גדלים פערי הציונים במערכת החינוך בין ילדי עשירים ועניים

"במדינת ישראל כ-50% מתלמידי המחזור מסיימים את לימודיהם בלי אף תעודה, בלי שום דבר. הם הולכים הביתה בעצם כאילו 12 שנות הלימוד שלהם, שעברו עליהם ביעף, לא זיכו אותם בשום דבר".

את הדברים האלה לא אמר מבקר המדינה, וגם לא יו"ר האופוזיציה. אמר את זה שי פירון, שר החינוך, בוועדת החינוך של הכנסת (ישיבה 15 בינאר 2014). הדברים מעידים על כישלון כללי, אולם אינם מאירים את הבעיה החברתית. ההיבט החברתי מסתתר בשני שליש האמת, שהשר פירון לא הזכיר בדבריו.

השליש השני החסר בדברי השר, הוא הקשר הישר והעקבי בין הצלחת התלמידים בבתי הספר לבין המצב החברתי-כלכלי של הוריהם. כלומר, זה לא רק שמחצית מהילדים יוצאים ממערכת החינוך בלי כלום, אלא שמחצית זאת הם (סטטיסטית) הילדים שהוריהם עניים.

השליש השלישי החסר בדברי השר הוא, שהפערים בין ילדי העניים לילדי העשירים, לא רק שלא מצטמצמים במהלך שנות הלימודים, אלא הם גדלים ונפערים.

הנה לדוגמה כמה נתונים מתוך שנתון סטטיסטי לישראל 2013:

במבחני המיצ"ב במתמטיקה בכיתה ח', הציון הממוצע של ילדים להורים עניים (אשכול 1-2) הוא 34.6 בעוד שהציון הממוצע של ילדים להורים עשירים (אשכול 9-10) הוא 62.9.

אחוז הזכאים לבגרות מבין תלמידי י"ב שהוריהם עניים (אשכולות 1-2) הוא 13.7%, בעוד שמבין תלמידי י"ב שהוריהם עשירים (אשכולות 9-10) הוא 79.1%

אחוז הילדים שהמשיכו אחרי תיכון בלימודים מכול סוג (מקצועי או עיוני) מבין אלה שהוריהם עניים (אשכולות 1-4), הוא 33%, בעוד שמבין אלה שהוריהם עשירים (אשכולות 8-10) הוא 64%.

ציונים באוריינות קריאה, מבחן פיז"ה 2013, ממוצע 65 מדינות, ביחס להכנסה המשפחתית החודשית ב 6 דרגות

למען ההגינות צריך להוסיף שמצב עגום זה אינו ייחודי לישראל. הבעיה החברתית בחינוך הממלכתי היא כלל עולמית, והיא צפה ועולה בכל נקודת בדיקה שתבחרו: פערים בהישגים ביסודי או בתיכון, עמדות כלפי למידה והשכלה, נשירה מבתי הספר, זכאות לבגרות ועוד. בכל מבחן תמצאו קשר ישר בין ההצלחה של הילדים לבין מצבם הכלכלי של הוריהם.

וראו בגרף: נתונים מתוך מבחן פיז"ה האחרון (דצמבר 2013) משווים ממוצע ציוני תלמידים מ-65 מדינות באוריינות קריאה (הבנה ויכולת שימוש בשפה) ביחס להכנסה השנתית של משפחות התלמידים. גם כאן אנחנו רואים שככל שלהורים יש יותר כסף, כך התלמידים שלהם משכילים יותר.

אז מה הוא האתגר החברתי של מערכת החינוך?

האתגר הוא שכיום הצלחתם של הילדים תלויה יותר במה שהוריהם השיגו או לא השיגו בחייהם, ופחות במה שהילדים עצמם היו יכולים להיות. או במילים אחרות, עתידם של הילדים נקבע על פי העבר של הוריהם.

ואת זה – החינוך הממלכתי לא מצליח לפצח. לא במתכונתו הממלכתית וודאי לא במתכונתו המופרטת.