newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אין שום דבר גזעני בלקרוא לגברים אשכנזים בשמם

גברים אשכנזים נוטים להיעלב כשמדברים על המוצא האתני שלהם. נוח להם להישאר שקופים. אבל לא מדובר בגידוף או אישום, אלא בניסיון להעמיד את הדיון בקונטקסט שיש לו משמעות עמוקה בעיצוב היררכיות מעמדיות וחברתיות בישראל

מאת:

אחת התגובות הנפוצות שאני מקבלת בעקבות רשימות בכלל, ובמיוחד בעקבות הטור האחרון על תכנית ההצלה של אורי משגב, היא ביטויים של כעס, עלבון ומחאה על השימוש במונח "גבר יהודי אשכנזי". כתבו לי שזה פוגעני, גזעני, ועוד כהנה. אז אנסה להסביר למה חשוב בעיני לציין את עניין המגדר והמוצא האתני:

הדיונים הפוליטיים והחברתיים במעגלי ההתייחסות שלנו, קרי השמאל הישראלי, מתנהלים במציאות שבה בבמה התקשורתית הליברלית-פרוגרסיבית המרכזית בישראל כותבים כמעט אך ורק אשכנזים, רובם המוחלט גברים. הדבר הזה מייצר תודעה. הוא מייצר תודעה בדיוק כשם שתיעדוף מתוקצב של תרבות מסוג אחד מייצר תודעה, למשל. העיתון של קהילת ההתייחסות הפוליטית שלי מייצר תודעה פעילה לפיה קולם של גברים אשכנזים ראוי יותר להישמע באופן גורף. ובו בזמן, באופן משונה מאוד, אנשי הקהילה מבקשים מאיתנו להיות עיוורים לדבר הזה, להתנהג כאילו זה מקרי, כאילו אין לנוכחות האשכנזים הכמעט אבסולוטית הזו באמת משמעות. מבקשים מאיתנו כל הזמן להיות עיוורי צבעים.

על עיוורון הצבעים הזה כבר כתבתי פעם "בחברה שבה גורלו של אדם נגזר עדיין במידה רבה לפי צבע עורו ומוצאו האתני והלאומי, אמירה כזו היא במקרה הטוב פינוק פריבילגי של מי שיכול להרשות לעצמו להיחשב לשקוף. מי שמתעקש שלא להבין עד כמה המוצא הוא קריטי בהיררכיה החברתית, הכלכלית, הפוליטית והתרבותית בישראל רק מפני שבעיניו אין משמעות למוצא, חוטא שוב באותו נרקיסיזם א-פוליטי שלא מאפשר הבנה של מבני כוח ושל דיכוי. בעולם שבו לצבע העור יש השלכות על עתיד ילדיך, עיוורון צבעים הוא פגם חמור, לא מעלה".

> נבחרת החלומות של אורי משגב לשינוי היא בדיוק מי שהביאו אותנו עד הלום

מהשקופים האמיתיים של החברה הישראלית, יאיר לפיד (אקטיבסטילס)

מהשקופים האמיתיים של החברה הישראלית, יאיר לפיד (אקטיבסטילס)

לא גידוף, לא כתב אישום

להתעלם מהתופעה הזו משמעה שיתוף פעולה עם התפיסה לפיה העניין האתני לא משחק כאן כל תפקיד, שהכל עניין של מצוינות ומעלות אישיות בלבד. ממש מציאות מריטוקרטית לעילא. בזאת מבקשים ממני בעצם להסכים בשתיקה לכך שגברים אשכנזים הם פשוט טובים יותר, מוצלחים יותר, מעמיקים יותר, מעניינים יותר מכל פלח אוכלוסיה אחר. אני לא סבורה שכך הדבר. יש בעיתון 'הארץ' כותבים גברים אשכנזים מצוינים, מעניינים, אך לבטח יש מסביבנו כותבות פלסטיניות, מזרחיות, אתיופיות, יוצאות ברית המועצות לשעבר ועוד מעולות ומעניינות לא פחות שלא יזכו לעולם לאותה חשיפה ולאותה במה, אלא כקוריוז אנקדוטלי.

