האיום האמיתי כיום על הימין: ממשלת אחדות

כותב אורח: גדעון דוקוב

"יש סיכוי של 40-50 אחוז שנתניהו יקים ממשלת אחדות עם הרצוג", כך אמר אתמול (שלישי) ח"כ זאב אלקין לחבר'ה בישיבת עתניאל.

למה הוא התכוון? בוא ננסה לעשות סדר: הסיכוי שהרצוג יקים את הממשל הבאה קיים, אך מאוד נמוך (דורש חיבורים כמעט בלתי אפשריים). לנתניהו, לעומת זאת יש שתי אופציות, שאלקין – שמבין דבר או שניים בהקמת קואליציה – חושב שלכל אחת מהן 50 אחוז שתקרה. הראשונה (והטובה יותר לדעתי ה"בלתי משוחדת") היא ממשלת ימין-חרדים עם כחלון. זה לא יהיה פשוט, גם ברמת ההבטחות שזה ידרוש מראש בשביל ההמלצה, וגם מבחינת ניהול של קואליציה שמורכבת משש-שבע סיעות.

האופציה השנייה, שממנה צריך הכי לחשוש – היא ממשלת אחדות של שתי המפלגות הגדולות עם החרדים, לא כולל "יחד" ואולי עם ליברמן כ"מגן מימין". בממשלה כזאת נתניהו יעשה ויתורים למחנה הציוני בכל מה שקשור לצד המדיני (לפי אלקין בטוח שתהיה הקפאת בנייה) והם מצדם ילכו לקראתו בצד הכלכלי. למה שנתניהו ילך לשם? קודם כל כדי לא להיות שבוי של כחלון, אבל גם כי מהרבה בחינות זו תהיה קואליציה הרבה יותר נוחה עבורו.

בפן הכלכלי לבני והרצוג לא ממש סוציאליסטים גדולים (בלשון המעטה), וטרכטנברג בהחלט יכול להיות מועמד מקובל גם על נתניהו לתפקיד האוצר (ידלין יכול לשכוח מהביטחון), שימשיך פחות או יותר את המדיניות הכלכלית הנוכחית.

בפן המדיני נתניהו אמנם לא מחבב את ההקפאה, אבל האמת היא שגם הוא מאמין בסופו של דבר בפתרון שתי המדינות, כך שלא חשוב לו לפתח את רוב ההתנחלויות, ובנוסף הוא גם לא מאמין שבאמת יש פרטנר, כך שלבני ובוז'י יוכלו מבחינתו להמשיך לשחק במו"מ, בזמן שהוא ירוויח נקודות לגיטימיות בעולם (ואולי גם משהו בגרעין), וימשיך את המסורת של העמדת מגן משמאל.

שני הצדדים ייהנו מרוח גבית תקשורתית (קפיטליזם ופשרות מדיניות הם שני העקרונות המובילים בגזרת אליטת "הארץ" שמנהיגה את המחנה), יזכו לשבחים מהנשיא ריבלין, איש אחדות העם, ועל הדרך ירוויחו את הייבוש של כחלון ולפיד – שתי מפלגות המרכז שגנבו מהם מנדטים ומפריעות למאבק הקל של "אנחנו או הם". שתי המפלגות האלה יתקשו לשרוד באופוזיציה.

> מה שהשמאל צריך ללמוד (מחדש) מאורי אורבך

גם בקואליציה כזאת יהיו קשיים, בעיקר פנים-מפלגתיים – יחימוביץ' (שעוד חולמת לחזור לראשות העבודה) יחד עם סתיו שפיר ויוסי יונה לא יעשו להם חיים קלים, ומהעבר השני חוטובלי-לוין-אלקין גם יאמרו את שלהם. אבל בסופו של דבר הם יאלצו לישר קו עם ראשי המפלגה, בדרך לממשלה שתתקע את כל מה שחולמים עליו בימין – חוק הלאום, עמותות, בג"ץ וכו' (שלא לדבר על מו"מ, הקפאה וכל מה שכרוך בזה).

המכשול העיקרי בדרך להקמת הקואליציה תהיה סוגיית הרוטציה. נתניהו יתקשה לתת להרצוג להיות רא הממשלה. לבני מן העבר השני תלחץ על הרצוג שלא יוותר, אבל הרצוג, שיתקשה ללכת למדבר האופוזיציה, יחתור לפשרה שבהחלט עשויה להימצא. כאמור, אלקין, איש הליכוד, רואה 50 אחוז שזה מה שיקרה בסוף.

מול האופציה הזאת, אולי הסיוט של הימין, יש עוד שוט אחד שיכול לאיים על נתניהו כדי שיוותר על ממשלת אחדות וילך לממשלת ימין – המחשבה שבנט יהיה יו"ר האופוזיציה. זה בהחלט יכול להעמיד את נתניהו במצב בעייתי. בנט יוכל לחזור ולומר "אמרתי לכם" בכל ראיון, ולמצב את עצמו סופית בתור "המנהיג האמיתי של הימין" לקראת הבחירות הבאות, שיכולות לרסק את הליכוד.

בשביל האיום הזה בנט צריך לפחות 15-14 מנדטים כדי לעבור בוודאות את הרשימה המשותפת ולהיות המפלגה השלישית בגודלה. יש לזכור: יו"ר האופוזיציה הוא ראש הסיעה הגדולה ביותר, אלא אם כן חצי מהאופוזיציה ממליצה אחרת, אבל קשה לראות חצי אופוזיציה מתלכדת סביב לפיד או כחלון ובטח לא סביב איימן עודה). השניים-שלושה מנדטים האלה שחסרים כיום לבית היהודי יכולים להיות מה שיעשה את ההבדל.

(נ.ב. כך או כך, בהנחה שלפיד לא ימליץ על נתניהו, הסיכוי ש"יש עתיד" תהיה בממשלה הבאה הוא נמוך).

גדעון דוקוב הוא עיתונאי ב"מקור ראשון". הפוסט פורסם במקור בדף הפייסבוק שלו

> מוציאים את בוז'י גבר-גבר: מאחורי הקלעים של סרטון המחנה הציוני