גל החקיקה הנוכחי מאיים לחסל את החופש האקדמי בישראל

"אמצעי ההשתקה הן באקדמיה, הן בחברה האזרחית, לא מפוזרים באופן שווה על כולן וכולם. הם פוגעים קודם כול בחוליות החלשות". סטודנטים ומרצים מפגינים נגד הרפורמה המשפטית, 5 בפברואר 2022 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

המלחמה המתמשכת בעזה והעמקת האפרטהייד, הכיבוש וההפרה המובנית של זכויות האדם של הפלסטינים מיקדו תשומת לב מחודשת במערכת היחסים בין החוק הבינלאומי ומדינת ישראל. השנתיים האחרונות היו שנות שיא בפעילות שני בתי הדין הבינלאומיים ביחס לישראל: בסוף 2023 דרום אפריקה הגישה בקשה לפתיחת הליך בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) בחשד להפרות של האמנה למניעת פשע השמדת עם על ידי ישראל בעזה. בנובמבר 2024 הוציא התובע הראשי של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), כרים חאן, צווי מעצר לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הביטחון דאז, יואב גלנט, כמו גם לבכירי חמאס יחיא סינוואר, מוחמד דף ואיסמעיל הנייה, שנהרגו מאז.

פעולות בתי הדין התרחשו על רקע ניסיונה ארוך שנים של ישראל למנוע, באמצעות חקיקה, מבתי הדין הבינלאומיים את האפשרות לשתף פעולה עם חוקרים ופעילים ישראלים. כל זאת לצד התגברות חקיקה פופוליסטית, בדלנית ומנותקת מהקהילה הבינלאומית, שמצמצמת את מרחב השיח הביקורתי בישראל.

>> למה טראמפ תומך בפוטין ונתניהו, ואיך זה יכול להשתנות

בתחילת 2025 הכנסת קידמה שלוש הצעות חוק שמהותן רדיפה והשתקה של ביקורת על מדינת ישראל: חוק העמותות שעבר בקריאה טרומית ב-19 בפברואר, לפיו ייאסר על "עמותות במימון זר" לעתור לבית המשפט והן תחויבנה במס של 80% על תרומות מישויות מדינתיות זרות (לאחר שניסיון לקידום חקיקה דומה ב-2023 נעצר בלחץ בינלאומי);

התיקון לחוק הכניסה לישראל, לפיו תימנע כניסתו לישראל של כל אדם ש"פרסם, בכתב או בעל פה, דברי תמיכה בהעמדה לדין של אזרחים ישראלים במדינת חוץ או בבית דין בינלאומי בשל פעולות שעשו במסגרת תפקידם בצבא הגנה לישראל או באחת מזרועות הבטחון של מדינת ישראל", שאושר בקריאה שנייה ושלישית בכנסת ללא מתנגדים;

הצעת חוק שלישית, שקודמה באותו גל חקיקה ועברה בקריאה טרומית, היא נועדה להגן על אנשי ציבור ישראלים מפני פעילות של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. לפי ההצעה, כל שיתוף פעולה עם בית הדין הפלילי הבינלאומי יכול להיחשב כפשע שנושא עונש של לפחות חמש שנות מאסר.

כל שיתוף פעולה עם בית הדין הפלילי הבינלאומי יכול להיחשב כפשע שנושא עונש של לפחות חמש שנות מאסר. בית הדין הפלילי הבין לאומי בהאג (צילום: האומות המאוחדות)

בליץ החקיקה הזה עבר מתחת לרדאר וללא מחאה של ממש. גם ברחבי העולם הפופוליזם מתגבר; הבחירות בארה"ב ובגרמניה סימנו את ההתחזקות של הימין הבדלני, ובארה"ב הנשיא טראמפ מקדם אף הוא חקיקה דומה. זו שעה קשה למגיני זכויות אדם ולאלו שמאמינים בחוק הבינלאומי ובסדר שנוצר לאחר מלחמת העולם השנייה, בניסיון לייצר מנגנונים פוליטיים ומשפטיים שימנעו את הישנות זוועות השואה.

"אמצעי ההשתקה הן באקדמיה, הן בחברה האזרחית, לא מפוזרים באופן שווה על כולן וכולם. הם פוגעים קודם כול בחוליות החלשות ורק בסוף התהליך יגיעו לחוליות הכי חזקות", אומר בראיון פרופ׳ איתמר מן, מרצה בכיר באוניברסיטת חיפה ומומחה למשפט בינלאומי. "ככל שהדמוקרטיה האמריקאית לא תשרוד כדמוקרטיה", הוא מוסיף, "אין סיכוי שהמרחב הדמוקרטי בישראל ישרוד, אפילו עבור יהודים".

גל החקיקה האחרון מהווה עליית מדרגה ברדיפת מגיני זכויות אדם ישראלים ואנשי משפט בינלאומי. כל זה קורה במקביל לרדיפה גלויה של מגיני זכויות אדם פלסטינים (החל מהפללת ששת הארגונים הפלסטיניים ועד למעצרים של פעילים). על מי ואיך ישפיעו החוקים הללו?

"מבחינת השפעה, קשה לדעת מראש כי דינמיקה של פופוליזם אתנוקרטי היא דינמיקה שיש בה לעיתים חקיקה שמטרתה להרתיע, ובמישור של אכיפה, המדיניות היא לא תמיד אחידה.

"ההשפעה המשמעותית היא תמיד בראש ובראשונה על אזרחי ישראל הפלסטינים, שמורתעים מאוד מביקורת על מדינת ישראל מכל סוג בשלב הזה. זו אינה מגמה חדשה, אך היא מחריפה ומעצימה את הדינמיקה שמתרחשת כבר מתחילת המלחמה. בשנת הלימודים הקודמת זה ניכר בקמפוסים בישראל, יש השתקה מלאה של פלסטינים אזרחי ישראל שרוצים לדבר בצורה ביקורתית. בעקבות גל החקיקה הנוכחי, מעגלי ההשפעה, גם לפני ממד האכיפה, יהיו רחבים יותר וייצרו אפקט צינון משמעותי.

"כאקדמאי שעבודתו בישראל, אני בראש ובראשונה מודאג מהחופש האקדמי. אין לי ספק שאם גל החקיקה הנוכחי יעבור, החופש האקדמי בתחומי זכויות האדם והמשפט הבינלאומי יחוסל. אני לא רוצה להפחית בחומרת הדבר הזה, גם בלי שנאכף האיסור הפלילי. אם לא יאפשרו לאנשים שהביעו תמיכה בהעמדה לדין של ישראלים בבית הדין הבינלאומי הפלילי להיכנס לארץ, למעשה יהיה בלתי אפשרי לארגן כנסים מגוונים במשפט בינלאומי פומבי בישראל וההשפעה המשמעותית יותר תהיה אולי על הוראה.

"חקיקה כזו מרתיעה סטודנטים בתארים מתקדמים ללכת לכיוון קריירה מחקרית שעוסקת בתחומים הללו, וזה ילך ויחמיר. בעבר הבעתי תמיכה בהעמדה לדין של ישראלים בחו"ל בבית הדין הפלילי הבינלאומי. הגשנו, בשיתוף עם עו"ד סמדר בן-נתן, בקשה לחקור את נושא העינויים בשטחים ולהעמיד לדין (את האחראים, ד"מ), ברור לי שהיום זו תהיה עבירה פלילית עם עונש מאסר כבד בצידה.

"כאקדמאי שעבודתו בישראל, אני בראש ובראשונה מודאג מהחופש האקדמי". פרופ' איתמר מן (באדיבות המצולם)

"אם את מגיעה למסקנות מחקריות המעידות על כך שישנה אחריות ישראלית לפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות או פשע רצח העם, והמסקנות המחקריות שלך מגיעות לבית הדין הבינלאומי הפלילי, אזי לפי הנוסח הקיים של החקיקה מדובר בעבירה פלילית עם עונש מאסר חמור בצידה. יש שאומרים שלא יופעלו עונשי מאסר כלפי אקדמאים, אבל זה סיכון גדול. אם החקיקה הזו תיאכף, היא תוביל למצב דומה לזה שמתרחש בטורקיה, במצרים וברוסיה, שם קהילה שלמה של אנשים המזוהים פוליטית עם צד מסוים של המפה ולא יכולים להתבטא. יש לדבר הזה אפקט מצנן קיצוני על כל ביקורת שנמתחת על הממשלה".

איך אתה מבין את העיתוי למתקפה הכוללת הזאת? האם אתה רואה קשר בינה לבין התקדמות ההליכים נגד ישראל ב-ICC וב-ICJ?

"לאחר שהוצאו צווי מעצר ב- ICC וצווי הביניים ב-ICJ, במרוצת החודשים אלה הם לא נאכפו בצורה רצינית. כאן אני מתכוון בעיקר לממשל ביידן ולמדינות אירופה. המצב הזה יצר תגובת נגד פוליטית חזקה בישראל. בשלב הבא טראמפ נכנס לבית הלבן והטיל סנקציות על בית הדין הפלילי הבינלאומי. כלומר היה ניסיון כושל (של בתי הדין הבינלאומיים, ד"מ) לנקוט עמדה יותר אכיפתית, שכוללת הפעלת כוח כלפי ישראל, וזה הוביל לתגובת נגד חריפה מצד ארה"ב.

"הכנסת אומרת, עכשיו כשבית הדין הפלילי הבינלאומי חלש ונמצא תחת מתקפה ואנחנו לא באמת מאמינים שיש אקדח טעון מוצמד לרקה שלנו, או שהאיום לעצור אותנו הוא משמעותי, נשתמש ברטוריקה הזו על מנת לרכוב על הגל ולהתנקם בכל אותם אנשים שנטלו חלק בגל הקודם של הניסיון לאכיפה.

"מוטב היה לישראל, אני חושב, להמשיך בקווים של מגננה, לנסות להראות שיש חקירות נגד חיילים. זה היה הקו מול בית הדין, אבל זה לא הקו הנוכחי. הקו הנוכחי אומר שבית הדין לא מאיים עלינו, אבל אנחנו משתמשים ברגע הזה כדי לעשות הון פוליטי נגד אנשים שנהפוך לשעירים לעזאזל, וזאת לקול מחיאות הכפיים של הבייס שלנו".

למעשה, אתה קורא את המתקפה הזו כחלק ממהלך של "הפללת ידע", מתקפה שמתרחשת במקביל לצמצום החופש האקדמי. האיסור על הכניסה למדינה והפללת שיתוף הפעולה עם ה-ICC יכולים לחול על אקדמאים שכותבים על הפרות הדין הבינלאומי על ידי ישראל ולגרום להפיכתם לעבריינים בפועל. מה יכולות להיות השלכות "הפללת הידע" הזו לטווח הארוך עבור החברה האזרחית הישראלית ככלל?

"אמצעי ההשתקה, הן באקדמיה, הן בחברה האזרחית, לא מפוזרים באופן שווה על כולן וכולם. הם פוגעים קודם כול בחוליות החלשות ורק בסוף התהליך יגיעו לחוליות הכי חזקות. התגברות ההשתקה תביא לכך שרק אלה שיש להם פריבילגיות ויכולים לקחת סיכונים יוכלו להמשיך ולהתבטא בצורה ביקורתית. ההקשר הכללי הוא משבר חסר תקדים, לפחות מאז מלחמת העולם השנייה, של הדמוקרטיה הליברלית. אני לא יודע אם בעוד חמש שנים נוכל לראות בדמוקרטיה הליברלית את המינימום שאנחנו מסכימים עליו. בראש ובראשונה המשבר הזה קשור למה שקורה בארה"ב, אבל גם באירופה הרוחות שנושבות לכיוונים הללו חזקות מאוד. ככל שהדמוקרטיה האמריקאית לא תשרוד כדמוקרטיה, מה שנראה אפשרי כעת, אין סיכוי שהמרחב הדמוקרטי בישראל ישרוד, אפילו עבור יהודים. כמובן שהמרחב הזה מעולם לא היה קיים עבור פלסטינים.

"להערכתי, ישראל תוכל להמשיך להיות בעלת ברית של ארה"ב או להתקיים כקליינטית של ארה"ב ושל מדינות אחרות, גם כאשר היא לא תהיה מדינה דמוקרטית ליהודים. בהקשר הזה, לאור הסרטון של העתיד שמייעד טראמפ לעזה, אפשר לחשוב עליו כמטונימיה לתל אביב. כלומר, זה לא העתיד של עזה אלא העתיד של תל אביב, שתהוך לדובאי או לקטארֿ, שגשוג כלכלי שמתקיים בנפרד מזכויות של דמוקרטיה ליברלית. זה מודל שקיים במדינות כמו סינגפור, וישראלים רואים בו דוגמה".

אנחנו עדיין מתאוששים מהבחירות בגרמניה ומנסים להבין את המשמעות שלהן. ב-6 בפברואר טראמפ חתם על צו נשיאותי המאשר הקפאת נכסים ואיסור כניסה של נציגים רשמיים של ה-ICC ושל אחרים התומכים בעבודת בית הדין. איך השינויים במאזן הכוח הבינלאומי משפיעים על היתכנות התקדמות החקיקה הישראלית?

"מבחינה גלובלית לא קיימת אפשרות ממשית להשפעה מבחוץ, כך שאין לתלות תקוות בעצירת החקיקה בעקבות לחץ בינלאומי. אני נמצא כעת בגרמניה והקשב כאן, ובאירופה ככלל, לא נתון לאזור שלנו, אלא למשברים בתוך המדינות עצמן ולאוקראינה. היה שיח מסוים סביב ההשפעה על פורומים כמו Horizon 2020 או OECD, או על פורומים אקדמיים למשל, שכולם מתוקצבים גם על ידי מדינות אירופאיות, אך קשה לדעת איך חקיקה כזו תשפיע על תקצוב שלהם.

"כשמדברים בשם האקדמיה או החברה האזרחית, נשארים לבד בתוך החברה הישראלית. צריך להסביר לסטודנטים, למשל, שזה קהל גדול, רעב לידע שרוצה להיות מעודכן, ובלי קשר לדעותיו רוצה שיח חופשי, את הסכנה בחקיקה הזו. אני לא מאוד אופטימי ביחס לסיכוי שזה יעבוד, אבל זה כנראה המפתח היחיד כמעט לעצירת החקיקה. ראיתי את הדיונים בכנסת סביב חלק מהחקיקה, וראיתי למשל שהתיקון בנוגע לכניסה לישראל עבר פה אחד עם מספר זעום של חברי כנסת (12 תומכים, אפס מתנגדים, ד"מ). זו אינה רק בעיה של חברי הכנסת, אלא של הציבור שכרגע לא מגיב לסכנה הזו שקשורה גם אליו".

ומה לגבי ההליכים עצמם, בשני בתי המשפט הבינלאומיים, לאור השינויים בזירה הבינלאומית? האם הצו של טראמפ ישפיע במשהו על ההליכים ועל כוחו של בית המשפט הבינלאומי הפלילי?

"יש תובנה בסיסית בלימודי משפט, שמתייחסים אליה בשם הכללי 'ריאליזם', ולפיה מניחים ששינויים פוליטיים תמיד משפיעים על החלטות שיפוטיות ואין לעולם אוטונומיה מלאה לבתי המשפט מהפוליטיקה. ההליך ב-ICJ הוא הליך ארוך שלוקח שנים רבות, ומכיוון שצווי הביניים כבר פורסמו, אנחנו יכולים לראות שאין להם השפעה ולא תהיה להם השפעה בשנים הקרובות.

"מבחינת ה-ICC, יכול להיות שהחקיקה הזו תצנן את התהליך. ראינו פרשנות מעט מתחמקת מצווי המעצר בצרפת. כעת בגרמניה, הקנצלר החדש הזמין את נתניהו לבוא לבקר, הזמנה שעומדת ללא ספק בניגוד לצו המעצר. קשה לדעת אילו מדינות אירופאיות מחויבות באופן מלא לצווים כרגע. מה שיכול להמשיך להתרחש, לדעתי, הן בקשות לעצור חיילים ומפקדים ברמת הסמכות האוניברסלית, כולל במדינות בדרום אמריקה ובאסיה. מפקדים שיוצאים לטיול אחרי שהעלו לרשת תמונות מפלילות ימשיכו להיות בסיכון משמעותי.

"בהיבט כללי יותר, אחת ההשפעות המרכזיות של ההליכים הללו היא ליצור סוג של 'בשר תותחים' בקרב נגד אליטות טכניות ומקצועיות בישראל, כולל הפרקליטות כמובן. הפופוליזם האתנו-לאומי, יחד עם ההליך בבית המשפט הפלילי הבינלאומי כקטליזטור קטן, לא מכריע אך קיים, מאיץ תהליכים של התפרקות שלטון החוק בישראל, ככל שיש כזה".

רבים יגידו שאנחנו עומדים מול חמאס, ארגון שלא מהסס לפגוע באזרחים, להחזיק חטופים במנהרות ולהפר את החוק הבינלאומי. האם יש משמעות בכלל לחוק הבינלאומי בעולם שבו מדינות ריבוניות – שהן בעקרון הצדדים במוסדות הבינלאומיים – מתחילות לאבד מכוחן?

"אנחנו עומדים במשבר חסר תקדים של הליברליזם, יחד עם משבר חסר תקדים של הדין הבינלאומי מאז מלחמת העולם השנייה. התפיסה של הדדיות, שבה שתי מדינות ריבוניות מחליטות להיכנס להסכמים ולאכיפה הדדית, מושתתת על אדן של זכויות אינדיבידואליות. גם כאשר אין היבט של הדדיות, יש הגנות מסוימות לבני אדם שלא ניתן להתפשר עליהן. זה גלגול מודרני של דוקטרינת הזכויות הטבעיות. במצב שבו אין מדינה, יש חובה באופן עקרוני להגן על זכויות האדם. לחמאס כמובן יש גם כן חובות. אך כך גם למדינת ישראל".

"דרום אפריקה הציבה את עצמה כסוג של מנהיגה של העולם השלישי ושל הדרום הגלובלי". צוות התביעה מטעם דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (צילום: אתר ה-icj)

2024 היתה שנה שבה מוסדות משפטיים בינלאומיים נמצאו בזירת מאבקים פוליטיים רבים. מחד, אפשר להגיד שהמשפט הבינלאומי כשל ביכולתו למנוע פשעים נגד האנושות, או אף רצח עם. מאידך, אפשר לקרוא את החקיקות הללו, בישראל ובארה"ב, כביטוי לחשש ממוסדות משפטיים בינלאומיים ואף מהחוק הבינלאומי עצמו. כיצד אתה מעריך את מצב דיסציפלינת המשפט הבינלאומי ב-2025?

"יש מאמר מפורסם של הילרי צ'רלסוורת, שופטת אוסטרלית בבית הדין הבינלאומי לצדק, בשם "International Law: a Discipline of Crisis". היא מדברת בו על הצורה שבה משפטנים בינלאומיים משתמשים בשפת המשבר על מנת להיות רלוונטיים. היום אנחנו נמצאים במצב אחר: לא דיסציפלינה של משבר, אלא דיסציפלינה במשבר. המשבר שלנו כדיסציפלינה הופך אותנו באופן מיידי לפחות רלוונטיים, בהשוואה לשנה שעברה, למשל. רעיון ההדדיות המכונן בקהילה הבינלאומית הולך ונשחק. ארה"ב נסוגה בפעם השנייה מהמסגרת של פריז 2016, ומשכה מימון מארגון הבריאות הבינלאומי, ארגון שהיה חשוב מאד בתקופת הקורונה וממשיך להיות חשוב במניעת מגיפות.

"כשיש צד שבאופן עקבי מחזיק בעמדה שמבחינתו הוא עשיר וחזק מכד שיהיה לו עניין במה שמדינות אחרות רוצות או חושבות שנכון לעשות בשבילן, יש מעבר למצב שמזכיר יותר מקח מסחרי, יצירת הסדרים אד-הוק שאינם קשורים לטובת העולם כולו. המסגרת העולמית של חברה אזרחית גלובלית קורסת עכשיו. יש מי שאומר בתחום הדין הבינלאומי שככל שהמסגרת הזו קורסת, הדבר מאפשר לקולות אחרים להישמע בתוכה.

"בהקשר הזה התיק של דרום אפריקה נגד ישראל הוא מרכזי. דרום אפריקה הציבה את עצמה כסוג של מנהיגה של העולם השלישי ושל הדרום הגלובלי שאומר: 'עכשיו תורנו להיות במרכז המערכת של הדין הבינלאומי'. זה כיוון שגוי לדעתי. הדין הבינלאומי לא פעל מעולם בלי אלמנט של כוח כופה. אם תהיה מסגרת חדשה, היא יכולה להישען על סין, על הודו, על בעלות כוח אחרות. מה אפשר לצפות מסין? זו שאלה גדולה שאין לי עליה תשובה. מומחים בתחום האקלים, למשל, נושאים עיניים לסין כסוג של מנהיגה בתחום האנרגיה הירוקה. זה יכול להיות תחליף אפשרי להגמוניה אמריקאית שכרגע כבר לא מתפקדת כגורם מייצב שמביא להסכמות רחבות".

ד"ר דנה מילס היא סופרת, פעילה, רקדנית, ומנהלת פיתוח המשאבים של עמותת 972