לך תוכיח שהפייסבוק שלך נפרץ: דיון במשפט המשוררת המואשמת בהסתה

כותב אורח: יואב חיפאווי

השביתה הכללית בבתי המשפט הורגשה היטב בבניין המפואר של בית המשפט בנצרת אתמול (ראשון). נראה לי כי היינו הלקוחות היחידים בבניין בשעה 4 אחר הצהריים, שבה נקבע המשך משפטה של המשוררת דארין טאטור. המאבטחים החרוצים ניצלו את הבניין הריק לאימוני חירום והשופטת עדי במביליה-איזנשטיין  לא רק הקלידה בעצמה את הפרוטוקול אלא אף נאלצה לעזוב את חדרה בקומה השניה ולרדת איתנו למרתף במינוס 3 כדי לא להפריע לתרגילי המאבטחים.

הייתה זו ישיבת ההוכחות השלישית במשפט מוזר זה, שבו נאשמת המשוררת ב"הסתה" באשמת פרסום שיר אחד, שני סטאטוסים בפייסבוק ותמונתה של איסראא עבד, שנורתה בתחנה המרכזית בעפולה.

בישיבה הראשונה שמענו פרשנות משטרתית לשיר. בישיבה השניה שמענו את מומחי המשטרה למחשוב ולמדנו כי המשטרה יכולה להוציא כל מידע מהמחשב ומהטלפון שלנו, גם אם הם נעולים ואין בידה את הסיסמאות (באמצעות תוכנה מיוחדת הניגשת ישירות לדיסק ולזיכרון).

> שכם, השיבה של אבי ומותו של הנער אשר אהבתי

דארין טאטור בבית המשפט, אתמול (יואב חיפאווי)

זה היה אמור להיות היום הקשה ביותר עבורנו במשפט. איני יודע אם אתם מכירים את המצב הנורא בו חבריו של הנאשם, שנחקרו עליו במשטרה, מוזמנים להעיד מטעם התביעה בבית המשפט. זה בהחלט עלול להרוס אנשים וחברויות, אפילו משפחות. אולם בתיאטרון האבסורד של ההאשמות ההזויות נגד דארין טאטור גם הטרגדיה הזאת הפכה לקומדיה.

כיוון שעיקר התביעה הוא פרסומים לכאורה בפייסבוק, וכיוון שדארין סיפרה על חשבון פייסבוק שלה שנגנב, פתחה משטרת נצרת בחקירה מאומצת להוכחת הזיקה שבין חשבונות פייסבוק כאלו ואחרים בהם מופיע השם דארין טאטור לבין העצורה שבידיהם.

המשטרה פנתה בעניין לחברת פייסבוק אך לא קיבלה כל תשובה. לא מפתיע, להתחשב ברמת השירות המקובלת במונופולים השולטים במדיה. חדורים במוטיבציה לפצח את התיק חזרו החוקרים המנוסים לשיטות החקירה הישנות המתבססות על חולשת הגורם האנושי.

"לא שאלת"

אחמד, אחיה הקטן של דארין (כבן 18), הוזמן לחקירה פעמיים. הראו לו תצלומים של דפי פייסבוק שכתוב עליהם "דארין טאטור". שאלו אותו של מי דפי הפייסבוק האלה. על חלק מהם אמר שלא נראה לו כי זה מהפייסבוק של דארין. על אחרים אמר כי אם אף אחד לא גנב את הפייסבוק של דארין זה כנראה שלה. בחקירה הנגדית הסביר כי זיהה את הדפים כיוון שהיה כתוב עליהם שמה של דארין. אם היה כתוב עליהם שם אחר היה מניח כי הדפים שייכים למישהו אחר.

עדותו של אחמד נראתה לתביעה כנדבך חשוב במסכת ההוכחות. התביעה השתמשה בטענה כי דארין עלולה להשפיע עליו לשנות את עדותו כאחד הנימוקים מדוע עליה להיות מורחקת מביתה-ביתו בכפר ריינה. בחקירה החוזרת התובעת הראתה לאחמד תצלומים של דפי פייסבוק. "מה כתוב כאן?" היא שאלה. "דארין טאטור". "ומה כאן?" – "דארין טאטור". הקהל תהה האם היא מנסה להוכיח שאחמד יודע לקרוא ערבית.

אין ספק כי העולם הווירטואלי מציב בפני עולם המשפט אתגרים חדשים. הפתרון של משטרת נצרת ל"הוכחת הפייסבוק" נראה פשוט וכמעט גאוני (כמעט כמו שיטת האינקוויזיציה לשרוף מכשפות) – אבל אני מתקשה להאמין כי הוא עומד במבחנים משפטיים (או הגיוניים) של הוכחה תקפה. אם אין מקבלים עדות שמיעה כהוכחה, כיצד אפשר לקבל עדות של מי שראה תצלום של דף פיסבוק? הנה עוד אתגר המונח לפתחם של המשפטנים שלנו לקראת שלב ההגנה.

סמירה ג'ומעאת, חברתה הטובה של דארין, נחקרה אף היא להוכחת הקשר בין דפי פייסבוק לבין המשוררת. הן הכירו בקורס להכרת הכפרים שנהרסו ב-1948, והתחברו בזכות האהבה המשותפת לצילום. גם היא נקראה לחקירה במשטרת נצרת ב"מוסקובייה" והתבקשה לזהות תצלומים של דפי פייסבוק. חלק מהם נראו לה שייכים לדארין.

בחקירה הנגדית היא הזכירה כי דארין סיפרה לה על "גניבת" חשבון הפייסבוק שלה. היא אף סיפרה בפרטים כיצד, לבקשת דארין, הודיעה על כך לחברות נוספות. לשאלת הסנגור מדוע לא הודיעה על כך לחוקר יוסף קבלאן הסבירה כי הייתה לחוצה מאוד – אמה היתה בבית החולים והיא הייתה לצדה כאשר יוסף התקשר שוב ושוב ולמרות הסבריה דרש שתבוא לחקירה. לבסוף עזבה את אמה ובאה לחקירה, אך הייתה במצב נפשי קשה. אם הייתה נשאלת בדבר טענת דארין כי החשבון שלה נפרץ הייתה מאשרת זאת.

> קראו: השיר שבגללו נעצרה דארין טאטור

דארין טאטור וכמה מתומכיה במסדרון בית המשפט (יואב חיפאווי)

סיבה לאופטימיות

העד השלישי שעלה לדוכן היה ראמי עאמר, ממארגני אירועי הזיכרון לטבח שערך הצבא הישראלי בכפר קאסם ב-29 באוקטובר 1956. הוא הזמין את הזמרת סלאם אבו אמנה לשיר בטקס וביקש ממנה להמליץ על משוררת שתקריא שיר. היא המליצה על חברתה הטובה דארין טאטור ולא דמיינה לעצמה שהמלצה זו תשמש נדבך חשוב בטיעוני התביעה למעצרה ולמשפטה. ההזמנה לטקס ותמונה שבה נראות סלאם ודארין מגיעות לכפר קאסם הוגשו לבית המשפט כמסמכים מטעם התביעה.

בישיבה הקודמת הסביר החוקר של דארין כי עצם הופעתה של דארין באירוע לזכר הטבח הינו דבר שלילי, בהיותו "פוליטי" ו"נגד בטחון המדינה". הפעם התרכזה התובעת בטיעון כי הזמנתה של דארין להקריא שיר בטקס היא הוכחה לכך שהיא משוררת מפורסמת ובעלת השפעה על הציבור. עאמר לא התבלבל. כבר בחקירה במשטרה הוא הסביר כי דארין "ידועה כמשוררת" – כלומר הוא יודע שהיא כותבת שירים – אך אין זה אומר כי היא "משוררת ידועה".

בעניין זה לפחות נראה כי טענתה של התביעה בדבר פרסומה של דארין הפכה לנבואה המגשימה את עצמה. בעקבות מעצרה ומשפטה המתמשך הפכה דארין לסמל של המאבק נגד הפגיעות הישראליות בחופש האמנות ובחופש הביטוי של הפלסטינים בכלל. דווקא בעקבות המשפט תורגמו שירים של דארין לעברית, לאנגלית ולשפות נוספות. אלפים, בהם משוררים, סופרים ואנשי רוח מכל העולם, חותמים על עצומות בדרישה לשחרורה ולביטול המשפט נגדה ומאמרים רבים פורסמו על העוולות נגדן היא מוחה.

לבסוף יצאנו כולנו במצב רוח טוב. התביעה סיימה להציג את עדיה ובישיבה הבאה שנקבעה ל-6 בספטמבר תחל פרשת ההגנה.

הכיבוש, הגזענות והדיכוי נתפסים כמן מכת טבע שכולנו קרבנותיה. הסבל, המעצר, החקירות והטרטורים הם אמיתיים, אבל אם מנגנון הדיכוי נראה גם מטומטם וחסר שחר זה קצת מקל.

יואב חיפאווי הוא פעיל פוליטי וחברתי המתגורר בחיפה, חבר בתנועת אבנאא אלבלד ובחראק חיפה, ופעיל בקמפיין למען דארין טאטור. הוא כותב את הבלוג חיפה החופשית (בעברית, בערבית ובאנגלית)

> סוד הקסם האפל של פוקימון גו