בואו נדבר על ההטייה האנטי-ישראלית של האו"ם
ראש הממשלה דיבר בעצרת הכללית על עשרים החלטות שהתקבלו נגד ישראל, ורק שלוש נגד כל שאר המדינות. הבעיה היא שאין לאמירה הזאת בסיס
השבוע עמד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על דוכן הנואמים באו"ם ופתח בהבטחה: "הדברים שאני עומד לומר ידהימו אתכם", קבע בעודו מישיר מבט למצלמות. "לישראל צפוי עתיד מזהיר באומות המאוחדות. אני יודע שזאת הפתעה לשמוע זאת מפי, כיוון ששנה אחר שנה אני ניצב מעל במה זאת ומצליף באו"ם על העוינות האובססיבית שלו כלפי ישראל". כאן הפך טון דבריו חמור יותר, נוזף. "האו"ם הרוויח ביושר כל מלת ביקורת, על החרפה של האסיפה הכללית, שבשנה שעברה אימצה עשרים החלטות נגד מדינת ישראל הדמוקרטית ורק שלוש החלטות נגד כל מדינות העולם האחרות על פני כדור הארץ, ישראל עשרים, ושאר העולם שלוש".
אכן, על פניו הדברים נראים חמורים מאוד. היתכן שמתוך 23 החלטות של המליאה הכללית, 20 היו נגד ישראל? מדינה קטנטנה ומוקפת אויבים לחופי הים התיכון ממלאת 86% מהאג'נדה של כל מליאת האו"ם, שעוסקת בענייניהם של יותר משבעה מיליארדי בני אדם? שערורייה. ברם, המציאות, כהרגלה העיקש, ויש שיאמרו גם האנטישמי, לא מתיישרת עם התעמולה הישראלית.
> גופות, שקרים וילד דמיוני בנאום נתניהו בעצרת האו"ם
במהלך המושב השבעים של האו"ם, שנפתח ברוב הדר ב-15 לספטמבר 2015, התקבלו לא פחות מ-313 החלטות. חלק מההחלטות נגעו לשינויים תקציביים, חלק בזכויות האדם והילד ברחבי העולם, בסכסוכים באפריקה, בסוריה, באירן, בפולינזיה, בקלדוניה, בסכנות הגרעין, באיכות הסביבה, חלק אפילו בחלל החיצון, ו-16 החלטות של המליאה, כ-5%, נגעו לסכסוך הישראלי-פלסטיני, כאשר אף אחת מאותן 16 החלטות לא התקבלה ב-2016.
אפשר להתווכח אם הסכסוך הישראלי-פלסטיני אכן ראוי ל-5% מהחלטות המליאה, אבל כדי להיות בטוחים שגם אם נקבל את הסטייה הקלה מן האמת של ראש הממשלה הישראלי לגבי היקף התוקפנות של האו"ם נגד המדינה שלו – כדאי לבדוק אם ההחלטות שהתקבלו בנוגע לסכסוך כאן הן אכן נוראיות עד כדי כך שהיה צריך לעזוב את בתיו המפוארים ולטלטל את פמלייתו על מנת לנזוף במליאת האומות המאוחדות.
והנה: החלטה 70/141 למשל, שהתקבלה ב-17 לדצמבר 2015, מאשרת שורה של החלטות קודמות לגבי הזכות של העם הפלסטיני להגדרה עצמית. האם זו החלטה נגד ישראל? האם הזכות הפלסטינית להגדרה עצמית היא חרב הננעצת בבשרה המטאפורי של מדינת היהודים? למעשה, שמה של מדינת ישראל לא מוזכר כלל בהחלטה הזו.
או החלטה 70/108 – "עזרה לעם הפלסטיני" שהתקבלה גם היא בדצמבר 2015. גם כאן לא מוזכר שמה של מדינת ישראל, והסעיפים שהתקבלו כלליים מאוד ולמעשה רק חוזרים על החלטות קודמות, לצד בקשת עזרה מארגונים בינ"ל לסיוע בשיקום עזה ופתיחת מעברי הגבול הסגורים. האם זו החלטה נגד ישראל?
גם להחלטות נוספות, כמו 70/88 המאשרת (שוב) כי אמנת ז'נבה חלה בשטחי הגדה המערבית הכבושים, או 70/15 הקוראת לפתרון הסכסוך בדרכי שלום, או 70/83 המבקשת סיוע לפליטים פלסטינים, קשה להתייחס כהחלטות "נגד ישראל".
למה לא מדברים על המחזור?
באותה מידה שההחלטות שהזכרתי התקבלו "נגד ישראל", אפשר לטעון כי 24 ההחלטות שהתקבלו בנושאי גרעין ופירוז נשק גרעיני התקבלו נגד רוסיה (שאף מוזכרת בשמה בחלק מהן), וכי ההחלטות לגבי שקיפות בפעילות בחלל התקבלו נגד סין, הפועלת בתחום. ואם כבר הולכים על דיכוטומיה שבה להיות בעד דבר אחד הופך אותך אוטומטית נגד דבר אחר, אז 7 ההחלטות שהתקבלו בעד קידום שוויון והגנה על נשים התקבלו נגד המין הגברי. הבחירה של נתניהו להתמקד בחתך מסוים מאוד של החלטות הייתה יכולה להמשיך עוד צעד, ולהכריז כי 100% מההחלטות שקיבלה המליאה נגד מדינות במזרח התיכון הכובשות עמים המתחילים באות פ' – היו נגד ישראל.
למעשה, צריך להיות חוצן שלא מכיר את המציאות המתקיימת בשטח שבין הירדן לים כדי לראות בהחלטות המושב ה-70 של המליאה הכללית של האו"ם החלטות "נגד ישראל". וצריך להיות אינפנטיל או איש הסברה כדי לראות בכל החלטה "בעד פלסטין" כהחלטה אנטי-ישראלית. נתניהו, כהרגלו בקודש, בוחר לדבר על הכל, ורק לא לעשות משהו. הוא יגיד כל מה שנראה לו כדי להסיט את הדיון ממליוני בני האדם החיים כבר כמעט חמישים שנה תחת משטר צבאי שכרגע נמצא תחת אחריותו.
הבעיה היא לא המציאות, לדידו של המנהיג הישראלי סגול השיער. הבעיה היא סירובן של אומות העולם לקבל את הגרסה הישראלית לאותה מציאות, לפיה אין עם פלסטיני, אין סבל פלסטיני, אין פליטים, אין כיבוש, אין התנחלויות, ולמה, לעזאזל, הם מסתכלים על מצב שנמשך כבר חמישים שנה ולא מתעסקים בסכסוכים אחרים בעולם. "תתעלמו ממני", כמו אומר נתניהו, "בשעה שאני כובש ומדכא מליוני בני אדם". בגלל, אם לצטט את נתניהו ישירות מאותו נאום במליאת האו"ם, "חקלאות, בריאות, מים וסייבר", בהן ישראל נחשבת לאחת מהמובילות בעולם, הם הנושאים שצריכים להיות על סדר היום. ולא לשכוח גם "מחזור מי שפכים". כן כן, זה הטיעון של נתניהו. אל תתקפו את ישראל בהחלטות באו"ם, במקום זה דברו על כך שאנחנו ממחזרים שפכים.
ואפרופו מחזור שפכים, אותו טיעון בדיוק לגבי שיעור ההחלטות נגד ישראל באו"ם הופיע גם בדו"ח של הארגון ה"חוץ ממשלתי" NGO-מוניטור לפני יותר משלוש שנים, אז היה אחוז ההחלטות הנוגעות לישראל כ-7%. ההסברה אותה הסברה, והכיבוש אותו כיבוש, אז למה לטרוח ולרענן את השקרים?
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן