סוד הקסם האפל של פוקימון גו

שוב ושוב אני שואל את עצמי למה אני כל כך מהופנט מפוקימון גו. לא שהורדתי או שאני משחק בזה (הדיווחים על פרצות האבטחה והפרטיות שם קצת מפחידים), אבל התופעה מרתקת ומרגשת אותי. למה?

נראה לי שיש כמה סיבות, אבל אחת מהן היא התקומה של עולם הפנטזיה. הנרטיב הבסיסי של פחות או יותר כל סיפורי הפנטזיה הוא שפעם היו בעולם פיות, אלפים, הוביטים, רוחות רפאים ועוד. עם הזמן הם נסוגו ונעלמו בפני המודרניזציה של האדם. בולדוזרים שסללו כבישים מהירים הרסו את מאורות הגמדים והאור המלאכותי הניס את שדוני הלילה לאבדון…. הקסם פס מן העולם בגלל הטכנולוגיה.

פיקאצ'ו מופיע על כביש באוסטרליה באפליקציית פוקימון גו (Kallee Buchanan CC BY-NC-ND 2.0)

והנה הטכנולוגיה מחזירה אותו לעולם. התחושה הזאת שיש כאן עוד משהו, עוד מגוון של משהו-אים, נוכחויות שחיות ונושמות באש ומים ובשיחים ובקצה מאורת הארנב ובתוך הדופן הפנימי של ארון הבגדים הישן, תחושה שפעם קיבלה ביטוי דרך היצורים השונים של אגדות העם שהתגלגלו לתוך ספרות הפנטזיה, חוזרת ומאושררת דרך הטכנולוגיה.

פתאום עולה מן האוב מגוון עצום של יצורים שאכן נמצאים איתנו כל הזמן, סביבנו בכל מקום, ואנחנו סתם לא רואים אותם ביום-יום, כי הם מתחבאים או כי המבט שלנו מוגבל בגבולות העולם המודרני והמסודר והרציונלי, אבל אפשר לראות אותם אם רק נדע איך להסתכל, ואם רק נשקם ונחייה את האמונה הילדית שלנו באפשרות קיומו הממשי של הקסם. וזה נפלא.

אבל יש פה קאץ'. כי הפעם, בניגוד לילדות, לאגדות, לפנטזיה, הקסם מתווך לנו על ידי תאגידים. היצורים עצמם ממוסחרים לחלוטין. דמותם וגזרתם ומיקומם והתנהגותם נקבעים על ידי בעלי אינטרסים שתוחמים לנו את הדמיון. אם הם רוצים, הם יכולים לגרום ליצור להופיע בבית הנשיא בשביל קידום מכירות, או לדאוג שלא יהיו יצורים כלל באושוויץ כי זה רע ליח"צ ולערכי המותג. אבל מי אמר שפוקימונים בכלל רוצים להסתובב בבית הנשיא, או שיש להם סיבה להמנע מאושוויץ?

אני מניח שרוב הזמן השחקנים לא חושבים על הפן הזה של פוקימון גו. כי המסחור כבר כל כך מובנה לשיטה שהוא הפך שקוף. אנחנו חוגגים כלי מחאה חדשים כמו טוויטר או פייסבוק לייב, ושוכחים שגם הם נשלטים על ידי תאגידים שכל מה שמניע אותם זה רווח. הכלים הכי בסיסיים שלנו – לתקשורת בינאישית, לחיפוש מידע, להתארגנות פוליטית או קביעת פיקניק, לאיסוף זכרונות ורעיונות ותמונות, להצפנת סודות – כולם מנוהלים על ידי שלושה-ארבעה תאגידים צוברי-מידע, סוחרי-מידע, שאנחנו מזינים ומשרתים אותם יום-יום. זה כל כך מחריד כשחושבים על זה, שהאפשרויות הן או לצאת לגמרי מהגריד, או להדחיק ולהשלים עם הטשטוש המתמשך בין האישי למסחרי. כמובן שרובנו המכריע בחר באפשרות השניה.

וזה גם מה שעלול לקרות לדמיון שלנו, לחיבור שלנו עם עולם השדים והפיות, דרך פוקימון גו.

ואולי לא. לא יודע. עדיין לא שיחקתי.

> הפיכה בשידור חי: הלילה שבו פייסבוק לייב שינה את התקשורת