זה דבר שחשוב להאיר עליו שוב ושוב, אחרת גם הגברים האשכנזים עצמם מתחילים להפנים את העובדה לפיה הם אוצרים סגולות מולדות נעלות יותר. זה מתבטא בעיני, למשל, בעצם התעוזה להציג "תוכניות גאולה" גרנדיוזיות כפי שעשה משגב. כשההביטוס שבתוכו אתה צומח ופועל הוא כזה שמייחס לקול שלך אפריורית חשיבות נבדלת, עליונה, אתה מפנים את העובדה שהקול שלך נועד להנהיג. השקיפות הזו שמבקשים לכפות על תופעה תרבותית כל כך מובהקת היא זו שמאפשרת את זה. אני מאמינה שחשוב להאיר עליה.

חשוב להבהיר: ציון המגדר ומוצאו האתני של הכותב איננו בבחינת גינוי, גידוף או אפילו אישום. הוא גם לא בא כדי לפטור אחרים – מזרחים במקרה הזה – מאחריות לדבר, ופרסמתי כאן כבר לא מעט רשימות ביקורתיות כלפי השיח המזרחי עצמו. ההתעקשות לקרוא לגברים יהודים אשכנזים בשמם נועדה בעיקר להעמיד את הדיון בקונטקסט שנוח להתעלם ממנו, אבל יש לו משמעות עמוקה בעיצוב היררכיות מעמדיות וחברתיות בישראל.

לצבוע את השקופים

כאשר הדבר המשותף המובהק ביותר לאותה נבחרת חלומות של משגב הוא הלובן, כאשר אלה שנשארים בחוץ – מזרחים, פלסטינים, חרדים – הם בדיוק האוכלוסיות "הצבועות", המסומנות של החברה הישראלית ואילו אלה שבפנים נשארים "שקופים" מבחינת הסיווג האתני שלהם, לשקיפות הזו יש מחיר מבחינת אלה שנותרו בחוץ. לא רק ברשימת החלומות של משגב, שכוללת את יאיר לפיד אך לא את אחמד טיבי למשל; מדובר באותם אלה שנשארים מחוץ שוב ושוב במרבית הזירות המשמעותיות בחברה הישראלית.

יש להגמוניה אינטרס מובהק שלא לדבר על כך מפורשות. השקיפות הזו משרתת אותה, ועל כן היא גם ממהרת להיעמד על רגליה האחוריות ולקרוא בלעג למי שמצביע על התופעה ונותן לה שם "מקצועני הקיפוח העדתי", כפי שעשה משגב ברשימתו. מובנת ככל שתהיה הפאניקה הזו של ההגמוניה כשהיא עוברת ממעמד המסמן לזה המסומן, יש לתהליך הזה חשיבות. ההכרה בעומק הבעיה חייבת להיות הצעד הראשון לקראת התמודדות איתה. בבוא היום, כשהאליטות הישראליות תהיינה הטרוגניות ומגוונות יותר, נוכל להניח לפרקטיקה הזו. עד אז, ועוד איך נמשיך לדבר על גברים יהודים אשכנזים.

> השיח המזרחי: המדריך המקוצר לאשכנזי המתחיל

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

המלחמה בעזה לא השעתה את מלחמת האזרחים שמתנהלת בישראל. הפגנה נגד ההפיכה המשפטית, ירושלים, 29 ביולי 2023 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

מלחמת האזרחים הכפולה של ישראל

המאבק בין האליטות הפוליטיות והתמורות שחלו בתוך החברות הישראלית והפלסטינית, משפיעים ישירות על מלחמת האזרחים שמתנהלת הן בין יהודים-ישראלים לפלסטינים והן בתוך הקבוצה היהודית עצמה, ועל יחסי הגומלין ביניהן

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf