גם אם נולדו מתוך אילוץ, הבחירות ברשות הן הזדמנות לפלסטינים
בניסיון נואש להשיג לגיטימציה בינלאומית, הכריז מחמוד עבאס על בחירות לפרלמנט הפלסטיני ולמוסדות אש"ף. גם אם המניעים לכך אינם טהורים, הבחירות עשויות לסייע לפלסטינים לצאת מהשיתוק הפוליטי
הפוליטיקה הפלסטינית מגלה סימני חיים. פלסטינים מצביעים בבחירות המקומיות באל-בירה שבגדה המערבית, ב-25 באפריל 2026 (צילום: פלאש90)
לראשונה זה שנים רבות, הפוליטיקה הפלסטינית מגלה סימני חיים. ב-9 ביולי פרסם נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, צו הקורא לקיים ב-28 בנובמבר בחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית – הפרלמנט של הרשות, שאותו פיזר ב-2018.
לצד הבטחה מעורפלת יותר לקיים בחירות לנשיאות בתחילת 2027, עבאס גם עשה צעד לקראת החייאת המועצה הלאומית הפלסטינית (מל"פ), הפרלמנט של אש"ף המייצג את הפלסטינים החיים בשטחים הכבושים ומחוצה להם. ב-4 ביוני פרסם עבאס צו המאשר מבנה חדש של 350 מושבים במועצה: 200 יאוישו על ידי נציגים מהשטחים הכבושים, שייבחרו במסגרת הבחירות למועצה המחוקקת שתורחב ל-200 מושבים, ו-150 על ידי נציגים מהתפוצות הפלסטיניות.
ההצהרות האלה באו בעקבות כמה התפתחויות פוליטיות שהתרחשו מוקדם יותר השנה. בפברואר הופצה לדיון ציבורי חוקה זמנית של מדינת פלסטין, פרי עבודתה של ועדת ניסוח שעבאס הקים באוגוסט אשתקד. חודשיים לאחר מכן התקיימו בחירות מקומיות ברחבי הגדה המערבית ובין הריסות דיר אל-בלח ברצועת עזה. במאי קיים ארגון פת"ח את הוועידה הראשונה שלו זה יותר מעשור ובחר ועד מרכזי חדש.
ראוי גם לציין, אף שאין קשר ישיר בין הדברים, כי ב-20 ביולי חמאס בחר בח'ליל אל-חיה לראשות הלשכה המדינית שלו, תפקיד שלא אויש באופן קבוע במשך כמעט שנתיים.
אולם חרף המשבר חסר התקדים שהפלסטינים ניצבים בפניו, אף צו של עבאס לא נולד מתוך מאמץ אמיתי להחיות את המרחב הפוליטי הגוסס או להתמודד עם התוקפנות הישראלית. הצווים פורסמו, בראש ובראשונה, כתגובה ללחץ חיצוני "לערוך רפורמות" ברשות הפלסטינית, מתוך מטרה להקים לתחייה את פתרון שתי המדינות – לחץ המופעל על גוף מרושש המבקש להשיב לעצמו את מקומו ליד השולחן.
בתגובה למשבר שנוצר לאחר 7 באוקטובר, כמה מדינות – ובראשן סעודיה ונורבגיה – ביקשו להחיות את התהליך הדיפלומטי, תוך שימת דגש על הקמת מדינה פלסטינית, לרבות הכרה רשמית בה. עבאס נאחז ביוזמה הזו, המכונה "הברית הגלובלית ליישום פתרון שתי המדינות", כגלגל הצלה פוליטי וכלכלי, והתחייב – גם אם בלב חצוי – לקדם רפורמות מבניות ולפעול לקיום בחירות.
יהיו המניעים אשר יהיו, קיום בחירות מציע לפלסטינים הזדמנות שאסור להם להחמיץ. הג'נוסייד בעזה והטיהור האתני המואץ בגדה המערבית לא הצליחו לחולל את השינוי שהפוליטיקה הפלסטינית זקוקה לו בדחיפות, והציבור נותר משותק מפחד, מתשישות ומאובדן כיוון. אומנם יש גבול למה שבחירות יכולות לחולל, אבל הן עדיין ההזדמנות הטובה ביותר להשתחרר מאחיזת החנק של הנהגה מושחתת וצייתנית במוסדות הפלסטיניים.
במשך שנים הצליחו עבאס והמעגל הפנימי שלו למנוע פיוס בין הפלגים הפלסטיניים, לבלום את התחדשות המוסדות ולסכל חיפוש אחר כיוון חדש לאסטרטגיית השחרור הלאומי. כעת ברור מתמיד שרק הסרת החסמים האלה תאפשר לפלסטינים לצאת לדרך לעבר התעוררות לאומית של ממש.
לתמרן תחת לחץ בלי לוותר על השלטון
מאז אוקטובר 2023 נדחקה הרשות הפלסטינית עוד יותר לשוליים. הרשות, שכבר אז סבלה מחוסר פופולריות קיצוני, הפכה למטרה למתקפה פוליטית וכלכלית מצד ממשלת ישראל, הנחושה לפרק אותה, בעוד ממשל טראמפ מדיר אותה מ"מועצת השלום" שהוא מוביל בעזה – הזירה המושכת תשומת לב ופעילות בינלאומית יותר מכל מקום אחר. הנהגת הרשות, הנואשת להשיב לעצמה את הרלוונטיות, מוכנה לקדם תהליך של דמוקרטיזציה כדי לחזור ולזכות באהדת הקהילה הבינלאומית.
מצב דומה שרר בתחילת 2021, אז הסכים פת"ח, בתיאום עם חמאס, לקיים בחירות, בין היתר בניסיון לזכות בתמיכתו של ממשל ביידן הנכנס. אולם וושינגטון גילתה אמביוולנטיות: הרחקת חמאס מהרשות היתה חשובה בעיניה יותר מהחייאת הדמוקרטיה הפלסטינית. בסופו של דבר ביטל עבאס את הבחירות 23 ימים לפני מועד ההצבעה.
ביטל את הבחירות ב-2021, 23 ימים לפני מועד ההצבעה. נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, ברמאללה, ב-23 באפריל 2025 (צילום: פלאש90)
אולם הפעם המצב עשוי להיות שונה. המדינות הדורשות רפורמה ברשות מתעקשות גם על קיום בחירות. המוטיבציה העיקרית של עבאס איננה טובת הציבור אלא, ככל הנראה, הרצון לתמרן תחת הלחץ הזה בלי לוותר על השלטון. הקריסה הצבאית והפוליטית של חמאס מקלה עליו לעשות זאת.
כבר עכשיו חולל הלחץ החיצוני הזה כמה שיפורים חשובים בחוקי הבחירות. לצד הרחבת המועצה הלאומית הפלסטינית, הצו של עבאס מ-4 ביוני הוריד גם את גיל המינימום להתמודדות מ-28 – שהיה מהגבוהים בעולם – ל-23, והעמיד את אחוז החסימה בבחירות לפרלמנט על אחוז אחד בלבד.
במקביל פעל עבאס לצמצם את יכולתם של מועמדים לקרוא תיגר על מפלגתו. כמה חודשים קודם לכן הוא תיקן את חוק הבחירות המקומיות כך שכל המועמדים נדרשו לחתום על הצהרת נאמנות לתוכנית הפוליטית של הרשות, ובכלל זה למחויבות שקיבלה על עצמה במסגרת הסכמי אוסלו להכיר במדינת ישראל ולוותר על המאבק המזוין. חמישה פלגים, ארבעה מהם מורכבים מחברים באש"ף, דחו את הדרישה על הסף. גם חמאס, שלא השתתף בבחירות המקומיות באפריל, אינו יכול לעמוד בתנאים האלה.
שבועות ספורים לאחר שאישר את המבנה החדש של המועצה הלאומית הפלסטינית, נראה שעבאס כבר חוזר בו מאחת הרפורמות המרכזיות שנכללו בו. לפי האתר "ניו ערב", התוכנית היא להחזיר את המועצה המחוקקת הפלסטינית ל-132 מושבים, ואילו 68 המושבים הנוספים במועצה הלאומית הפלסטינית – המיועדים לנציגי השטחים שתחת שלטון ישראל – יאוישו ב"קונצנזוס" ולא בבחירות, ככל הנראה באמצעות מינויים של עבאס עצמו. מהלך כזה יעניק לו שליטה ישירה על כ-20% מחברי המועצה הלאומית הפלסטינית.
עבאס בן ה-90 פועל בעקביות גם לביסוס מעמדו של מקורבו, חוסיין א-שייח', כיורשו. א-שייח' צורף לוועד הפועל של אש"ף ולאחר מכן מונה למזכ"ל הארגון ב-2022. באפריל אשתקד מונה לשני תפקידים חדשים שנוצרו אז: סגן נשיא מדינת פלסטין וסגן יו"ר הוועד הפועל של אש"ף. כחצי שנה לאחר מכן פורסם צו הקובע כי אם עבאס ימות או לא יהיה כשיר למלא את תפקידו, א-שייח' ישמש נשיא הרשות בפועל למשך 90 יום – צעד שאין לו כל אחיזה בחוקה הפלסטינית הזמנית, המכונה חוק היסוד.
עבאס פועל לביסוס מעמדו של א-שייח' כיורשו. השר הפלסטיני חוסיין א-שייח' עם שר החוץ המצרי לשעבר סאמח שוכרי ברמאללה, ב-24 ביולי 2021 (צילום: פלאש90)
לאחר הוועידה הכללית של פת"ח במאי האחרון, נבחר א-שייח' גם לסגן ראש התנועה, ובכך ביסס את מעמדו בכל אחד מהמוסדות הפוליטיים הפלסטיניים הרלוונטיים בדרכו לפסגה. בוועידה פעל עבאס בנחישות גם למען בחירתו של בנו, יאסר, לוועד המרכזי של פת"ח. כך הוצב איש אמון נוסף בעמדת השפעה שתאפשר למשפחה להגן על האינטרסים העסקיים שלה.
עם זאת, חרף כל התמרונים האלקטורליים האלה, בחירות אמיתיות כרוכות בסיכונים שייתכן שעבאס לא יוכל לרסן. אם מערכת הבחירות תצא לדרך במלוא עוזה בסתיו הקרוב, התהליך עשוי לצאת משליטת פת"ח, כפי שקרה ב-2021, לפני שעבאס ביטל את הבחירות על רקע התעוררות פוליטית נרחבת בציבור: כמעט 1,400 מועמדים ו-29 רשימות התמודדו על 132 מושבים. מבחינתו של עבאס, האיום הגדול ביותר היה שדמויות מרכזיות בפת"ח שברו את השורות והקימו רשימות מתחרות.
מעבר לכך, יש מקום לפקפק גם במניעים ובעקרונות שבבסיס הלחץ החיצוני הדוחף את עבאס לקיים בחירות. ייתכן שרבות מהמדינות המעורבות ב"ברית הגלובלית" ליישום פתרון שתי המדינות כנות בכוונותיהן. אולם למעורבות הבינלאומית יש היסטוריה ארוכה של הסתפקות במס שפתיים: הסטטוס קוו נותר על כנו ונטל הפעולה מוטל על הצד הפלסטיני החלש יותר, שאין לו ברירה אלא לציית. גם בפרשנות הנדיבה ביותר, האג'נדה העומדת מאחורי הרפורמות הנרחבות ברשות לוקה בחסר, שכן היא מתעלמת מהמכשול העיקרי בדרך לפתרון הפוליטי שהרשות רוצה להשיג – סרבנותה של ישראל.
הדברים מזכירים תקופה שכמעט נשכחה, בין 2009 ל-2011. אז ניסה סלאם פיאד, ראש הממשלה של עבאס באותם ימים, לבנות מלמטה למעלה מוסדות מתפקדים של מדינה פלסטינית – לצד רפורמות של שוק חופשי והגברת התיאום הביטחוני עם ישראל – מתוך אמונה שבסופו של דבר מאמציו יתוגמלו בהקמת מדינה פלסטינית. הפרויקט הזה קרס מאותה סיבה שגם הפרויקט הנוכחי צפוי להיכשל: הוא אינו מלווה בלחץ מקביל על ישראל לאפשר את הקמתה של מדינה פלסטינית.
היעדרו של לחץ כזה כיום בולט יותר מאי פעם. למרות חומרת הפשעים שביצעה ישראל מאז 7 באוקטובר, לא ננקטה פעולה בינלאומית של ממש כדי לעצור את רצח העם או לאלץ את ישראל לשים קץ לכיבוש הבלתי חוקי ולמשטר האפרטהייד שלה, כנדרש בפסיקות בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ).
בספטמבר 2025 הציעה הנציבות האירופית להשעות את המעמד המועדף של ישראל במסגרת הסכם האסוציאציה עם האיחוד האירופי. ההצעה מעולם לא אושרה בשל מחלוקות בין המדינות החברות, גם לאחר שבאפריל השנה יותר מ-350 פקידים לשעבר באיחוד האירופי קראו לאמצה. צעד התגובה היחיד של האיחוד האירופי היה הטלת סנקציות על ארבעה ארגוני מתנחלים – צעד מצומצם בהרבה מהלחץ שהוצע שמונה חודשים קודם לכן. מדינות ערביות שכוננו יחסים עם ישראל לא פעלו לניתוקם.
המשותף לכישלונות האלה הוא חוסר הנכונות העמוק של רוב הממשלות באירופה, במדינות ערב ובוושינגטון לקדם בפועל את פתרון שתי המדינות – בהנחה שהוא עדיין אפשרי. דרישה לרפורמות מרשות פלסטינית שבויה ופושטת רגל אינה כרוכה במחיר. לעומת זאת, הפעלת לחץ ממשי על ישראל בשל סרבנותה תגבה מחיר. חוסר האיזון הזה הוא הסיפור האמיתי שמאחורי אג'נדת הרפורמות, והוא מסביר מדוע פלסטינים רבים אינם רואים בה מהלך אמין.
לא ברור עד כמה ילחצו הכוחות החיצוניים על עבאס להשלים את הבחירות אם יתחיל לחוש שאחיזתו בשלטון מתרופפת. ב-2021 הציג עבאס את סירובה של ישראל לאפשר בחירות במזרח ירושלים כסיבה לביטולן, ובכך העניק לה למעשה זכות וטו על הדמוקרטיה הפלסטינית. אין כל סיבה להניח שהממשלה הנוכחית בישראל תאפשר הפעם לפלסטינים בירושלים להצביע.
התזמון עשוי לספק לעבאס שוב את אותה דרך מילוט. הבחירות בישראל אמורות להיערך חודש לפני הבחירות ברשות, ומכיוון שהרכבת ממשלה בישראל נמשכת בממוצע 50 יום, סביר שהממשלה הנוכחית עדיין תכהן ותוכל לסכל את הבחירות בירושלים. עבאס יוכל להשתמש שוב בתירוץ הירושלמי, אם הקהילה הבינלאומית תאפשר לו לעשות זאת – או אם יחליט להמרות את פיה.
עבאס הציג את סירובה של ישראל לאפשר בחירות במזרח ירושלים כסיבה לביטולן, ובכך העניק לה למעשה זכות וטו על הדמוקרטיה הפלסטינית. בנימין נתניהו (צילום: פלאש90)
חשוב מכך, הבחירות לא יוכלו לענות על השאלה אם הרשות הפלסטינית עצמה עדיין רלוונטית – שאלה שצריכה להיות חלק מבחינה מחודשת, רחבה ונחוצה יותר, של אסטרטגיית השחרור הפלסטינית. היכן עומדת כיום התנועה הלאומית הפלסטינית ולאן היא הולכת? האם לרשות הפלסטינית יש בכלל מקום בעתידה של התנועה הלאומית הפלסטינית? מה המשמעות של קיום בחירות בעיצומם של ג'נוסייד מתמשך וטיהור אתני, בשעה שעזה הרוסה וחלקים נרחבים בגדה המערבית מתרוקנים מתושביהם ומסופחים בפועל?
אולם בשל הקשר העמוק בין הרשות הפלסטינית לאש"ף, לבחירות ברשות תהיה השפעה ישירה על כל ניסיון לכונן מחדש את התנועה הלאומית הפלסטינית. לאחר שלוש שנים של שיתוק עמוק, קשה לראות מהיכן יכול להתחיל שינוי פוליטי אם לא בבחירות.
אש"ף נכשל בגיבוש מענה לג'נוסייד. המועצה הלאומית הפלסטינית לא התכנסה ולו פעם אחת מאז תחילת המלחמה, וההנהגה הפלסטינית לא הצליחה לגבש תגובה דיפלומטית מאוחדת, ונותרה מחוץ לדיונים על ההסדר הפוליטי ביום שלאחר המלחמה.
גם הקהילות הפלסטיניות שתחת שלטון ישראל וגם אלה שבתפוצות לא הצליחו עד היום לערער על מבנה הכוח הקיים באמצעות התארגנות מלמטה. שינוי שיצמח מתוך החברה הפלסטינית עצמה טרם התממש, ולכן יש לנצל הזדמנויות כאשר הן נקרות בפנינו, גם כאלה שנולדו בנסיבות מפוקפקות.
בחירות, גם אם המניע לקיומן ציני, הן מנגנון פנימי העומד לרשות הפלסטינים ויכול לחולל שינוי של ממש: אם הן אכן ייערכו – והדבר בהחלט מוטל בספק – עבאס ייאלץ להעמיד את שליטתו במוסדות הפלסטיניים במבחן של תחרות אמיתית, או לכל הפחות לפתוח מרחב שיאפשר לערער עליה. המשימה כעת היא ללחוץ על הכוחות החיצוניים התובעים לקיים בחירות, כדי שיפעלו להבטיח שהן אכן יתקיימו, ושלאחר קיומן תהיה להן משמעות עבור הפלסטינים.
עומר רחמן הוא כותב ואנליסט פוליטי לענייני המזרח התיכון ומדיניות החוץ האמריקאית. כיום הוא עמית ב"מועצת המזרח התיכון לעניינים גלובליים" וכותב ספר העוסק בפיצול הפוליטי הפלסטיני לאחר הסכמי אוסלו. גרסה של מאמר זה פורסמה באתר אפכאר. המאמר פורסם במגזין 972+. מאנגלית: מירון רפופורט
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
