הסטודנטים בקהילה המקומית, גם בנושא הלהטב"קי. לפני שהוקם סניף האגודה בבאר שבע, בשנת 1999, חוג סגו"ל של אוניברסיטת בן גוריון היווה את המסגרת היחידה של הקהילה ורק קומץ אמיצים, שהעזו לצאת מהארון, הגיעו למפגשים, שמיקומם נשמר בסוד. ועדיין, קשה יותר לחבר הקהילה להציג תעודת זהות ולהצהיר על מטרת ביקורו בכניסה לאוניברסיטה המבודדת מאשר ללכת לאירוע ציבורי.

אותר: דגל גאווה אחד ברחוב אחד

גם הניסיונות לארגן במועדונים ליינים לקהילה נכשלו, בעיקר כי אלה שהצליחו להתגבר על הבושה היו צריכים לעבור השפלה בסלקציה. "אני אוהב את באר שבע והכל, אבל עזבתי משתי סיבות: באר שבע לא עיר להומואים. תל אביב היא עיר להומואים ויש בה גם עבודה", אמר מ', בשנות ה-40 לחייו, שלא רוצה להיחשף "בגלל שהמשפחה מוכרת בעיר וזה יעשה לה צרות".

מי שיחלוק על מ' הוא ברק עטר: "הקהילה בבאר שבע אמיתית. יש באגודה המון פעילויות, כולל פעילות של ארגון הנוער הגאה, של הדתיים ושל הבדואים. הקהילה בבאר שבע רבגונית ואני לא חושב שיש בבאר שבע יותר הומופוביה מאשר בתל אביב. בשנים שאני כאן טיפלתי במקרים בודדים מאוד של התנכלות על רקע הומופובי, הסניף פועל פה בגלוי, ודגל הגאווה תלוי בחלון המשקיף לרחוב ראשי".

ברק עטר, העושה מזה עשור וחצי את עבודתו בהתנדבות מלאה, הוא הקטר המוביל את הסניף, העורך פעילויות רבות, ממועדון הסרט הגאה ועד לפיקניקים של חברי הקהילה.

עם זאת, מידת תחושת הנוחות של חברי הקהילה תלויה מאוד בסביבת המגורים ומקום העבודה. ק', כיום בן 39, תושב תל אביב, לא סולח לבאר שבע: הוא חטף אבנים ומכות מהצעירים בשכונה בה הוא גר. לפני 15 שנה הוא עזב את בירת הנגב, לאחר שפוטר מכמה עבודות. "לא חזרתי לבאר שבע מאז", הוא אומר. ייתכן כי כשהותקף, הוא היה צריך להגיש תלונה ולהיעזר באגודה.

בניגוד לתל אביב, הקהילה בבאר שבע איננה מוחצנת. אין לה את האוחובסקי-גרין שלה. אם יש הורות גאה, היא מאוד דיסקרטית. האווירה הזו היא בהחלט שיקול בפני מי שרוצים לצאת מהארון. הם יודעים שיתקשו לעבוד אפילו במקצועות המזוהים עם הקהילה: התקשורת המקומית נזהרת לא להרגיז את המפרסמים השמרנים ומערכת החינוך נבוכה ומצחקקת כשהיא שומעת את המילה "מין".

"אני חולק על הקביעה שבאר שבע פחות סובלנית. בשכונה ד', ברחוב רינגלבלום, תלוי דגל גאווה", אומר ברק עטר. רחוב רינגלבלום היא מעוז סטודנטיאלי. יש רחובות אחרים בבאר שבע, שבהם העניין לא יעבור בשקט.

השנה, מקווים כולם, עיריית באר שבע סוף סוף תכיר בקיומה של קהילת הלהטב"ק. לסיעתו של ראש העירייה יש רוב מוחץ במועצה ואפילו בליכוד יש תא גאה פעיל שמרבה לבקר בבאר שבע, אז התירוץ האלקטוראלי כבר נשחק.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

במקום דגל, רבים בציונות הדתית רואים בכפייה הדתית אבן נגף ביחסים בין הדת לאזרחים היהודים. ראשי "ימינה" במערכת הבחירות בספטמבר (צילום: בן דורי / פלאש 90)

הציונות הדתית מתפצלת, רק הסיפוח מחבר בין חלקיה

הטלנובלה שליוותה את הקמת ימינה ברגע האחרון ממש משקפת את המחלוקת העמוקה בין חרד"לים וליברלים בציונות הדתית. המכנה המשותף היחיד הוא הימין המדיני. מעבר לו, מסתתרת תהום עמוקה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf