"גופות בכל מקום": עדויות ממחנה הפליטים ג'באליה
העזתים בצפון הרצועה כלואים בביתם, אחרי שהצבא פתח במתקפה נרחבת חדשה. לאזורים הנצורים לא נכנס כל סיוע הומניטרי, ובתי החולים קיבלו הוראות להתפנות. חלק מהתושבים ברחו, אבל רבים מסרבים לעזוב: "זה לא הגיוני לעזוב את הבית שלי רק כדי להיהרג באוהל בדרום. אני עוזבת רק לשמיים"

"צלפים מוצבים על הגגות, ומכוונים על כל מי שמנסה לצאת". פלסטינים בורחים ממחנה הפליטים ג'באליה לעיר עזה, ב-6 באוקטובר 2024 (צילום: עומאר אל-קטאא)
הצבא הישראלי פתח במתקפה נרחבת חדשה בצפון רצועת עזה, והטיל מצור על שלוש הערים הצפוניות ביותר ברצועה וסביבתן. ביום ראשון בבוקר בשבוע שעבר, הצבא הורה לכ-400 אלף התושבים שנותרו בצפון לעבור ל"אזור ההומניטרי" לכאורה בדרום הרצועה, לקראת מבצע צבאי חדש. רבים סירבו לעזוב את ביתם. מתחילת המתקפה, תושבי ג'באליה, בית חאנון ובית לאהיא נמצאו תחת הפצצות כבדות, כשהם מנותקים מהעיר עזה בדרום, וטנקים וכטב"מים יורים על כל מי שמנסה לברוח.
לפי נתוני משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, בין 4 ל-7 באוקטובר נהרגו 163 פלסטינים, רובם מהפצצות, הפגזות וירי, בצפון הרצועה. לאזורים הנצורים לא נכנס כל סיוע הומניטרי, וישראל הפציצה את המאפייה המתפקדת האחרונה בג'באליה.
הצבא הורה גם על פינוי כל הצוותים הרפואיים והחולים משלושת המתקנים הרפואיים העיקריים באזור: בית החולים כמאל עדואן ובית החולים האינדונזי בבית לאהיא, ובית החולים אל-עוודה בג'באליה. תושבי מחנה הפליטים ג'באליה, מוקד הפלישה הקרקעית הנוכחית של הצבא, מדווחים שגופות מושלכות ברחובות, והאמבולנסים לא מצליחים להגיע אליהן ולפנות אותן.
"רחפני קוודקופטר טסים נמוך מעל הרחובות, ויורים על כל מה שזז", אומר תושב המחנה מוחמד שהאב, בן 27, למגזין 972+. "צלפים מוצבים על הגגות, ומכוונים על כל מי שמנסה לצאת. בו בזמן, חיילים וטנקים נכנסו לתוך המחנה, כשהם משמידים בתים ומשטחים כבישים ושדות".
הצבא, שספג אבידות רבות בחילופי אש עם חמאס באזור, הודיע כי המבצע החדש נועד לגדוע את ניסיונות הארגון לשקם את יכולותיו בצפון הרצועה. עם זאת, המתקפה התחילה כמה שבועות אחרי הדיווחים כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שוקל ליישם בכל רצועת עזה את "תוכנית האלופים", שעלולה להוביל להרעבה ולטיהור אתני של כל צפון רצועת עזה. בשל כך, קיים חשש נרחב – גם בקרב העזתים שדיברו עם מגזין 972+ – שיישום התוכנית הזאת יצא לדרך.
"ההפצצות הכבדות התחילו פתאום ביום ראשון אחר הצהריים", מספר שהאב. באותו זמן, הוא שהה בביתו עם חברו עבדל רחמן באהר, ואחיו של באהר מוחמד, "עבדל רחמן יצא החוצה לראות מה קורה – הוא חשב שאולי הם הפציצו בית ספר או מקלט. הוא מעולם לא חזר.
"כמה שעות לאחר מכן, מוחמד ואני יצאנו החוצה לחפש אותו", ממשיך שהאב. "פתאום רחפנים התחילו לירות עלינו. מוחמד נפגע ואני הצלחתי לברוח. אני עדיין לא יודע מה קרה למוחמד ועבדל רחמן".
הכוחות הישראלים פגעו גם בעיתונאים פלסטינים שדיווחו על הפלישה לג'באליה. ביום רביעי, עיתונאי ערוץ אל-אקצא (של חמאס), מוחמד אל-תנאני, נהרג בהפצצה, ועמיתו תאמר לובד נפצע. צלף ישראלי ירה על צלם העיתונות פאדי אל-ואהידי מ"אל ג'זירה", שנפגע בצווארו; עמיתיו הצליחו לפנות אותו לבית חולים, שם הוא מאושפז במצב אנוש. כמה ימים קודם לכן עיתונאי נוסף, חסן חמד, בן 19, נהרג בהפצצה שפגעה בביתו במחנה הפליטים ג'באליה. לפי נתוני איגוד העיתונאים הפלסטיני, בסך הכל נהרגו בעזה 168 עיתונאים מאז 7 באוקטובר 2023.
"הם רוצים שנלך דרומה, אבל האם בטוח שם?" שואל שהאב. "אחי נהרג בהתקפה ישראלית באל-מוואסי (ה"אזור ההומניטרי"). כל עזה היא שדה קרב".
"איך אנחנו יכולים לעזוב עכשיו, אחרי כל הזוועות שראינו?"
בפעם השלישית מאז שהתחילה הפלישה הקרקעית לרצועת עזה בסוף אוקטובר 2023, הכוחות הישראליים פלשו למחנה הפליטים ג'באליה. הם נכנסו למחנה ממזרח, הציבו טנקים בכיכרות אל-תוואם ואבו שרך במערב ולכדו את התושבים בתוך בתיהם. עיתונאי בתוך המחנה אמר שהתושבים מתארים את אבו שרך כעת כ"צומת המוות", מכיוון שהכוחות הישראלים יורים בכל מי שעובר במקום.
"אנחנו נצורים בדירה שלנו", אמר מאדה אבו ורדה, בן 55, למגזין 972+ ביום שלישי שעבר. "יש גופות ברחובות, וקולות הטנקים קרובים מאוד. סירבנו לעזוב את ביתנו מאז תחילת המלחמה. איך אנחנו יכולים לעזוב עכשיו, אחרי כל הזוועות שראינו? אני כאן עם שבעה בני משפחה, ואני לא יודע אם נשרוד".

"זה לא הגיוני לעזוב את הבית שלי רק כדי להיהרג באוהל בדרום". שריפה אחרי הפצצה ישראלית במחנה נוסייראת במרכז הרצועה, 15 באוקטובר 2024 (צילום: עלי חסן / פלאש90)
בניסיון נואש למצוא מקום בטוח, כמה תושבים ניסו לברוח. מוחמד שחאדה, בן 29 מג'באליה, ניסה לברוח עם משפחתו לשכונת אל-רימאל בעיר עזה, אבל הם מצאו את עצמם תחת אש בדרך. "יריות התפרצו סביבנו", הוא משחזר. "אחותי הצעירה, איה, שהיא רק בת 12, נורתה ברגל על ידי כטב"מ.
"האמבולנסים היו רחוקים מדי, מכיוון שהם חששו שיירו עליהם, וידעתי שהם לא יצליחו להגיע אלינו, אז סחבתי את אחותי לעמדה הרפואית הקרובה ביותר. ככל שהתקרבנו כך פחדתי יותר, אבל לא יכולתי להשאיר אותה מאחור. הלב שלי הלם מפחד כשניסיתי להציל את חייה". בסופו של דבר, שחאדה הצליח להביא את איה לבית החולים אל-אהלי בעיר עזה, שם קיבלה טיפול.
תושב ג'באליה נוסף, חמזה סלחה, בן 22, ראה את סבו מת מפגיעת רסיס אחרי שישראל התחילה "להפציץ אקראית" את האזור שסמוך לביתו ביום שני. "הוא מת שם ממש מול עינינו", מספר סלחה. "גופתו שכבה על הקרקע כל היום כי פחדנו מדי ולא העזנו לזוז (למקרה שחיילים יראו אותם ויפתחו באש). כשהחיילים עברו סוף סוף למקום אחר, הצלחנו לקבור אותו בבית. זה היה רגע של כאב עצום וחוסר אונים".
לאחר מכן, סלחה ניצל את השקט הזמני כדי לברוח מהמחנה. שאר בני משפחתו היו אמורים ללכת בעקבותיו, אבל לא הגיעו מעולם. "ברחתי לבד, ועכשיו אין לי מושג איפה המשפחה שלי", הוא אומר.
אפילו לנוכח הסכנות האלה, תושבים רבים מתעקשים להישאר בביתם. אחמד נאסר, בן 43, לכוד במחנה עם משפחתו מאז תחילת המתקפה, בלי גישה לאוכל או מזון. "אני לא אעזוב", הוא אומר למגזין 972+. "אני לא אנטוש את ביתי או את המחנה שבו גדלתי, למרות ההרס ומה שמסתמן כרעב כבד סביבנו".
נאסר מתאר את המצב בתוך המחנה: "יש גופות בכל מקום, והפצועים שוכבים ברחובות בלי שאף אחד יכול לעזור להם. קשה לנוע במחנה, מכיוון שהכל מלא בהריסות של בתים ומכוניות, וצלפים ישראלים ממוקמים על הבניינים הגבוהים".
ועדיין, הוא אומר, "אני מסרב לעזוב מוות אחד כדי לפגוש מוות אחר. אין מקום בטוח, לא בצפון ולא בדרום. הכיבוש מנסה ליישם את התוכנית לפינוי מלא של צפון עזה והפיכת המקום לאזור צבאי. העמידה האיתנה שלנו תסכל את תוכניותיהם".
עביר מאדי, בת 51, איבדה את שני בניה כשביתה במחנה הופגז ב-14 במאי. גם היא מסרבת להתפנות. "למה שאעזוב את המחנה שלנו ואלך לדרום, כפי שרוצה הכיבוש? זו האדמה שלנו. אני עוזבת רק לשמיים", היא אומרת. "זה לא הגיוני לעזוב את הבית שלי רק כדי להיהרג באוהל בדרום. לכיבוש לא אכפת מחיי אזרחים, הוא הורג אותם בכל מקום.
"אל תחזרו על הטעות של אלה שברחו בעבר", היא קוראת לתושבים אחרים. "אל תעזבו. תישארו בצפון עזה ותמותו כאן".
"גזר דין מוות לאלפי חולים"
בערב יום שלישי שעבר, משרד הבריאות העזתי דיווח כי הצבא הורה לפנות את בית החולים כמאל עדואן, בית החולים האינדונזי ובית החולים אל-עוודה. בית חולים נוסף בג'באליה, אל-תימן אל-סעיד, היה יעד להפצצה שבה נהרגו לפחות 16 אנשים שמצאו שם מחסה באוהלים.
ביום רביעי, הצוות בכמאל עדואן התחיל לפנות פגים וחולים אחרים, בזמן שטנקים וחיילים הקיפו את המבנה ואיימו להרוס את בית החולים. חוסאם אבו ספיה, מנהל בית החולים, פרסם עדכון שבו הזהיר מפני התנאים הקטסטרופליים בבית החולים, בגלל מחסור בצוות רפואי, אספקה ודלק.
ד"ר מרואן אל-סולטן, מנהל בית החולים האינדונזי בבית לאהיא, אמר למגזין 972+ שהחלטת הצבא לפנות בכוח בתי חולים בצפון עזה "שקולה לגזר דין מוות לאלפי חולים ופצועים, שזקוקים לטיפול רפואי מתמשך".
אל-סולטן הדגיש כי "בית החולים עדיין מטפל בחולים ובפצועים, ולא פינינו אותו עדיין. יש כעת 28 חולים שמקבלים טיפול, שניים מהם בטיפול נמרץ, ועימם 17 אנשי צוות רפואי. אבל אנחנו לא יודעים מה יקרה בשעות הבאות, ייתכן שניאלץ להתפנות בהתראה של רגע". הוא קרא להפעיל לחצים על ישראל לסגת בה מצווי הפינוי, להבטיח אספקה של דלק ומזון לצפון הרצועה, ולהגן על בתי החולים ועל הצוות הרפואי.

תנאים קטסטרופליים. הרס אחרי הפצצה ישראלית בבית חולים בדיר אל בלח, במרכז רצועת עזה, ב-14 באוקטובר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)
ד"ר מוחמד סלחה, מנהל בית החולים אל-עוודה בג'באליה, אישר גם הוא למגזין 972+ כי "בית החולים ימשיך לפעול למרות האיומים של ישראל, ולא נפנה אותו בשום מצב. בית החולים סובל מצפיפות יתר ועובד מעבר לקיבולת שלו. המקום מלא בפצועים ובנשים שזקוקות למיילדות ולניתוחים קיסריים. 48 פצועים עדיין מקבלים טיפול בבית החולים, והם דורשים טיפול מתמשך".
עוביידה אל-שאווה ממשרד הבריאות העזתי הביע חשש גדול מהתנאים המידרדרים בבית החולים כמאל עדואן. לדבריו, "ביום שלישי בלילה, הצבא נתן להנהלת בית החולים אולטימטום של 24 שעות להתפנות לגמרי. זה צעד מפחיד מאוד שמאיים לפרק את כל מערכת הבריאות בצפון, שכבר כעת נמצאת על סף קריסה מוחלטת.
"הפינוי של כמאל עדואן הוא בלתי אפשרי תחת המצור הישראלי, שיורה על כל מה שזז", אמר אל-שאווה. "אנחנו מקבלים שיחות מעמיתים שאומרים כי הצבא סירב עד כה לתאם מעבר בטוח לאמבולנסים כדי לפנות ולהעביר את הפצועים לבית חולים אחר".
לפי אל-שאווה, התנאים הנואשים שעמם מתמודדים האנשים שלכודים בג'באליה רק מדגישים את הצורך הגדול בהמשך תפקודם של בתי החולים. "קיבלנו עדויות מניצולי המצור שלפיהם יש עשרות גופות פזורות ברחובות (בתוך המחנה). צוותים רפואיים לא הצליחו עד כה להגיע לאותם האנשים, מכיוון שהאזור מוקף ונצור לחלוטין".
דובר צה"ל מסר בתגובה למגזין 972+ כי "צה"ל מכוון את התקיפות רק למטרות צבאיות ולוחמים, ולא מכוון על אתרים אזרחיים ועל אזרחים, כולל ארגוני תקשורת ועיתונאים". עוד נמסר מדו"צ כי הצבא פועל לקדם פינוי בטוח של צוות רפואי וחולים מבתי חולים בצפון עזה.
עם זאת, בכירים במערכת הביטחון ומפקדים בצבא אמרו ל"הארץ" שלא היה מידע מודיעיני שהצדיק את המתקפה הנוכחית על ג'באליה, החיילים שנכנסו לג'באליה לא נתקלו בפעילי חמאס פנים אל פנים, ושנראה כי המבצע נועד לנקות את צפון עזה מפלסטינים, כצעד לקראת סיפוח השטח.
אברהים מוחמד הוא עיתונאי פלסטיני עצמאי מעזה, שעוסק בנושאים הומניטריים וחברתיים. הוא מחזיק בתואר ראשון בעיתונות ותקשורת מאוניברסיטת אל-אקצא. מחמוד מושתהא הוא עיתונאי ופעיל זכויות אדם מעזה. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן